מדע ופסאדו-מדע
(כותבים את זה פסאדו? בחיי שכבר שכחתי..) אנחנו עדים בשנים האחרונות לפריחה של תורות מיסטיות ורוחניות שונות. יופי אם שואלים אותי, אבל. אבל לא מעט כותבים ומרצים משתמשים בחיזוקים מדעיים לאישוש טענותיהם. בדרך כלל פסאדו-מדעיים. המילה "מדע" צופנת בתוכה אמת מוכחת, אמת בדוקה, אמת שאין עליה עוררין וגבירותי ורבותי! תורידו את הכובע ותגידו אחרי אמן! (כי זה מדעי!?) זה לא שאני מתיימר להיות מבין גדול, או אפילו מבין קטן, אבל. אבל מידע מדעי הוא... אולי יותר קל להתחיל מלהסביר מה זה מידע אנקדוטלי אז ראיתי, שמעתי, נוכחתי בעצמי שמר ישראלי חבש כובע (שחור) מגיל צעיר והיום הוא מקריח. זה מידע אנקדוטלי. אמיתי, מהימן, אבל מקרה בודד. ראיתי אפילו שמר תל אביבי חבש כובע והקריח במהרה. עוד פריט מידע אנקדוטלי. איך הופכים קובץ מקרים אנקדוטלים לטענה מדעית מוכחת? אוספים למשל מאה אנשים בצורה אקראית, ומתחילים לחלק אותם לקבוצות - קבוצה אחת של אלו שמעולם לא חבשו כובע (קבוצת ביקורת) קבוצה של אלו שחבשו כובעים לא שחורים (עוד קבוצת ביקורת) וכמובן הקבוצה שהכי מעניינת אותנו - חובשי הכובע השחור. עכשיו בודקים את שיעור ההקרחה של כל הקבוצות ולאחר מכן את המובהקות הסטאטיסטית של התוצאות (בגדול, ככל שהקבוצות גדולות יותר וההבדלים בין הקבוצות גדולים יותר, המובהקות הסטאטיסטית גדולה יותר. מובהקות סטאטיסטית מסננת החוצה הבדלים אקראיים צפויים). יופי. עכשיו יש לנו תוצאות מדעיות... (אבל) אבל תמיד יכול לבוא מישהו ולטעון שהבחירה של האנשים לא הייתה אקראית באמת (אולי כולם גרו ליד אנטנה סלולרית שגרמה להם להקריח? או אולי רוב חובשי הכובעים השחורים היו חרדים שישבו כל היום ספונים בספרים או ניזונו מדיאטה שונה משאר האוכלוסיה או אולי סובלים ממאגר גנטי קטן מדי?) ותמיד יכול לבוא מישהו ולטעון שהמחקר לא לקח בחשבון את סוג הכובע שחבשו הנבדקים (כובע טמבל מקריח יותר או פחות מכובע בייסבול?) ושהמחקר לא לקח בחשבון את הגיל בו התחילו הנבדקים לחבוש את הכובעים (אולי בהצלבה עם גיל הבגרות המינית שלהם) ואת הנטיה הגנטית שלהם להקריח ועוד ועוד... אז גם למחקר שנעשה כהלכה יש מגבלות. וכל מחקר רציני מודע למגבלות שלו ואפילו מציין אותן. אז צריך אולי לחזור על המחקר כדי לראות אם התוצאות אכן עקביות, ולבחון למשל גם את הכלי שבדק את המובהקות הסטאטיסטית (אולי יש מגבלות או אי דיוקים מובנים גם שם) ובקיצור, מדובר בתהליך ארוך, מייגע ובהחלט לא סופי. אז מה אני אומר? כל מידע צריך להיבחן בעין ביקורתית. כל מידע מדעי רציני צריך להיות שקוף ופתוח לבחינה מחודשת. כשמישהו מסתמך על אילן גבוה כמו "מדע" שזכה למעמד של דת בפני עצמה, הוא צריך לדעת על מה הוא מדבר. בסרט בן האלמוות "קרטה קיד", ממשיל מיקיאגי (המורה האגדתי) את הידע בקרטה לענב באוטוסטרדה - "אתה יכול להיות בצד אחד של הכביש (לא לדעת כלום) ואתה יכול להיות בצד השני של הכביש (לדעת), אבל אם אם תנסה להיות ענב באמצע הכביש ימעך אותך רכב חולף". ושחור דרך אגב, שחור הוא חם וסופג את כל האור, להבדיל מלבן שהוא קר ולא מעורב ומחזיר את כל האור. ושחור לפי הראיה האנושית המאד מוגבלת, כולל את כל הספקטרום שמעל ומתחת לקשת הצבעים המוכרת לנו, כלומר יכול להיות ואפילו סביר מאד ששחור הוא מאד צבעוני, רק שאנחנו לא מסוגלים לראות את זה. מעתה תאחלו לחביביכם - "שיהיה לכם יום שחור
