מהו הגבול...
שאנחנו צריכים לתת לילדי ה ADHD שלנו? עד כמה לוותר? אולי לא לכעוס או לבלוע את הכעס? איך להעניש? לפעמים נראה לי שהכעס הוא על דבר פעוט אולם הוא לא הוגן. למשל הבוקר הוא קם מוקדם ואני לא מיהרתי אז ... ביקש לראות טלויזיה בחדר שלי - הסכמתי ביקש לשחק קצת במחשב - הסכמתי ואח"כ התחיל למרוח את הזמן (שעדיין עוד היה) עם ארוחת הבוקר,עם בליעת הכדור,עם ההיתלבשות עד שלבסוף הגענו לתחנה יחד עם ההסעה אבל...הוא פתאום לא הסכים לרדת מהאוטו ו...מבחינתי נשבר את הגבול. כמובן לקחתי אותו לביה"ס באוטו (לא רציתי לעכב את ההסעה) ספרתי עד 10 לפני התגובה אולם הכעס היה חזק ממני והסברתי לו בכעס שהוא הגזים לחלוטין ולא יתכן שיקבל בבוקר מה שהוא רוצה ולא יעשה מה שהוא צריך ולא מקובל עלי ההתנהגות שלו ושהוא יצטרך "לשלם ביוקר" על מה שעשה. והעונש...אחרי שוב שתיקה וספירה ששוב עד 10 בישרתי לו שהיום אין מחשב-אין חברים. המחשבה שלי :אתה רוצה לקבל אתה צריך לתת. עכשיו אני חושבת שאולי הייתי צריכה לספור עד 50 , שאולי הייתי באמת קיצונית מדי אבל...הרגשתי שהפעם באמת עבר כל גבול.
שאנחנו צריכים לתת לילדי ה ADHD שלנו? עד כמה לוותר? אולי לא לכעוס או לבלוע את הכעס? איך להעניש? לפעמים נראה לי שהכעס הוא על דבר פעוט אולם הוא לא הוגן. למשל הבוקר הוא קם מוקדם ואני לא מיהרתי אז ... ביקש לראות טלויזיה בחדר שלי - הסכמתי ביקש לשחק קצת במחשב - הסכמתי ואח"כ התחיל למרוח את הזמן (שעדיין עוד היה) עם ארוחת הבוקר,עם בליעת הכדור,עם ההיתלבשות עד שלבסוף הגענו לתחנה יחד עם ההסעה אבל...הוא פתאום לא הסכים לרדת מהאוטו ו...מבחינתי נשבר את הגבול. כמובן לקחתי אותו לביה"ס באוטו (לא רציתי לעכב את ההסעה) ספרתי עד 10 לפני התגובה אולם הכעס היה חזק ממני והסברתי לו בכעס שהוא הגזים לחלוטין ולא יתכן שיקבל בבוקר מה שהוא רוצה ולא יעשה מה שהוא צריך ולא מקובל עלי ההתנהגות שלו ושהוא יצטרך "לשלם ביוקר" על מה שעשה. והעונש...אחרי שוב שתיקה וספירה ששוב עד 10 בישרתי לו שהיום אין מחשב-אין חברים. המחשבה שלי :אתה רוצה לקבל אתה צריך לתת. עכשיו אני חושבת שאולי הייתי צריכה לספור עד 50 , שאולי הייתי באמת קיצונית מדי אבל...הרגשתי שהפעם באמת עבר כל גבול.