מדוע פייסבוק?
פייסבוק עוזרת לקרב בין אנשים או להיפך להבדיל מהפורמטים הקודמים של תוכנות מסרים מידיים, בלוגים ופורומים שעזרו ליצור קשר בין אנשים שלא מכירים אחד את השני – הפייסבוק תוכנן ככלי לחבר בין אנשים שהכירו קודם במהלך החיים. הרעיון עצמו גאוני. החיים מחברים ומפרידים בין אנשים וקורעים חברויות וותיקות עקב זמן ומקום, שינויים באישיות והבדלים בהתפתחות. מסתבר שיש המון נוסטלגייה אנושית ומעטים הם האנשים שלא ירצו להתרפק על חברים מן העבר. גם העובדה שכיום האנשים הולכים ומתקפססים (בתוך קופסאותיהם) וקשרים אנושיים ואפילו חזקים ועכשוויים – מתפוררים ומתאדים. אז פייסבוק תורם לאנושות קשר מחודש או ההיפך? כי אם יש את הצורך בחידוש הקשרים הוותיקים ובחיזוק הקשרים הנוכחיים אז תוכנה וירטואלית בעצם עשויה לנתק את הקשרים הפיזייים בין חברים ולהעצים את ההתנכרות. או שלא. אולי בלעדי פייסבוק הקשרים הרופפים האנושיים נעלמים ואינם. אולי פייסבוק היא המזור להתנכרות האנושית. פייסבוק והפאן המסחרי פייסבוק כיום היא מעוזם של הצעירים. זה דיי לא יאומן כאשר חושבים שהייעוד שלהם היה דווקא למבוגרים שאיבדו את הקשרים ולא לצעירים שמחוברים ממילא. כשאני הגעתי לפייסבוק ניסיתי להבין מה מוצאים בו הילדים שלי. אח"כ גיליתי שגם אשתי בפייסבוק. זה היה הזוי ביותר, ועוד יותר הזוי היה שלא חשבתי לשלוח בקשה לחברות לאשתי עד שלא הרגשתי שחסרים לי חברים שמשחקים בדגים. זה היה הקש שגרם לי לחפש עוד חברים. אז שלחתי בקשת חברות לאשתי. מה עושים אנשים שאין להם חברים או כמעט שאין. אני למשל, יש לי שני חברים וותיקים מן העבר ועוד שני חברים מן הכפר הנוכחי (לא הוירטואלי). יש גם כמה חברים מהעבר הוירטואלי. אבל החברים לא רשומים בפייסבוק או שרשומים בשמות פיקטיביים. אז זה מה שעושים: פותחים את ספר הטלפונים האישי שלנו (בסלולרי או בפנקס) ומחפשים את המקורבים שלנו לפי שמותיהם. נכנסים לפייסבוק ובשורת החיפוש הקטנה האישית שלהם כותבים את שם המקורב. וכמובן, לא לשכוח, קרובי המשפחה הם היעד הראשון למחוסרי החברים. כי קרובי משפחה הם הרבה פעמים חברים בעצמם. טוב, אולי פייסבוק לא מספיק חשוב ומפורסם. כי מתוך 200 שמות מצאתי 3. אה, שכחתי לציין שכדאי לכתוב את השמות בעברית ואם לא מוצאים אז גם באנגלית. הרבה אנשים באופן טבעי יוצאים מהנחה שפייסבוק נעולה רק על אנגלית לפחות בכל הקשור לשמות. כאילו שזה שם משתמש. אז לפייסבוק יש את כל השפות. גם רוסית. בשביל מה צריך כל כך הרבה חברים בפייסבוק? אז זהו, שלא. אני עדיין לא סגור על המספר הסופי היעיל ביותר אבל ללא ספק ש- 300 אלף חברים זה חסרון עצום וזה איבוד מוחלט של כל היתרונות שיש לפייסבוק (לטעמי כמובן). בשביל מה צריך בכלל חברים בפייסבוק? פייסבוק לא נועדה כל כך לפרסום הגיגינו ברשת כמו שהיא נועדה שנקרא את הגיגי החברים והמשפחה שלנו. האינטראקציה שיש בין החברים והמשפחה על דפי הפייסבוק שלנו יוצר את הריגוש המצופה. הסבתא שחזרה ואמרה לי שאם יש