מהו הגבול...

[2 1 2]

מהו הגבול...

שאנחנו צריכים לתת לילדי ה ADHD שלנו? עד כמה לוותר? אולי לא לכעוס או לבלוע את הכעס? איך להעניש? לפעמים נראה לי שהכעס הוא על דבר פעוט אולם הוא לא הוגן. למשל הבוקר הוא קם מוקדם ואני לא מיהרתי אז ... ביקש לראות טלויזיה בחדר שלי - הסכמתי ביקש לשחק קצת במחשב - הסכמתי ואח"כ התחיל למרוח את הזמן (שעדיין עוד היה) עם ארוחת הבוקר,עם בליעת הכדור,עם ההיתלבשות עד שלבסוף הגענו לתחנה יחד עם ההסעה אבל...הוא פתאום לא הסכים לרדת מהאוטו ו...מבחינתי נשבר את הגבול. כמובן לקחתי אותו לביה"ס באוטו (לא רציתי לעכב את ההסעה) ספרתי עד 10 לפני התגובה אולם הכעס היה חזק ממני והסברתי לו בכעס שהוא הגזים לחלוטין ולא יתכן שיקבל בבוקר מה שהוא רוצה ולא יעשה מה שהוא צריך ולא מקובל עלי ההתנהגות שלו ושהוא יצטרך "לשלם ביוקר" על מה שעשה. והעונש...אחרי שוב שתיקה וספירה ששוב עד 10 בישרתי לו שהיום אין מחשב-אין חברים. המחשבה שלי :אתה רוצה לקבל אתה צריך לתת. עכשיו אני חושבת שאולי הייתי צריכה לספור עד 50 , שאולי הייתי באמת קיצונית מדי אבל...הרגשתי שהפעם באמת עבר כל גבול.

 

[נגהאמ]

פעמים רבות אני מרגישה

כמוך. אינני יודעת אם הייתי צריכה לשים את הגבול קודם, אני מרגישה שהילד מנסה אותי ובמיוחד כאשר האבא בסביבה - אז הנסיון הוא בכל עוצמתו. תמיד הוא ינסה עוד למשוך, כמו - "נתנו לך אצבע ולקחת את כל היד". אני מנסה שלא להתפרץ עליו כאשר אנ מרגישה שהוא עבר את הגבול, זה לא תמיד מצליח לי ואז רגשות האשמה לא מניחים לי ואני מתחילה להאשים את עצמי בכל מה שקרה, החל בכך שנתתי לו יותר מידי ולא עצרתי בזמן וכלה בהתפרצות שלא הייתה צריכה לקרות. אני אשמח לטיפים בנושא.

 

[דליה.ד]

גבולות וכללים

שאלת מליון הדולר........ אני סבורה שעם הadhd שלנו חייבים להרגיל אותם שקודם מבצעים מה שצריך ואחר כך נהנים מהזמן שנשאר....כלומר אם הוא קם מוקדם, אז שיבצע קודם את המטלות ואז יתפנה לראות טלויזיה. אני גם מראש אומרת להם מה הם צריכים לעשות, כדי למנוע את "ההיסחבות" המתישה הזאת שבסופה אני (כמובן) יוצאת מן הכלים. כלומר אני אומרת לו "אני רואה שקמת מוקדם, כל הכבוד לך! (חיזוק) תקום, תצחצח שיניים תתלבש ותאכל ואז תוכל לשחק כמה דקות במחשב"...זאת אומרת שאני למעשה עושה "חוזה" איתו מה יהיה או לא יהיה. אם הצליח לסיים את כל המטלות - סבבה - הוא מרויח את המשחק, לא הצליח לעמוד בזמן - הוא לא משחק. אני אף פעם לא אפול (או לפחות אשתדל לא ליפול) למלכודת הזאת של "פלז'ר" לפני ה"ביזנס"....

אני חושבת שזה הטיפ הכי חשוב וגם צידה לחיים: קודם סיים מה שאתה חייב לעשות ואחר כך תהנה מהזמן הפנוי. כי הרי החבר'ה שלנו חיים לפי הסיסמה: "אל תדחה למחר, מה שאתה יכול לדחות למחרתיים.....

 

[2 1 2]

הפנמתי את הטיפ...

