מדת אמונה
ישנה שאלה שמעניינת אותי.הרבה אנשים יודעים שהתורה או יותר נכון לימוד תורה ועשיית מצוות היא בעצם מטרתנו שלנו של העם היהודי.יש לי המון חברים רובם לא דתיים אשר חושבים ``שבסופו של דבר חזרה בתשובה זאת הדרך``. שהאושר האמיתי נימצא בלימוד תורה עשיית מצוות וביככלל.כולם עמוק בתוך ליבם יודעים את זה גם אותם אנשים שלא מעונינים ביכלל אי פעם לחזור בתשובה לפחות כך הם חושבים אומרים זאת.אז למה יש פחד מדבר שהוא בעצם חיובי? אני רוצה לצטט משהוא: ``מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש.אם האדם הוא בעל נפש.ושעתו שעת השקט.חופשי מרעבון תאוני ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום.והארץ לעומק.הוא נירגש ונידהם.כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה.כמוסה וניפלאה.והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו.והוא כמתעלף.לא נישאר בו רוח חיים.בלתי אל החידה כל מיינו ומגמתו.ודעת פתרונה כלתה נפשו.וניבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה כי מה לו ולחיים.אם החיים האלה נעלמים ממנו תכלית ההעלם.ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. ....וכאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו יתברך מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ.ונישמתו נעימה עליו.והדימיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה.וכל תענוגי בשרים חמקו עברו ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים.ובהעלות האדם בערכי קודש אלו נגלה לפניו עולם חדש.כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים.וליהנות מזיו הקודש.וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו יתברך. הכוח הטמיר הלזה הוא אחד מכוחות הטמירים שנתן היוצר בנישמת האדם.וכוח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים.ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו``. אנחנו רואים שרק דברים יפים וחיוביים יכולים ליקרות לנו מהתורה ואפשר להיתגבר על היצר שלנו. אנשים בימינו אינם חוזרים בתשובה מכיון שמישהוא כפה זאת עליהם.הם שבים מפני שהם מוקירים ומבינים מה שהדורות הקדומים שלנו עזבו ונטשו.וכל מקום שיש בו הבנה יש בו בו גם אהבה. אני מקווה שהצלחתי או לפחות ניסיתי להסביר מה אני רוצה בעצם להבין. תודה יריב.
ישנה שאלה שמעניינת אותי.הרבה אנשים יודעים שהתורה או יותר נכון לימוד תורה ועשיית מצוות היא בעצם מטרתנו שלנו של העם היהודי.יש לי המון חברים רובם לא דתיים אשר חושבים ``שבסופו של דבר חזרה בתשובה זאת הדרך``. שהאושר האמיתי נימצא בלימוד תורה עשיית מצוות וביככלל.כולם עמוק בתוך ליבם יודעים את זה גם אותם אנשים שלא מעונינים ביכלל אי פעם לחזור בתשובה לפחות כך הם חושבים אומרים זאת.אז למה יש פחד מדבר שהוא בעצם חיובי? אני רוצה לצטט משהוא: ``מדת אמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש.אם האדם הוא בעל נפש.ושעתו שעת השקט.חופשי מרעבון תאוני ועינו מרהיבה ממחזה שמים לרום.והארץ לעומק.הוא נירגש ונידהם.כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה.כמוסה וניפלאה.והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו.והוא כמתעלף.לא נישאר בו רוח חיים.בלתי אל החידה כל מיינו ומגמתו.ודעת פתרונה כלתה נפשו.וניבחר לו לבוא באש ובמים בשבילה כי מה לו ולחיים.אם החיים האלה נעלמים ממנו תכלית ההעלם.ונפשו סחרחרה ואבלה וכמהה להבין סודה ולדעת שרשה והשערים ננעלו. ....וכאשר זכה שכל האדם לראות אמיתת מציאותו יתברך מיד נכנס בו שמחת גיל אין קץ.ונישמתו נעימה עליו.והדימיון משלים עם השכל לחזות בנועם ה.וכל תענוגי בשרים חמקו עברו ונפשו העדינה מתעטפת בקדושה וכאילו פירשה מגוף העכור ומשוטטת בשמי שמים.ובהעלות האדם בערכי קודש אלו נגלה לפניו עולם חדש.כי אפשר לאדם בעולם הזה להיות כמלאך לרגעים.וליהנות מזיו הקודש.וכל תענוגי עולם הזה כאפס נגד עונג של דביקות האדם ליוצרו יתברך. הכוח הטמיר הלזה הוא אחד מכוחות הטמירים שנתן היוצר בנישמת האדם.וכוח זה מעיד על קשר הגבר ליוצר כל היצורים.ואשר נברא לעבוד את בוראו ולדבקה בו``. אנחנו רואים שרק דברים יפים וחיוביים יכולים ליקרות לנו מהתורה ואפשר להיתגבר על היצר שלנו. אנשים בימינו אינם חוזרים בתשובה מכיון שמישהוא כפה זאת עליהם.הם שבים מפני שהם מוקירים ומבינים מה שהדורות הקדומים שלנו עזבו ונטשו.וכל מקום שיש בו הבנה יש בו בו גם אהבה. אני מקווה שהצלחתי או לפחות ניסיתי להסביר מה אני רוצה בעצם להבין. תודה יריב.