לה מה להגיד למישהו היא תכתוב לו את זה במייל – בסוף הבינה שאם היא כותבת בפייסבוק משהו זה לא מתפרסם ברשת אלא מיועד רק לעיניים של מי שרשום אצלה בדף כחבר. ובעצם, היא יכולה בתור התחלה לראות מה עושים הילדים והנכדים שלה וכל החברים והמשפחה שלהם שמטיילים לה על הדף מדי פעם. לפייסבוק יש טריק ממוחשב נחמד. מדי פעם מציעים לנו חברויות "הגיוניות". אלו הם אנשים שכביכול יש סיכוי טוב שיש לנו משהו משותף איתם. מספיק שאדם הוא ברשימת החברים של מישהו שהוא חבר שלנו – פייסבוק מציעה לנו אותו גם. לפייסבוק אבל יש עדיפויות. אם יש אדם שמופיע ברשימת החברים של שני חברים שלנו – פייסבוק תעדיף להציע לנו אותו לפני אחרים. ואני מניח שאם יש אדם שמופיע ברשימת החברים של שלושה חברים שלנו - אז הוא יהיה בעדיפות וכך הלאה. ז"א, החברים והמשפחה שלנו מייצרים עבורנו את האפשרות האוטומטית למצוא את הקשרים המשותפים עם אנשים שהיינו רוצים ולא ידענו איך. אני מתאר לעצמי שאם יש לנו אלף חברים אז פייסבוק מציעה לנו חברויות עם אנשים שרשומים בתור חברים ל- 20 חברים שלנו או משהו כזה. אז מה פייסבוק תציע לנו אם יש לנו 300 אלף חברים רשומים? האם כל הצעה שלה תהפוך להיות יותר הגיונית? ובכלל. האם הצעות החברות של פייסבוק תמיד הגיוניות אז זהו, שלא. פייסבוק תציע לנו את החברות של הילדים שלנו אם חס וחלילה הכנסנו לרשימת החברים גם את המורה לריקוד שלהם. ילד או ילדה שהמורה לריקוד ברשימת החברים שלהם (כן, זה לא הזוי מדי) והם גם ברשימה של ההורים שלהם – ההורים יקבלו הצעה לחברות לחברים של הילדים שלהם (יש שני קשרים וזה הופך את זה לכאילו סביר והגיוני). מה עושים עם הצעות חברות מאנשים שאנחנו לא מכירים אני חושב שברוב המקרים צריך לסרב להתחבר לאנשים שאנחנו לא מכירים מהעולם הלא וירטואלי. לא ככלל אבל מקום להיכרויות חדשות זה לא הפייסבוק ויש מספיק ממשקים שעוסקים בכך ועושים זאת היטב. החל מתוכנות המסרים המיידיים וכלה בבלוגים ובפורומים. מתוך נימוס הוספתי כמה אנשים לא מוכרים שביקשו חברות על סמך תחומי עניין משותפים (אופניים, אומנויות לחימה, צילום, מחשבים, חתולים....). בסיכומו של עניין אותם אנשים קצת תקועים בין רשימת החברים והמשפחה שאנחנו כן מכירים. אבל נו, שנים שלושה כאלה זה סביר. אני ממליץ לא להסכים להתחבר לאנשים שאין היכרות מוקדמת מהעולם הלא וירטואלי. או אפשר להרחיב את זה שאפשר להסכים לחברויות גם עם אנשים שהכרנו מהעולם הוירטואלי. למשל, חברים מהבלוג או הפורום. לפעמים חברות וירטואלית מספיק חזקה כדי להתמודד מול החברים והמשפחה בכרטיס המשתמש. בשביל מה צריך מייל בפייסבוק? אז את התשובה לכך אמר לי הבן שלי בן ה- 12. כשאנחנו מחפשים חבר לפי השם – יש סיכוי שנמצא כמה וכמה אנשים עם אותם שמות ואם הם לא שמו תמונה ולא כתבו פרטים מזהים אז לא נדע מי הם האנשים שלנו. מאידך, אם יש לנו מייל של מישהו – והוא רשום במייל הזה בפייסבוק – קרוב לוודאי שנאתר אותו בוודאות. אז המייל הוא חשוב