"
(כותבים את זה פסאדו? בחיי שכבר שכחתי..) אנחנו עדים בשנים האחרונות לפריחה של תורות מיסטיות ורוחניות שונות. יופי אם שואלים אותי, אבל. אבל לא מעט כותבים ומרצים משתמשים בחיזוקים מדעיים לאישוש טענותיהם. בדרך כלל פסאדו-מדעיים. המילה "מדע" צופנת בתוכה אמת מוכחת, אמת בדוקה, אמת שאין עליה עוררין וגבירותי ורבותי! תורידו את הכובע ותגידו אחרי אמן! (כי זה מדעי!?) זה לא שאני מתיימר להיות מבין גדול, או אפילו מבין קטן, אבל. אבל מידע מדעי הוא... אולי יותר קל להתחיל מלהסביר מה זה מידע אנקדוטלי אז ראיתי, שמעתי, נוכחתי בעצמי שמר ישראלי חבש כובע (שחור) מגיל צעיר והיום הוא מקריח. זה מידע אנקדוטלי. אמיתי, מהימן, אבל מקרה בודד. ראיתי אפילו שמר תל אביבי חבש כובע והקריח במהרה. עוד פריט מידע אנקדוטלי. איך הופכים קובץ מקרים אנקדוטלים לטענה מדעית מוכחת? אוספים למשל מאה אנשים בצורה אקראית, ומתחילים לחלק אותם לקבוצות - קבוצה אחת של אלו שמעולם לא חבשו כובע (קבוצת ביקורת) קבוצה של אלו שחבשו כובעים לא שחורים (עוד קבוצת ביקורת) וכמובן הקבוצה שהכי מעניינת אותנו - חובשי הכובע השחור. עכשיו בודקים את שיעור ההקרחה של כל הקבוצות ולאחר מכן את המובהקות הסטאטיסטית של התוצאות (בגדול, ככל שהקבוצות גדולות יותר וההבדלים בין הקבוצות גדולים יותר, המובהקות הסטאטיסטית גדולה יותר. מובהקות סטאטיסטית מסננת החוצה הבדלים אקראיים צפויים). יופי. עכשיו יש לנו תוצאות מדעיות... (אבל) אבל תמיד יכול לבוא מישהו ולטעון שהבחירה של האנשים לא הייתה אקראית באמת (אולי כולם גרו ליד אנטנה סלולרית שגרמה להם להקריח? או אולי רוב חובשי הכובעים השחורים היו חרדים שישבו כל היום ספונים בספרים או ניזונו מדיאטה שונה משאר האוכלוסיה או אולי סובלים ממאגר גנטי קטן מדי?) ותמיד יכול לבוא מישהו ולטעון שהמחקר לא לקח בחשבון את סוג הכובע שחבשו הנבדקים (כובע טמבל מקריח יותר או פחות מכובע בייסבול?) ושהמחקר לא לקח בחשבון את הגיל בו התחילו הנבדקים לחבוש את הכובעים (אולי בהצלבה עם גיל הבגרות המינית שלהם) ואת הנטיה הגנטית שלהם להקריח ועוד ועוד... אז גם למחקר שנעשה כהלכה יש מגבלות. וכל מחקר רציני מודע למגבלות שלו ואפילו מציין אותן. אז צריך אולי לחזור על המחקר כדי לראות אם התוצאות אכן עקביות, ולבחון למשל גם את הכלי שבדק את המובהקות הסטאטיסטית (אולי יש מגבלות או אי דיוקים מובנים גם שם) ובקיצור, מדובר בתהליך ארוך, מייגע ובהחלט לא סופי. אז מה אני אומר? כל מידע צריך להיבחן בעין ביקורתית. כל מידע מדעי רציני צריך להיות שקוף ופתוח לבחינה מחודשת. כשמישהו מסתמך על אילן גבוה כמו "מדע" שזכה למעמד של דת בפני עצמה, הוא צריך לדעת על מה הוא מדבר. בסרט בן האלמוות "קרטה קיד", ממשיל מיקיאגי (המורה האגדתי) את הידע בקרטה לענב באוטוסטרדה - "אתה יכול להיות בצד אחד של הכביש (לא לדעת כלום) ואתה יכול להיות בצד השני של הכביש (לדעת), אבל אם אם תנסה להיות ענב באמצע הכביש ימעך אותך רכב חולף". ושחור דרך אגב, שחור הוא חם וסופג את כל האור, להבדיל מלבן שהוא קר ולא מעורב ומחזיר את כל האור. ושחור לפי הראיה האנושית המאד מוגבלת, כולל את כל הספקטרום שמעל ומתחת לקשת הצבעים המוכרת לנו, כלומר יכול להיות ואפילו סביר מאד ששחור הוא מאד צבעוני, רק שאנחנו לא מסוגלים לראות את זה. מעתה תאחלו לחביביכם - "שיהיה לכם יום שחור
"