מדיטצית זן.

Felix 5

New member
מדיטצית זן.

במה שונה מדיטצית זן משאר המדיטציות? תודה מראש.
 
ולמה אתה שם את

את כל "שאר המדיטציות" בסל אחד ואת "מדיטצית הזן" בסל אחר? למרות שאנשי הזן אוהבים לראות את האסכולה שלהם כייחודית, הרי למעשה כל אסכולה וזרם בבודהיזם יש לו את הייחוד שלו.
 

Felix 5

New member
אם כך אני אנסח את עצמי מחדש

מה יחודה של מדיטצית הזן?
יותר טוב?
 

darmha

New member
ייחודה של מדיטצית הזן

בהמשך למה שכתבתי בתגובה לדבריו של שנטידיווה, מספר מילים לגבי ייחודיות מדיטצית הזן. יש המכנים אותה 'הצבעה ישירה למציאות'. מציאות פנימית וחיצונית כאחד. האם ברגע מסוים אתה יכול להתבונן פנימה והחוצה? ואם כן, האם אתה מסוגל לשמור על זה דקה שתיים, עשר, עשרים? אם כן, אז אתה מתרגל מדיטצית זן. אלמנט נוסף הוא אלמנט השאלה: מי הוא זה שמתבונן? או בציטוט חופשי: "מהו הדבר האחד הצלול והטהור?". זן מאסטר סונג סאן כותב ב- "מצפן הזן" (תרגום הכותרת והטקסט הם חופשיים לצורך התשובה כאן בפורום): זן בודהיזם (צ'אם סואן) 1. לעבור דרך שער זה, אל תלך אחרי המחשבות שלך. 2. אינה תלויה במילים, העברה מיוחדת מחוץ לכתובים. מצביעה ישירות לתודעה: ראה את הטבע האמיתי שלך, היה לבודהה. 3. בודהה לימד את כל שיעוריו על מנת להציל את כל התודעות. אם אתה לא שומר על כל התודעות הללו, בשביל מה אתה צריך את שיעוריו של בודהה? ברכות, יובל
 
גם

המהאמודרה והדזוגצ'ן במסורות הבודהיסטיות-טיבטיות הן הצבעה ישירה למציאות.
 
שוב, הבעייה היא

לא עם ניסוח השאלה, אלא עם השאלה עצמה. ועכשיו: אם אתה שואל על המדיטציות כפי שמתרגלים אותן באסכולת הזן, ישנן כמה טכניקות, כשאת רובן מתרגלים גם באסכולות בודהיסטיות אחרות (וגם בטאואיזם) וטכניקה אחת שאין לה אח וריע בשום אסכולה אחרת. טכניקה זו נקראת חוא-טו זן ("הזן של ראש המשפט"). ובקצרה, המורה נותן לתלמיד שאלה (בדרך כלל פרדוקסלית ואבסורדית) אותה המתרגל חוקר. המודט נדרש להתבונן לתוך תודעתו אל המקום ממנו עולה השאלה. הוא שואל את השאלה שוב ושוב עד שנוצר בו ספק גדול מאד ("כדור-הספק הגדול"). המודט ממשיך לשאול את השאלה עד שכל האינטלקט והרציונל שלו מותשים, התודעה הדיסקורסיבית שלו נעצרת, הספק הגדול מתנפץ ומצב מודעות חדש מפציע וזורח בתודעתו, וזהו רגע ההתעוררות (סאטורי/קנשו). יש עוד הרבה מה להרחיב על טכניקה זו אבל בנתיים אסתפק בזה. יום נעים, שנטידווה
 

darmha

New member
בהחלט מסכים עם שנטידיווה

בשתי הנקודות: אחת, כל מדיטציה היא ייחודית בפני עצמה, לא טובה יותר או פחות אלא שונה. בבחינת: הרבה ירקות שונים גדלים בגינה. מה שאני ראיתי הוא שהשיעורים דומים בכל הדרכים. השאלות החשובות הן: לאן לוקחת כל דרך ולאן אתה רוצה להגיע? שנייה, יש נטיה ל"אנשי הזן" לראות את המדיטציה כייחודית, ואף ניתן לזה שם בזן עצמו:"מחלת הזן". ברכות, יובל
 

brandy1

New member
ישנה עד נקודה והיא זן עם כל דבר.

הזן מעודד להביא את צלילות המחשבה על ידי הריכוז בכאן ועכשיו לא רק בזמן המדיטציה אלה גם בפעולות יומיות רגילות.
 
לא רק הזן מעודד

את צלילות המחשבה על ידי הריכוז בכאן ועכשיו לא רק בזמן המדיטציה אלה גם בפעולות יומיות רגילות. כל האסכולות הבודהיסטיות מעודדות את זה.
 
למעלה