להבא אנהג כך גם אם זה אומר שהוא מוכן ב 6:30 למרות שההסעה ב 8:15 . מה לגבי העונש? האם זה בסדר להעניש אותו? אולי הוא לא כ"כ אשם ? אולי זה חלק מה ADHD שלו?(זה שהוא לא ירד להסעה למרות שהגענו ממש עם האוטובוס)

 

[גאון בדיכאון]

מקנא? אולי.

אמא שלי ספרה מקסימום עד 1- . ועדיין. עוד זוכר את השולחן שבת הראשון כשהתארחנו, והיא צעקה עלי. בכיתה א', וקמתי באמצע השולחן כדי לשחק. פעם ראשונה מתוך המון. זוכר כמה היא גדולה ומפחידה, אחר כך בבית. ואיומים ועונשים כל הזמן. כשלא מצאתי את הנעליים האיום היה שהם יצאו לפסח בחו"ל בלעדי. לא רואה טעם לפרט. אפילו השנה היתה תקופה שכל בוקר חטפתי צעקות מ6:00 עד 7:00 קבוע. אפילו כשהיה אצלי חבר פעם אחת. וכן "נכשלתי בחינוך שלך" והכל. רציתי לעשות היום אבחון. בקופת חולים שהלכתי זה לא התאים. רק באחת רחוקה הרבה יותר. אני אצטרך כפול מרץ, מאיפה אני אשיג?? צריך לקבוע תור ולהתחיל לשבור תראש איך להגיע. זה בערך הכל.

 

[zivadina]

גבולות וכללים-המפתח לחינוך ילד ADHD

הכי הכי הכי חשוב: לקבוע כללים לבוקר ולא לעבור עליהם אפילו בפסיק לפחות כמה חודשים!!! אני טוענת שילד ADHD נולד כל יום מחדש, ולכן "שוכח" את כל הכללים. אבל אם ניתן לו להיות "חדש" כל יום, לא נוכל לבנות נידבך על נידבך. הבוקר הוא הזמן הכי קשה, כי אז כולנו לחוצים לעמוד בזמנים. לכן, צריך לחשוב על כל דקה מהבוקר. אצלי אין "צ'ופרים" כמו מחשב או טלויזיה, כי אחר כך הילד מתקשה להפסיק. אצלנו קמים, שותים שוקו, הולכים לשרותים, מצחצחים שיניים, מתלבשים, וכו' בדקה שצריך ללכת להסעה, מצלצל הטיימר של האפיה (הוא מדייק יותר משעון מעורר), והילדים שמים את הכריך בתיק ויוצאים להסעה. הצ'ופרים היחידים הם התפרקדות על הספה בסלון, או אכילת חטיף ששמתי בבוקר על יד השוקו. ואת הבן שמקדים לישון, הכרחתי להשאר במיטה עד שעת הקימה, כי אחרת הוא היה מפריע לי לארגן את הבית ולהעיר את אחותו התיכוניסטית בשקט. אז: למדוד מהי השעה המתאימה ביותר לקימה, לקבוע כללים ונוקשים ובלתי עבירים, וגם מומלץ שאמא תקום מוקדם ותארגן את הבית לפני שה-ADHD קם ומטריף את דעתה (במיוחד אם גם היא ADHD כמוני...).

 

[zivadina]

תיקון: את הבן שמקדים להתעורר,

הכרחתי להשאר במיטה עד שעת הקימה שקבעתי.

 

[נשיא]

מזדהה איתך

את לא יודעת כמה חשבתי על מה שכתבת הרי זה מה שבדיוק קורה אצלי עם שני ילדי האחד בעל הפרעות קשב והשניה לא אך הילד כל יום בודק ומותח את החבל ושוב מותח ושוב בודק אם החבל נקרע אינני יודעת מאין החכמת חיים הזאת הרי הם זעטוטים מה הם חושבים לעצמם באו לעולם כדי לעשות לנו חיים קשים הרי לא בשביל זה אנו עושים ילדים אך הם מהדם שלנו החיים שלנו והאושר שלנו ולכן אנחנו הם אלה שצריכים להתמודד איתם ולא הם איתנו אנא קחי הכל בקלות שוב גם אני בסירה איתך אך למדתי שכמה שאתרגז כמה שאתעצבן דבר לא יעזור. קחי הכל איזי

