מדוע חינוך למצויינות מזיק כל כך
- פותח הנושא arana1
- פורסם בתאריך
אני חושב שלא צריך לחנך כלל
ממה שראיתי ואני רואה אז אנשים שנדמה להם שהם מחנכים רק מזיקים.
אין לי מושג למה את מתכוונת ב"אידיאל אחד",
הקיום מושתת על ערכים רבים ויישומם הקונקרטי תלוי בדרך שבה הם משתלבים ותומכים אחד בשני,
מה שנחשב בטעות כחינוך למצויינות מפר בגסות את המשוואה העדינה הזאת.
להשקפתי אדם צריך לחנך את עצמו ולעזוב את השאר במנוחה,
מנסיוני עמדה כזאת יוצרת הזדמנוית מתחדשות ומקוריות להתחנך ביחד כל הזמן ובכל מקום.
גישה זו גם יעילה ומוסרית יותר כי רוב הילדים הם הרבה יותר מחונכים מההוריהם ומוריהם ומטפליהם,שבהתערבותם רק משבשים עליהם את דעתם וקיומם.
לדוגמה
במגרש המשחקים אני מזהה כצפוי הבדל ניכר בין ילדים של הורים שכל הזמן מקפידים על שלי-שלך לבין כאלה שלא,ההגיון החינוכי אומר שמי שכל הזמן "מתחנך" לכבד את רכוש האחר יהיה רגיש יותר לאחרים,אלא שכצפוי המציאות מראה בדיוק ההפך,דווקא ילדים שלא מסמנים להם כל הזמן את הגבולות יודעים לשתף ולכבד בצורה הרבה יותר יפה וזורמת ונדיבה וזו רק ההתעקשות של ההורים שהופכת את הילדים שלהם לקמצנים,רכושניים וכאלה שלא יודעים לשתף אלא כל הזמן חושבים ומרגישים רק את עצמם.
ואין לי ספק שאותו דבר תופש גם לתחום האקדמי והמקצועי והמדעי.
ממה שראיתי ואני רואה אז אנשים שנדמה להם שהם מחנכים רק מזיקים.
אין לי מושג למה את מתכוונת ב"אידיאל אחד",
הקיום מושתת על ערכים רבים ויישומם הקונקרטי תלוי בדרך שבה הם משתלבים ותומכים אחד בשני,
מה שנחשב בטעות כחינוך למצויינות מפר בגסות את המשוואה העדינה הזאת.
להשקפתי אדם צריך לחנך את עצמו ולעזוב את השאר במנוחה,
מנסיוני עמדה כזאת יוצרת הזדמנוית מתחדשות ומקוריות להתחנך ביחד כל הזמן ובכל מקום.
גישה זו גם יעילה ומוסרית יותר כי רוב הילדים הם הרבה יותר מחונכים מההוריהם ומוריהם ומטפליהם,שבהתערבותם רק משבשים עליהם את דעתם וקיומם.
לדוגמה
במגרש המשחקים אני מזהה כצפוי הבדל ניכר בין ילדים של הורים שכל הזמן מקפידים על שלי-שלך לבין כאלה שלא,ההגיון החינוכי אומר שמי שכל הזמן "מתחנך" לכבד את רכוש האחר יהיה רגיש יותר לאחרים,אלא שכצפוי המציאות מראה בדיוק ההפך,דווקא ילדים שלא מסמנים להם כל הזמן את הגבולות יודעים לשתף ולכבד בצורה הרבה יותר יפה וזורמת ונדיבה וזו רק ההתעקשות של ההורים שהופכת את הילדים שלהם לקמצנים,רכושניים וכאלה שלא יודעים לשתף אלא כל הזמן חושבים ומרגישים רק את עצמם.
ואין לי ספק שאותו דבר תופש גם לתחום האקדמי והמקצועי והמדעי.
זה ברור מאליו.
ועדיין לא מסכימה אתך.
הנטייה לרכושנות היא, לדעתי, כמעט מולדת אצל חלק גדול מהאנשים.
ואני רואה תופעה הפוכה. למשל, הבן שלי היה בגיל שנתיים מאוד רכושני, והיום כמעט להפך. אוהב לתת, נדיב.
הוא היה אז בוכה אם מישהו נגע לו במשהו, והיום, אחרי שהוא גדל, הוא נותן בחופשיות ואוהב לתת. מדהים לראות.
ועדיין לא מסכימה אתך.
הנטייה לרכושנות היא, לדעתי, כמעט מולדת אצל חלק גדול מהאנשים.
ואני רואה תופעה הפוכה. למשל, הבן שלי היה בגיל שנתיים מאוד רכושני, והיום כמעט להפך. אוהב לתת, נדיב.
הוא היה אז בוכה אם מישהו נגע לו במשהו, והיום, אחרי שהוא גדל, הוא נותן בחופשיות ואוהב לתת. מדהים לראות.
רונן שפירא1
New member
אצל אוטיסטים מסוימים יש איזהו שהיא סתירה
מצד אחד יש כאלה שמאוד רגישים כל חדירה למה שהם רואים כתחום הפרטי ... כל נגיעה במשהו "שלהם" יתקל בתגובה קיצונית חריפה... מצד שני הם בהחלט יכולים להפגין נדיבות אם יחשבו שמישהו צריך משהו....
