הו, בשמחה, בשמחה.
"
כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי טובעת במחשבות ומזדהה איתן"
שימי לב שכתבת שכל פעם מחדש את מוצאת עצמך.
איזה כיף - כי זה אכן מה שקורה.
בכל פעם שאת מוצאת את עצמך "טובעת במחשבות ומזדהה איתן", זהו בעצם הרגע שבו את כבר צפה מעליהן.
אחרת לא היית יודעת ש"טבעתי במחשבות והזדהיתי איתן".
מוזר, לא?
כשאני מזוהה עם מחשבה מסויימת, הבה נניח על כך שאין לי זוגיות (סתם דוגמה דמיונית) ואני מסכן (או מסכנה), אני לא יודע שאני מזוהה איתה, אלא אני מייצג אותה בעולם הזה באופן מלא, כאילו היא מציאות; כאילו "באמת זה המצב"; אינני יודע באותו רגע שמדובר במחשבה-אודות-המצב ולא במצב.
בכל פעם שאת מוצאת את עצמך "טובעת במחשבות ומזדהה איתן", את יכולה להגיד לעצמך "יש - תודה - אני שוב אני!"
ולהמשיך לשמור על הציפה הזאת מעל המחשבות, שמאפשרת לך לזהותן כמחשבות, במקום "לטבוע בהן" ולחשוב שזוהי המציאות, דבר הקורה בעת שאת מאבדת את מודעותך אליהן בזמן שהן צצות ומפתות אותך להאמין בהן באופן מוחלט.
בהמשך יתכן שתגלי עצמך צפה אפילו מעל המחשבה "הו, טבעתי במחשבות והזדהיתי איתן" וצוחקת/נהנית ממנה.
"
הפעם היחידה בחודשים האחרונים שהצלחתי למספר דקות היה בזמן טיפול וואטסו"
האם ניסית לעצור את מחשבותייך בזמן הטיפול?
אני מניח שלא. שפשוט התמסרת להנאה ונרגעת.
כדי להירגע לא מנסים לעצור את המחשבות אלא, אכן, בדומה למה שעברת בטיפול הוואטסו, מרפים, נרגעים, מתמסרים, מתענגים.
נותנים לעצמנו מרחב ומסכימים לנוח לרגע (מתמשך... "רגע" יכול להיות גם שעה שלמה
ואפילו כל החיים
), להרפות מה"בעיות" שממילא לא עוזר לחשוב עליהן בלי הפסקה... ולשוב אחר כך לטיפול בעניינים האמיתיים במשנה מרץ.
זה כמו לוותר על הבעיות הדמיוניות... כדי שיהיה כוח לטפל בבעיות האמיתיות.
הבעיות הדמיוניות הן אלה שברגע זה ממש, בעת שאנחנו מתכתבים בפורום אינטרנטי, "נושפות בעורפנו" כאילו הן דורשות פתרון מיידי, בעת שבעצם, מדובר בדברים שיש לטפל בהם כמיטב יכולתנו, בזמן ובדרך שאפשריים לנו.
הן לא באמת ניצבות כאן סביבנו עכשיו, חוץ מאשר אולי במחשבה שלנו.
אז מה עושים, אם כן?
אני מניח שאפשר להפסיק לנסות לעצור את המחשבות.
במקום זה, אולי כדאי להתיידד איתן, להרפות מהן, להפסיק להפוך אותן לאוייבות או לבעיה נוספת.
לזכור את טיפול הוואטסו שעברת ולהתחיל ליישם את הדברים ברגע הזה ממש.
בעת הקריאה, למשל: אפשר עכשיו להתרווח יותר בכיף... כן... להרפות יותר את הגוף... להתרווח בתוכו... ובתוך האוויר שעוטף אותך... להתרווח בתוך הבגדים... לקרוא בקצב נעים יותר... לקחת נשימה עמוקה וכייפית, להסכים באמת לנוח וליהנות ברגע זה ממש... בעודך קוראת... אולי גם להקשיב תוך כדי הקריאה לצלילים שמסביב...
כמעט כל רגע יכול להיות סוג של טיפול וואטסו
ולא צריך ישר להתחיל משלמות.
אפשר בקטנה, לעשותו
קצת יותר דומה לטיפול וואטסו...
אחד מהמדדים העיקריים להתקדמות שלך בכך, הינו אכן
כמה נעים ורגוע לך ביומיום.
אם נניח עכשיו את חווה
דרגת מתח 8 - אז אחרי זמן מה תחווי דרגת מתח 6 ואחר כך 4 וכן הלאה.
ואם נניח עכשיו את חווה
דרגת רוגע 4 - אז אחרי זמן מה תחווי דרגת רוגע 6 ואחר כך 8 וכן הלאה.
וגם במדיטציה שאת עושה. אותו הדבר:
אפשר להתרווח, להירגע, כפי שהשכלת לעשות בזמן הטיפול במים.
ציינת את ספרו של אקהרט טולה, "כוחו של הרגע הזה".
אם היה לך קל יחסית להרפות ולהירגע בתוך המים, נראה לי
שמדיטציית "הגוף הפנימי" שמתוארת בספר, תועיל לך מאד, מאד.
בהדרגה, בכיף, זוהי לא מלחמה.
לסיכום:
לעתים נדמה לנו אולי שאנחנו רוצים להרגיע את המחשבות.
אך בעצם,
היחס למחשבות הוא הדבר שבעיקר מפריע לנו, הרבה פחות מהמחשבות עצמן.
כשהיחס שלנו למחשבות נעשה עדין יותר, מתון יותר, שליו יותר, מקבל יותר וכן הלאה, המחשבות גם הן נרגעות בהתאם.
אולי הדבר דומה במקצת לזבובים מטרידים... האם הם אלה שמטרידים או שמה אנחנו אלה שמוטרדים מהם?
במקרה של מחשבות, שהינן משהו החולף בתוכנו ולא מחוצה לנו, בשונה מזבובים, אזי ככל שאנחנו מוטרדים מהן פחות, כך גם הן נעשות רגועות יותר ופוחתות...
והחשיבה נעשית יותר ויותר רגועה, מינימליסטית, מדוייקת, שלווה ומבריקה. בטח שלא מפריעה עוד. כשאנחנו עצמנו לא "קופצים" עליה ולתוכה, אלא נותרים שלווים ומבוססים בתוך האנרגיה שלנו.
טיפול נעים
