מדוע לא דיברתם?

[Prince315]

מדוע לא דיברתם?

אני זוכרת איך הופתעתי בפעם הראשונה ששמעתי את זה, בפעם הראשונה שהבנתי שהמשפחה שלי "ידעה שזה יקרה". למעשה האחים שלי, כבר בתקופת ההכנות לחתונה אמרו, "אנחנו נותנים לזה שנתיים לכל היותר". מה? איפה הייתם? היום זה כאב כפול ולא רק מפאת העובדה כי ההיסטוריה חזרה על עצמה, אלא משום שהיום אני במקום אחר. בתקופה של הגרושין לא הייתי במקום שיכולתי להכיל את זה אז הדחקתי הצידה. גם היום לאחר תקופה של חודשיים לערך מיום הפרידה מבן הזוג שהיה לי במהלך השנתיים האחרונות, הם שקיבלו אותו כ"כ יפה למרות הפערים, פתאום אני מבינה שבעצם הם לא חשבו שזה "מתאים" לי. מדוע לא דיברתם? שנתיים? שוב? בזמן שאני בסה"כ גרושה שנתיים וחצי? הכי מצחיק שהם יודעים שאני תמיד עושה לבסוף מה שאני רוצה, להשמיע דעה זה תמיד אפשרי. ממה הם חששו כ"כ? אין זה מקום המשפחה לומר לך את דעתם על בחירת הבן זוג? אין זה המקום שלהם לקום ולומר את האמת "ישר בפרצוף"? אני עד כדי כך מפחידה שאי אפשר לומר לי את שחושבים באמת? מה כבר יכול להתרחש? יותר חשוב להם שאני לא אכעס מאשר אבלה את חיי בזוגיות שאינה מתאימה לי? האם אני באמת אמורה להרגיש תחושת אכזבה שלא אמרו לי מה שחשבו? הסיבה היחידה שלא מאפשרת לי ממש להפגע מההתנהלות הזו מאחורי גבי היא העובדה שאני יודעת שאת תהליך ההבנה בנושא ההתאמה, או ההבנה שמשהו צריך להשתנות, אני עשיתי לבד.

 

[אופק דגנית]

ואם היו אומרים

הית מקשיבה? או.. היית מוותרת על הזוגיות שהיתה לך..בכל זאת שנתיים זה לא כלום בדיעבד..בראיה לאחור..אנחנו תמיד חכמים בראייה נכונה יש דברים שצריכים ללמוד דרך חוויה.. בדיעבד...כולנו חכמים בדיעבד אם הינו יודעים..הינו משנים.. כמו דלתות מסתובבות....אם הינו בוחרים בדלת אחרת בראיה נכונה כל החלטה היא נכונה לרגע..עד שהיא ממצאת את עצמה

 

[זהב טה ו ר]

למה להגיד?

ואם היו אומרים, מה היה קורה? הרי לא היית מקשיבה להם מחד ומאידך כל מיפגש איתם היה טעון, בידיעה שהם לא תומכים בקשר. כתבת המון, אבל לא כתבת למה רצית שיגידו... (אגב, גם אני לא ממש חשבתי שזה יילך כשסיפרת על הקשר הזה, ואני זוכרת שלא מעט ב"שכנה" העירו על הקושי שנובע מהפרש הגילאים...)

 

[eyebrrr]

ענווה

הרבה חושבים שיודעים הכל ומשיאים עצות למכביר לכולם ( אני למשל ) אבל יש אנשים ענווים ושקולים שהבינו והפנימו שאינם יודעים הכל והעתיד לא חזוי להם, והם אומרים בתבונתם, נחייה ונראה וסומכים עליך שהבחירה הנכונה תבוא לך בזמן הנכון. וסתם ככה, בחיים צריך לנסות, השגיאה חלק מהחיים ומלמדת להמשך.

 

[rani69]

נשמע לי מוכר

כשאני שאלתי אותם התשובה הייתה מאוד ברורה. אם היינו אומרים מה זה היה משנה? ייתכן ואפילו הייתי כועס שהם נגדי או נגדה או נגדינו. גם היום ברור לי שהם לא מבינים כלום! בדיוק כמו שהילדים שלי חושבים עלי(?)

