מדיטציה מעשית.........

מדיטציה מעשית.........

מתוך ספרו של צ'ואנג צה.

קהינג שעובד על עץ הרוטלה (מין עץ משובח), גילף מעמד לפעמונים. כשסיים ליצור אותו, כל מי שראה אותו היה המום כאילו הייתה זו עבודתם של הרוחות. המרקיז ממדינת לו הלך לראות את המעמד ושאל לשם סוג האומנות בעזרתה ייצר קהינג את המעמד. קהינג ענה לו "נתינך הוא איש של מכניקה, איזו אומנות אמורה להיות לי? מלבד זאת יש דבר אחד שאותו אזכיר. כשמשרתך נלקח לעשות את מעמד הפעמונים, לא רציתי לבזבז כוחותיי והרגשתי שהדבר מצריך ממני לצום על מנת לסדר את מחשבתי. לאחר שלושה ימים של צום הפסקתי לחשוב על הברכות, הפרסים, הדרגות והרווח שאולי אשיג מביצוע משימתי. לאחר צום של חמישה ימים הפסקתי לחשוב על גינוי או הערכה שיכולים להיווצר או על המיומנות או הרצון למיומנות שתוצג מיצירתי. בסוף שבעה ימים שכחתי כל דבר על עצמי – ארבעה גפיי וכל אישיותי. באותו הזמן, המחשבה על חצר אחוזתך עבורה עשיתי עבודתי, נעלמה גם כן. כל דבר שיכול היה להסיט מחשבתי ממסירות נעלה לביצוע מיומנותי נעלם. לאחר מכן הלכתי ליער והבטתי על הצורות הטבעיות של העצים, שם ראיתי צורה מושלמת אחת שהעלתה בחזוני ועיני את מעמד הפעמונים. ניגשתי למלאכה. אלמלא הייתי נפגש עם עץ שכזה הייתי נוטש את המטרה. היכולות אשר קיבלתי מהשמים והאיכויות שקיבל העץ מהשמיים רוכזו רק אליה, כך שבעצם רוחי התמזגה ביצור מעמד הפעמונים."
 

lightflake

New member
"רק להיות"

 
שמו המקורי כשם במחבר...

צ'ואנג צה
.
אני תרגמתי אותו מאנגלית ובוחש בו כבר כמה שנים בשביל שיהיה נכון לקריאה.

יואל הופמן לקח חלקים מהספר ותרגם אותם בשנת 1977. הוא קרא להם - "קולות מן האדמה".

דן דאור ז"ל, תרגם את הספר במלואו מסינית. הוא קרא לו "הספר האמיתי של פריחת הדרום".
 
כמה נקודות בשביל ההרחבה


1. שמו של המחבר - צ'ואנג\ג'ואנג ג'ו.
2. לחכם מורה נותנים שם תואר - צה\דזה. לכן - צואנג צה \ג'ואנג דזה. לאו טאן- לאו צה. קונג-ני - קונגפו-צה(קונגפוציוס בלטינית).
3. השם שדן דאור בחר היה בשימוש כבר במאה ה 8 . כפי שכתוב במאמר שצירפתי.
4. צ'ואנג צה כתב רק את 7 הפרקים הראשונים, שנקראים הפנימיים. את כל השאר כתבו אסופת אנשים שונים...כפי שמפורט המאמר.

ייחודו של הספר הוא, שהוא מציג את הדאו באופנים שונים, ללא חד משמעות באף נושא, פרט לכך שהאדם צריך לשמור על הטבע שניתן לו משמיים. כולל הטבע מסביבו.
הספר עשיר בתיאורי טבע וחיים וממש לוקח למסע ברחבי סין, ממלכותיה והמיתולוגיה שלה.
אני חושב שהוא אחר הספרים הבאמת חשובים להבנת הגישה הדאואיסטית הראשונית, הפתוחה, החובקת כל.
הספר משרה אווירה קלילה שנכנסת לחיים, ברגע שמפנימים אותה. צ'ואנג צה די "צוחק" על הכל, כולל על עצמו. ועדיין מקפיד הל ה"רצינות" בשמירה על הטבע.

ספר ממש, ממש מומלץ.
 
למעלה