לצורך איתור החברים שלנו. אני עוד לא הגעתי לכך. ז"א לא מספיק להקליד את השמות שמופיעים בספר הטלפונים שלנו אלא גם לנסות את רשימת המיילים שיש לנו. מאינדקס אנשי הקשר במייל בד"כ. אז מה הצעירים עושים בפייסבוק? זו הייתה דיי תעלומה עד שגיליתי שיש בפייסבוק משחקים אינטראקטיביים בסגנון חיות שעשועים וירטואליות (טמאגוצ'י). מסתבר שזה הפך להיות טרנד כמו בתקופה שמכרו את הבובות האינטראקטיביות הללו לגידול. אז אני מכיר את החווה החקלאית ואת מיכלי הדגים. עוד לא הצצתי במסעדה. מאחר והטיפול באלמנטים הוירטואליים האלה הפך למכת מדינה הרי שעל כורחנו אנחנו מקבלים הזמנות לאין קץ לטיפול וירטואלי כזה או אחר. והדבר מתעצם עקב המבנה החינוכי והחברתי שבו יש תפקיד לחברים בטיפול ביצירה שלנו. בין אם זו החווה החקלאית או ניקוי הלכלוך בטנק הדגים שלנו. מסתבר שאפשר גם לנצל את הטמאגוצ'ים הפייסבוקיים לקשירת קשרים עם הסבתא. אם חשבתי שכאילו רק הצעירים משחקים. אז כנראה שלא. מתברר שבשביל לשחק ולהרוויח מספיק כסף כדי לקדם את המשחק מספיק מהר – כדאי שיהיו מספיק חברים ברשימת החברים שלנו. ולא רק שיהיו חברים ברשימה אלא שהם גם ישחקו במשחק שאנחנו משחקים. רק החברים שלנו יכולים להיות שותפים במשחק שלנו. אנחנו לא יכולים לנקות טנקי דגים של אנשים שאינם ברשימת החברים. הא!!!. תפסו אותנו. הנה למה צריכים חברים. אי אפשר להגיד שפייסבוק לא חינוכי. עד כאן חלק ראשון על הפיייסבוק. אתם מוזמנים להגיב, לתקן, להוסיף וכו'.
פייסבוק עוזרת לקרב בין אנשים או להיפך להבדיל מהפורמטים הקודמים של תוכנות מסרים מידיים, בלוגים ופורומים שעזרו ליצור קשר בין אנשים שלא מכירים אחד את השני – הפייסבוק תוכנן ככלי לחבר בין אנשים שהכירו קודם במהלך החיים. הרעיון עצמו גאוני. החיים מחברים ומפרידים בין אנשים וקורעים חברויות וותיקות עקב זמן ומקום, שינויים באישיות והבדלים בהתפתחות. מסתבר שיש המון נוסטלגייה אנושית ומעטים הם האנשים שלא ירצו להתרפק על חברים מן העבר. גם העובדה שכיום האנשים הולכים ומתקפססים (בתוך קופסאותיהם) וקשרים אנושיים ואפילו חזקים ועכשוויים – מתפוררים ומתאדים. אז פייסבוק תורם לאנושות קשר מחודש או ההיפך? כי אם יש את הצורך בחידוש הקשרים הוותיקים ובחיזוק הקשרים הנוכחיים אז תוכנה וירטואלית בעצם עשויה לנתק את הקשרים הפיזייים בין חברים ולהעצים את ההתנכרות. או שלא. אולי בלעדי פייסבוק הקשרים הרופפים האנושיים נעלמים ואינם. אולי פייסבוק היא המזור להתנכרות האנושית. פייסבוק והפאן המסחרי פייסבוק כיום היא מעוזם של הצעירים. זה דיי לא יאומן כאשר חושבים שהייעוד שלהם היה דווקא למבוגרים שאיבדו את הקשרים ולא לצעירים שמחוברים ממילא. כשאני הגעתי לפייסבוק ניסיתי להבין מה מוצאים בו הילדים שלי. אח"כ גיליתי שגם אשתי בפייסבוק. זה היה הזוי ביותר, ועוד יותר הזוי היה שלא חשבתי לשלוח בקשה לחברות לאשתי עד שלא הרגשתי שחסרים לי חברים שמשחקים בדגים. זה היה הקש שגרם לי לחפש עוד חברים. אז