 

[ye44]

את מאלה

שיודעות הכל לא ?

לא סתם הם לא דיברו, אולי את סתם בחורה עקשנית שיודעת הכל ? אם הם היו מעירים לך היית עונה " איזה שטויות אני מכירה אותו " בחורות כמוך לומדות שיעור לחיים דרך הנפש

 

[מתולתלת30]

פרינסי

בהרבה מקרים במצבים כאלו אנחנו מתנהגים כמו הילדים שלנו לא באמת רוצים להקשיב לא באמת חושבים שאחרים יודעים יותר טוב מאיתנו ואם היו אומרים באמת באמת היית בוחרת ופועלת אחרת? כשהעניינים מלווים ברגשות שלנו רק אנחנו יכולים להגיע לבד למסקנות האלו, ויפה אמרת שאת יודעת שאת תהליך ההבנה בנושא ההתאמה עשית לבד, אל תצטערי על מה שעברת וחווית כל חוויה כזו היא חלק ממי שאת היום הדרך שלנו בחיים רצופה בזיכרונות נעימים יותר ונעימים פחות ולכולם יש מקום חג שמח

 

[שרשירית]

יש דברים שצריך

לחוות על בשרנו. זוגיות מוצלחת יותר או פחות זה אחד מאותם הדברים. אני מאמינה שאם לא שאלת לדעתם אסור להם להביע דעה, אלא אם הבחור פוגע בך / מנצל אותך לרעה / עושה מעשים אסורים מבלי שתדעי. מי יודע מה מתאים ומה לא?! אם לא הייתם מתגרשים אז הם היו מתבדים - הסטטיסטיקה שיחקה כאן לטובתם, לא מעבר לזה.

 

[גשר אירי]

מנסיון..

אם לא מדובר במשהו חמור שרואים = עדיף לא לומר כלום. אחת מחברותי התחתנה עם מישהו שממש לא מתאים לה, הפערים היו ענקיים כבר מהתחלה, היא הייתה כבר 'מבוגרת' והייתה לחוצת חתונה וילדים, היה לי ברור שזה לא יחזיק יותר מידי ושתקתי, לא אמרתי דבר. ומה אומר לך..? טוב שכך! עברו השנים, הוא התגלה למרות אישיותו הבעייתית ולמרות חסרונותיו כבעל אכפתי ואוהב ואבא משקיען ומדהים! אז נכון, עם כל שנה שעוברת יש ביניהם פערים מאוד גדולים, ולא הכל נופת צופים ולא הכל מושלם, והיו גם תקופות לא קלות.. אך בשורה התחתונה הם חיים חיי משפחה יפים וטובים, גם מתוך התפשרויות קטנות והשלמות עם הבלתי מושלם. ואני? אני התחתנתי עם האדם שכביכול היה הכי מתאים לי בעולם, אותן רצונות ושאיפות, אותה שפה אותו הומור אותה דרך חיים.. הכל היה קרוב למושלם על הנייר, ואז קרו דברים שלא יכולתי לדעת שאי פעם יקרו דווקא לי ולא נותרה לי ברירה אלא לפרק את החבילה. אני חושבת שכולם חכמים בדיעבד, אבל מה באמת הולך בין בני זוג ומה ילד יום (כי אנשים וסיטואציות משתנים והם בלתי ניתנים לחיזוי) לעולם לא נדע. אני שמחה שלא אמרתי מילה לחברה הזו באותם ימים ומפרגנת לה מכל הלב שהיא הצליחה מאוד בבחירתה.