 

[זהבה נ]

היי 212 , את שואלת שאלות אמיתיות

והן באות בדיוק מהמקום הנכון. מנסיוני למדתי זאת שיותר קל לעבור את המדוחות הללו כאשר לומדים על כך בקבוצה של כלים להתמודדות עם הילדים שסובלים מהפרעת הקשב. אניט רואה שקבלת כאן עיצות נהדרות ואני מוסיפה לך עוד אחת, פני לעמותת ביחד ותבררי מתי מתחילה קבוצת הורים באיזוריך, הקדימי והרשמי לקבוצה כזו ותראי כמה החיים יכולים להיות יותר קלים כאשר יועים למה לצפות וכיצד להתמודד. אני ממליצה מנסיוני כי אני בוגרת של שלוש קבוצות כאלה כמשתתפת ולאחר מיכן עברתי הכשרה כמנחת קבוצות(אני במכוון לא עוסקת בזה). ממליצה בחום ואת הפרטים על "עמותת ביחד" תמצאי בלוחות הפורום. בהצלחה.

 

[דליה.ד]

שלום נשיא, וברוך/ה הבא/ה../images/Emo140.gif

נכון מאוד, מה יעזור כל העצבים שנשפוך לכל עבר ועוד מהבוקר......? כאשר עובדים בצורה מתוכננת ומאורגנת, הדברים יותר זורמים. זיוה ממש צודקת בעניין של לא לוותר, להיות יותר אדוקים מהאפיפיור - כי בסופו של דבר אם אנחנו לא נקנה להם הרגלים נכונים.....אני לא רוצה לחשוב מה יהיה כשיהיו מבוגרים ויצטרכו להתעורר נניח בצבא או לעבודה....לעמוד בזמנים, בהתחייבות וכו'.

 

[noah501]

לזהבה

<<אני במכוון לא עוסקת בזה>> מדוע במכוון ?

 

[2 1 2]

עמותת ביחד...העונש...וזהבה

זהבה , גם אני מצטרפת לשאלה של למה המכוון לא עוסקת בהנחייה? בקשר לעמותת ביחד שוחחתי איתם בזמנו ולא היה לי אז תקציב להצטרף לקבוצה בנפתחה בזכרון יעקב , הבטיחו להתקשר בפעם הבאה שיש קבוצה , נראה לך שיזכרו או שצריך להזכיר להם? בכל אופן התעריף שלהם באמת יקר למדי , זה יצא כ 1300 ש"ח לסדנא ואין הנחות לאף גורם... המשך סיפור העונש...הייתי חזקה ועיקבית ובוכייה. הילד חזר מבי"ס ומהחוגים והתקשר אלי בוכה בוכה בוכה כי רצה לשחק במחשב - לא נשברתי והרגעתי אותו והסברתי לו שוב ושוב (ובלב בכיתי) - עבר. בערב לפני השינה שוב חזר על עצמו סיפור הטלפון והבכי ואני בשלי , מסבירה והלב בוכה. אבל מעז יצא מתוק ונראה לי שיש עכשיו ביננו יותר הבנה אם כי מריכה להזכיר לו את יום העונש כדי לזכות בהבנה.

 

[zivadina]

אפשר גם בלי סדנה.

לא נעים לי לקלקל עצות, אבל אפשר גם בלי סדנה. אני לא השתתפתי בסדנאות גם בגלל ריחוק מהמרכז (אני מרמת הגולן) וגם בגלל ריחוק מכסף (....). אז קראתי ואני עוד קוראת, ונעזרתי הרבה בפורום הזה, ובדומיו. כאשר צברתי קצת ידע, רתמתי את בעלי לעול ניהול הבית, ונתתי לו לקבוע את הכללים, שהתבררו כמאוד נכונים. וכמובן, כל הזמן חיפשתי רופא מומחה יותר טוב (עברנו מספר נוירולוגים ופסיכיאטרית). אומרים אצלנו בפורום שידע הוא כח. זאת האמת. בפורום הזה יש הרבה הורים מנוסים, 2 מנהלות מנוסות ומקצועיות, דליה וזהבה, ויועצת מומחית מאין כמותה, ד"ר מנור. אפשר גם בלי סדנה! אנחנו נלווה אותך בכל הלבטים, מבטיחה! זיוה