מדרסים מעולם אחר
יום חמישי, 9 בבוקר, אני נפרדת ממורן הפזיוטרפיסט. - אז סיכמנו – בלי מרוצים בינתיים, לא לרוץ יותר מ- 6 ק"מ ביום, תרגילים, מתיחות, קרח מיד אחרי הריצה ואת הולכת לעשות מדרסים. - אין בעיה, יהיה בסדר... נוסעת לחיפה, מרכז חורב. חניה, קומה 3-, מעלית, להחליף בקומה 2, לעלות לקומה 5, חדר 246, שי שווננפלד בחלוק לבן יושב עם לקוחות. אופס... שכחתי במכונית את התיק עם כל מה ששי ביקש שאביא. אני יורדת שוב, מחפשת את חדר המדרגות, לא מוצאת, מעליות, קומה 2, קומה 5, שוב שי עם לקוחות, מתנצל על האיחור. ממתינה, סוף סוף הוא מתפנה אלי בחיוך רחב. אני פורשת לפניו את החומר הרפואי, מסתכלים במחשב על צילום הרנטגן - סוג של דורבן, אבל לא מתחת לעקב אלא בצד. הוא מסכים עם ההמלצה של הרופא מוינגייט לגבי הרמת העקבים ומציין שבנוסף גם יבצע הרחקה של הנעל כדי להקל על הלחץ מהצד. - מצוין, אני אומרת וזה יפתור לי את הבעיה? - אני מאמין שכן. - ואז אגיע למינימום האולימפי ב- 10 ק"מ? - בלי שום בעיה... - אני מתכוונת במקצה של הגברים כמובן... שלא יהיו כאן אי הבנות... - תראי, הוא נסוג במקצת, אני ייצרן מדרסים, לא קוסם... - תקשיב טוב, אני אומרת, אמנם סיכמתי עם הפזיוטרפיסט שלי שאני לא עושה מרוצים עד להחלמה של הדלקת, אבל בינתיים חלה התפתחות שמחייבת התנהלות אחרת. - מה העניין? - אז ככה, החבר'ה במושב פתחו קבוצת ריצה ל"הר ועמק". - אה.... את מושבניקית? גם אני. - אני יודעת, לכן אני בטוחה שתבין. - כן... אם מעורבים בכך החבר'ה מהמושב זה בהחלט מחייב התייחסות אחרת. - אז מה שקורה הוא שהם הולכים על המקום הראשון, כולם שם רצים יותר טוב ממני, הם גם צעירים ממני באיזה 10 שנים... והם.. הם ... – אני מנסה לבלוע את דמעות העלבון - הם אמרו שאני אעשה את המקטעים הקלים עם הירידות!!! - זה מה שהם אמרו? חצופים!! - ואתה יודע איך זה במושב... הכתם לא ירד ממני כל החיים..... אנשים ידברו עלי בצרכניה.... אני צריכה לחשוב על הילדים שלי.... - אני בהחלט מבין את הבעייתיות. תני לי לעשות כמה טלפונים. בדקות הבאות התייחד שי עם הטלפון, באנגלית במבטא בריטי כבד, פה ושם הצלחתי לזהות כמה ביטויים מוכרים – Q, 007, MI5... לאחר המתנה מורטת עצבים הוא פונה אלי בחיוך. - תחזרי עוד שבוע, יכול להיות שנצטרך להחליף לך את הנעליים למספר יותר גדול, אבל אני מאמין שעם המדרסים שנארגן לך – את תרחפי כל הדרך מקלעת נמרוד לתמרת. אנחנו נראה לחבר'ה שלך מהמושב מי יעשה את המקטעים הקלים..... העיניים שלי נוצצות מהתרגשות... לפתע אני נזכרת בפרט קטן ועננה מעיבה על פני. שי מחייך ואומר – "אהה... בקשר למימון – אין לך מה לדאוג... זוהי תרומה של M, משהו בקשר לקרן להעצמה נשית כלל עולמית....