שלחתי בקשת חברות לאשתי. מה עושים אנשים שאין להם חברים או כמעט שאין. אני למשל, יש לי שני חברים וותיקים מן העבר ועוד שני חברים מן הכפר הנוכחי (לא הוירטואלי). יש גם כמה חברים מהעבר הוירטואלי. אבל החברים לא רשומים בפייסבוק או שרשומים בשמות פיקטיביים. אז זה מה שעושים: פותחים את ספר הטלפונים האישי שלנו (בסלולרי או בפנקס) ומחפשים את המקורבים שלנו לפי שמותיהם. נכנסים לפייסבוק ובשורת החיפוש הקטנה האישית שלהם כותבים את שם המקורב. וכמובן, לא לשכוח, קרובי המשפחה הם היעד הראשון למחוסרי החברים. כי קרובי משפחה הם הרבה פעמים חברים בעצמם. טוב, אולי פייסבוק לא מספיק חשוב ומפורסם. כי מתוך 200 שמות מצאתי 3. אה, שכחתי לציין שכדאי לכתוב את השמות בעברית ואם לא מוצאים אז גם באנגלית. הרבה אנשים באופן טבעי יוצאים מהנחה שפייסבוק נעולה רק על אנגלית לפחות בכל הקשור לשמות. כאילו שזה שם משתמש. אז לפייסבוק יש את כל השפות. גם רוסית. בשביל מה צריך כל כך הרבה חברים בפייסבוק? אז זהו, שלא. אני עדיין לא סגור על המספר הסופי היעיל ביותר אבל ללא ספק ש- 300 אלף חברים זה חסרון עצום וזה איבוד מוחלט של כל היתרונות שיש לפייסבוק (לטעמי כמובן). בשביל מה צריך בכלל חברים בפייסבוק? פייסבוק לא נועדה כל כך לפרסום הגיגינו ברשת כמו שהיא נועדה שנקרא את הגיגי החברים והמשפחה שלנו. האינטראקציה שיש בין החברים והמשפחה על דפי הפייסבוק שלנו יוצר את הריגוש המצופה. הסבתא שחזרה ואמרה לי שאם יש לה מה להגיד למישהו היא תכתוב לו את זה במייל – בסוף הבינה שאם היא כותבת בפייסבוק משהו זה לא מתפרסם ברשת אלא מיועד רק לעיניים של מי שרשום אצלה בדף כחבר. ובעצם, היא יכולה בתור התחלה לראות מה עושים הילדים והנכדים שלה וכל החברים והמשפחה שלהם שמטיילים לה על הדף מדי פעם. לפייסבוק יש טריק ממוחשב נחמד. מדי פעם מציעים לנו חברויות "הגיוניות". אלו הם אנשים שכביכול יש סיכוי טוב שיש לנו משהו משותף איתם. מספיק שאדם הוא ברשימת החברים של מישהו שהוא חבר שלנו – פייסבוק מציעה לנו אותו גם. לפייסבוק אבל יש עדיפויות. אם יש אדם שמופיע ברשימת החברים של שני חברים שלנו – פייסבוק תעדיף להציע לנו אותו לפני אחרים. ואני מניח שאם יש אדם שמופיע ברשימת החברים של שלושה חברים שלנו - אז הוא יהיה בעדיפות וכך הלאה. ז"א, החברים והמשפחה שלנו מייצרים עבורנו את האפשרות האוטומטית למצוא את הקשרים המשותפים עם אנשים שהיינו רוצים ולא ידענו איך. אני מתאר לעצמי שאם יש לנו אלף חברים אז פייסבוק מציעה לנו חברויות עם אנשים שרשומים בתור חברים ל- 20 חברים שלנו או משהו כזה. אז מה פייסבוק תציע לנו אם יש לנו 300 אלף חברים רשומים? האם כל הצעה שלה תהפוך להיות יותר הגיונית? ובכלל. האם הצעות החברות של פייסבוק תמיד הגיוניות אז זהו, שלא. פייסבוק תציע לנו את החברות של הילדים שלנו אם חס וחלילה הכנסנו לרשימת החברים גם את המורה לריקוד שלהם. ילד או ילדה שהמורה לריקוד ברשימת החברים שלהם (כן, זה לא הזוי מדי) והם