 

[אייבורי]

לכבד

יש לך משפחה נהדרת הם מכבדים את הבחירות שלך גם כשהם חושבים אחרת וקשרים שמחזיקים שנה שנתיים עשור בהחלט יכולים להראות מבחוץ לא מתאימים אבל הם מתאימים באותה תקופה. יפה שהם מכבדים, יפה שהם מקבלים והכי יפה שהם יודעים לשתוק כשצריך ולתמוך בהמשך. ואם היית רוצה לשאול את דעתם, היית צריכה להכין קפה קטן להראות את היד ואז לשאול בנימוס

 

[שירלי6]

היי מותק

גם כשאני התגרשתי, אבא שלי, אחי הגדול והחברה הכי טובה שלי, אמרו לי שהם ידעו שהוא לא בשבילי. חברה שלי עד היום לא מבינה מה חיבר ביננו. לפני כמה שבועות הטחתי בפני דוד קרוב, שאני מאשימה את אבא שלי, שלא אמר את דעתו באופן ברור וגלוי ונתן לי לשגות מבלי להזהיר. בשיחה אתו הבנתי, שלפעמים אנשים כל כך מפרגנים לאושר שלנו ולבחירות שלנו, שהם נמנעים מלומר את דעתם מחשש שיקלקלו לנו. בדיעבד אני יכולה לומר שזה גם לא היה תורם. אני בד״כ מאד בטוחה בעצמי ולא ששה לקבל ביקורת על הבחירות שלי, לטוב ולרע ( דברנו על זה)

 

[r o n i t 3 7]

זה משנה

מה היו אומרים או חושבים? האם אמירה שלהם היתה משנה את ההתנהלות שלך בחיים? ואם היו אומרים היית מקשיבה מפנימה ומבצעת? עם יד על הלב - לא חושבת. הרבה מאוד פעמים אנשים מהצד גם כאלה הקרובים לנו רואים דברים שאנחנו לא רואים אותם או שבוחרים לא להאיר את המקום מסיבות שונות שלא כ"כ רלבנטיות, ועדיין חייך הם שלך בלבד, הבחירות והתוצאה - שלך הן. פעם בעבר הייתי מאירה את עיניה של הפרטית שלי, ממקום של לעטוף להגן, דאגה ואהבה, לא לאפשר לך ליפול למקומות בהם אני נפלתי, לא לכאוב את הכאבים שאני כאבים ... באחת הפעמים שניהלתי איתה שיחה היא ביקשה שאפסיק, ביקשה שאאפשר לה לחוות הכל, את הנפילות והכאבים כי רק דרכם היא תוכל לצמוח ולהיות אדם טוב יותר. לא קל לראות מהצד ולשתוק, אבל כשהיא מבקשת את דעתי - אני אומרת אותה מבלי לעגל פינות. מאחלת לך שנה של התחלות חדשות )

 

[THE KID A]

אני בעד להשאיר את ההימורים

למרוצי סוסים בלבד. כי במקרים אלו אף אחד לא יודע באמת את העתיד.

 

[בלונדה ה מ ת ו ק ה]

לי זה לא משנה

מה הם אומרים ומה הם חושבים כי אני לא סומכת עליהם ועל דעתם הם מעולם לא היו שם בשבילי כשהייתי זקוקה להם מעולם לא עזרו לי כשהייתי צריכה אותם וגם כ"רצו" לעזור העמידו בפניי תנאים כאילו אני ילדה בת שלש לכן שום אמרנו לך או ידענו ש.... הם לא יודעים כלום הם לא יכולים לדעת מה באמת קורה שם ביניכם הם לא חיים אתכם.... רק את יכולה לדעת מה היה ביניכם כשהתחתנתם והאם בכלל משהו השתנה האם ראית את הדברים מהתחלה ובחרת להתעלם? האם שיחקת בת יענה או קיווית שזה יעבור?

 

[בולייולי]

ואם הם היו אומרים??

אז יש שתי אפשרויות? או שהיית יושבת וחושבת האם הוא באמת מתאים לך? או לחילופין וזה סביר להניח מה שהיה קורה, היית כועסת עליהם ואולי גם מצננת את הקשר איתם. אצלי גם אחרי הגירושין הסתבר שהמשפחה שלי לא ממש אהבה את הגרוש שלי כשהיינו נשואים. גם אצלי לא אמרו לי ואני לא כועסת. אלה החיים שלי, הבחירה שלי ואם היו אומרים לי כשהיינו חברים או לאחר שהתחתנו אני לא חושבת שהייתי מייחסת לזה חשיבות כי מי שבסופו של יום חי עם הבן אדם, זה את ולא הם ולכן ההחלטה היא שלך. לא מכירה אנשים שבעקבות הערות מהמשפחה עזבו את הנשים/בעלים...