יום חמישי, 9 בבוקר, אני נפרדת ממורן הפזיוטרפיסט. - אז סיכמנו – בלי מרוצים בינתיים, לא לרוץ יותר מ- 6 ק"מ ביום, תרגילים, מתיחות, קרח מיד אחרי הריצה ואת הולכת לעשות מדרסים. - אין בעיה, יהיה בסדר... נוסעת לחיפה, מרכז חורב. חניה, קומה 3-, מעלית, להחליף בקומה 2, לעלות לקומה 5, חדר 246, שי שווננפלד בחלוק לבן יושב עם לקוחות. אופס... שכחתי במכונית את התיק עם כל מה ששי ביקש שאביא. אני יורדת שוב, מחפשת את חדר המדרגות, לא מוצאת, מעליות, קומה 2, קומה 5, שוב שי עם לקוחות, מתנצל על האיחור. ממתינה, סוף סוף הוא מתפנה אלי בחיוך רחב. אני פורשת לפניו את החומר הרפואי, מסתכלים במחשב על צילום הרנטגן - סוג של דורבן, אבל לא מתחת לעקב אלא בצד. הוא מסכים עם ההמלצה של הרופא מוינגייט לגבי הרמת העקבים ומציין שבנוסף גם יבצע הרחקה של הנעל כדי להקל על הלחץ מהצד. - מצוין, אני אומרת וזה יפתור לי את הבעיה? - אני מאמין שכן. - ואז אגיע למינימום האולימפי ב- 10 ק"מ? - בלי שום בעיה... - אני מתכוונת במקצה של הגברים כמובן... שלא יהיו כאן אי הבנות... - תראי, הוא נסוג במקצת, אני ייצרן מדרסים, לא קוסם... - תקשיב טוב, אני אומרת, אמנם סיכמתי עם הפזיוטרפיסט שלי שאני לא עושה מרוצים עד להחלמה של הדלקת, אבל בינתיים חלה התפתחות שמחייבת התנהלות אחרת. - מה העניין? - אז ככה, החבר'ה במושב פתחו קבוצת ריצה ל"הר ועמק". - אה.... את מושבניקית? גם אני. - אני יודעת, לכן אני בטוחה שתבין. - כן... אם מעורבים בכך החבר'ה מהמושב זה בהחלט מחייב התייחסות אחרת. - אז מה שקורה הוא שהם הולכים על המקום הראשון, כולם שם רצים יותר טוב ממני, הם גם צעירים ממני באיזה 10 שנים... והם.. הם ... – אני מנסה לבלוע את דמעות העלבון - הם אמרו שאני אעשה את המקטעים הקלים עם הירידות!!! - זה מה שהם אמרו? חצופים!! - ואתה יודע איך זה במושב... הכתם לא ירד ממני כל החיים..... אנשים ידברו עלי בצרכניה.... אני צריכה לחשוב על הילדים שלי.... - אני בהחלט מבין את הבעייתיות. תני לי לעשות כמה טלפונים. בדקות הבאות התייחד שי עם הטלפון, באנגלית במבטא בריטי כבד, פה ושם הצלחתי לזהות כמה ביטויים מוכרים – Q, 007, MI5... לאחר המתנה מורטת עצבים הוא פונה אלי בחיוך. - תחזרי עוד שבוע, יכול להיות שנצטרך להחליף לך את הנעליים למספר יותר גדול, אבל אני מאמין שעם המדרסים שנארגן לך – את תרחפי כל הדרך מקלעת נמרוד לתמרת. אנחנו נראה לחבר'ה שלך מהמושב מי יעשה את המקטעים הקלים..... העיניים שלי נוצצות מהתרגשות... לפתע אני נזכרת בפרט קטן ועננה מעיבה על פני. שי מחייך ואומר – "אהה... בקשר למימון – אין לך מה לדאוג... זוהי תרומה של M, משהו בקשר לקרן להעצמה נשית כלל עולמית....