גם ברשימה של ההורים שלהם – ההורים יקבלו הצעה לחברות לחברים של הילדים שלהם (יש שני קשרים וזה הופך את זה לכאילו סביר והגיוני). מה עושים עם הצעות חברות מאנשים שאנחנו לא מכירים אני חושב שברוב המקרים צריך לסרב להתחבר לאנשים שאנחנו לא מכירים מהעולם הלא וירטואלי. לא ככלל אבל מקום להיכרויות חדשות זה לא הפייסבוק ויש מספיק ממשקים שעוסקים בכך ועושים זאת היטב. החל מתוכנות המסרים המיידיים וכלה בבלוגים ובפורומים. מתוך נימוס הוספתי כמה אנשים לא מוכרים שביקשו חברות על סמך תחומי עניין משותפים (אופניים, אומנויות לחימה, צילום, מחשבים, חתולים....). בסיכומו של עניין אותם אנשים קצת תקועים בין רשימת החברים והמשפחה שאנחנו כן מכירים. אבל נו, שנים שלושה כאלה זה סביר. אני ממליץ לא להסכים להתחבר לאנשים שאין היכרות מוקדמת מהעולם הלא וירטואלי. או אפשר להרחיב את זה שאפשר להסכים לחברויות גם עם אנשים שהכרנו מהעולם הוירטואלי. למשל, חברים מהבלוג או הפורום. לפעמים חברות וירטואלית מספיק חזקה כדי להתמודד מול החברים והמשפחה בכרטיס המשתמש. בשביל מה צריך מייל בפייסבוק? אז את התשובה לכך אמר לי הבן שלי בן ה- 12. כשאנחנו מחפשים חבר לפי השם – יש סיכוי שנמצא כמה וכמה אנשים עם אותם שמות ואם הם לא שמו תמונה ולא כתבו פרטים מזהים אז לא נדע מי הם האנשים שלנו. מאידך, אם יש לנו מייל של מישהו – והוא רשום במייל הזה בפייסבוק – קרוב לוודאי שנאתר אותו בוודאות. אז המייל הוא חשוב לצורך איתור החברים שלנו. אני עוד לא הגעתי לכך. ז"א לא מספיק להקליד את השמות שמופיעים בספר הטלפונים שלנו אלא גם לנסות את רשימת המיילים שיש לנו. מאינדקס אנשי הקשר במייל בד"כ. אז מה הצעירים עושים בפייסבוק? זו הייתה דיי תעלומה עד שגיליתי שיש בפייסבוק משחקים אינטראקטיביים בסגנון חיות שעשועים וירטואליות (טמאגוצ'י). מסתבר שזה הפך להיות טרנד כמו בתקופה שמכרו את הבובות האינטראקטיביות הללו לגידול. אז אני מכיר את החווה החקלאית ואת מיכלי הדגים. עוד לא הצצתי במסעדה. מאחר והטיפול באלמנטים הוירטואליים האלה הפך למכת מדינה הרי שעל כורחנו אנחנו מקבלים הזמנות לאין קץ לטיפול וירטואלי כזה או אחר. והדבר מתעצם עקב המבנה החינוכי והחברתי שבו יש תפקיד לחברים בטיפול ביצירה שלנו. בין אם זו החווה החקלאית או ניקוי הלכלוך בטנק הדגים שלנו. מסתבר שאפשר גם לנצל את הטמאגוצ'ים הפייסבוקיים לקשירת קשרים עם הסבתא. אם חשבתי שכאילו רק הצעירים משחקים. אז כנראה שלא. מתברר שבשביל לשחק ולהרוויח מספיק כסף כדי לקדם את המשחק מספיק מהר – כדאי שיהיו מספיק חברים ברשימת החברים שלנו. ולא רק שיהיו חברים ברשימה אלא שהם גם ישחקו במשחק שאנחנו משחקים. רק החברים שלנו יכולים להיות שותפים במשחק שלנו. אנחנו לא יכולים לנקות טנקי דגים של אנשים שאינם ברשימת החברים. הא!!!. תפסו אותנו. הנה למה צריכים חברים. אי אפשר להגיד שפייסבוק לא חינוכי. עד כאן חלק ראשון על הפיייסבוק. אתם מוזמנים להגיב, לתקן, להוסיף וכו'.