מצד אחד יש כאלה שמאוד רגישים כל חדירה למה שהם רואים כתחום הפרטי ... כל נגיעה במשהו "שלהם" יתקל בתגובה קיצונית חריפה... מצד שני הם בהחלט יכולים להפגין נדיבות אם יחשבו שמישהו צריך משהו....
הסתירה הזאת היא יחסית ולכן מאירה משהו חשוב
היא נתפשת כסתירה רק בגלל שזה שונה מהמקובל והנהוג
אלא שאם מנסים להבין איזה תחושת גבולות הסתירה לכאורה הזאת מבטאת אז אפשר להבין הרבה על אוטיזם ועל מה שיפה בו
אוטיזם,שגם השם מבטא את העובדה שאנשים נורמטיבים תופשים אותו כהעדפה מוגזמת לעצמי
פשוט מבטא גבולות אחרים בין האישי לציבורי,בין הפרטי לכללי,
הבעייה שכל עוד הגבולות האלה נחשבים כסוג של לקות או סטייה מהרצוי או חוסר כישורים חברתיים אין סיכוי ליחס מכבד שגם יאפשר חקירה אמיתית ותמיכה אמיתית בטיבם
תפישה מאוד חזקה של פרטיות לא שוללת בהכרח נדיבות ופתיחות לאחר.
כמו שנכתב כאן בשרשור אחר אז גם העובדה שאוטיסטים נוטים להעדיף יחסים של אחד על אחד לא אומר שאין להם סנטימנט חברתי ניכר
אלא בדיוק להפך
זה מעיד דווקא על סנטימנט חברתי רחב ועמוק יותר מהממוצע
אוטיסטים הרבה פעמים נתפשים כנדיבים ופתוחים מדי,מה שכמובן מייד מוביל לניצולם וביזויים,וגם לסגורים ורגישים מדי לפרטיותם,אלא שהדברים לא רק שאינם סותרים אלא שאף מזינים אחד את השני
לצערנו אין מי שיבין את זה ולכן כולם מנסים לתקן את זה
היא נתפשת כסתירה רק בגלל שזה שונה מהמקובל והנהוג
אלא שאם מנסים להבין איזה תחושת גבולות הסתירה לכאורה הזאת מבטאת אז אפשר להבין הרבה על אוטיזם ועל מה שיפה בו
אוטיזם,שגם השם מבטא את העובדה שאנשים נורמטיבים תופשים אותו כהעדפה מוגזמת לעצמי
פשוט מבטא גבולות אחרים בין האישי לציבורי,בין הפרטי לכללי,
הבעייה שכל עוד הגבולות האלה נחשבים כסוג של לקות או סטייה מהרצוי או חוסר כישורים חברתיים אין סיכוי ליחס מכבד שגם יאפשר חקירה אמיתית ותמיכה אמיתית בטיבם
תפישה מאוד חזקה של פרטיות לא שוללת בהכרח נדיבות ופתיחות לאחר.
כמו שנכתב כאן בשרשור אחר אז גם העובדה שאוטיסטים נוטים להעדיף יחסים של אחד על אחד לא אומר שאין להם סנטימנט חברתי ניכר
אלא בדיוק להפך
זה מעיד דווקא על סנטימנט חברתי רחב ועמוק יותר מהממוצע
אוטיסטים הרבה פעמים נתפשים כנדיבים ופתוחים מדי,מה שכמובן מייד מוביל לניצולם וביזויים,וגם לסגורים ורגישים מדי לפרטיותם,אלא שהדברים לא רק שאינם סותרים אלא שאף מזינים אחד את השני
לצערנו אין מי שיבין את זה ולכן כולם מנסים לתקן את זה
ואת לוקחת לעצמך את הקרדיט על השינוי ?
ואיך הוא הושג ? על ידי זה שכל הזמן אמרת לו "זה שלך וזה לא שלך",הרי ברור שגישה כזאת רק מעצימה את הרכושניות
אני ואמה של ילדתי כמעט ולא משתמשים במילים כמו "שלי" ו"שלך"(למיטב זכרוני בכלל לא,ולא בגלל שאנחנו מקפידים אלא שזה לא חלק מהשפה הפנימית שלנו) ,בטח לא עם ומול הילדה וגם לא בגני המשחקים
היא משתפת בכיף ובשמחה ובהנאה הכל,ואם לוקחים ממנה צעצוע היא לא בוכה ולא מתנגדת אלא רק קצת עצובה(זה עובר לה מהר)
וזה לא שהיא ילדה שלא יודעת לעמוד על שלה
היא יודעת ועוד איך
אלא שהיא לא מזהה את שלה במונחים של רכוש וחפצים אלא כמשהו שהוא עמוק וחיוני מזה,לפחות זה כך לתחושתי,וה"שלי" האמיתי זה הזכות והשמחה הגדולה בשיתוף,ידע וחפצים ורכוש,והרי הדברים האלה מסבים הנאה ומאפשרים התקדמות והתפתחות בעיקר דרך שיתופם
אני רואה אותה מנסה לשתף אבל הילדים שמולה,אלה שההורים שלהם כל הזמן אומרים להם זה שלך וזה לא שלך,לא מבינים מה היא רוצה בכלל ,ולוקחים את הצעצוע לעצמם,כי ככה בדיוק הבהמות שמגדלים אותם מתנהגים,בעסקים ובאקדמיה ובכל מקום אחר
אגב
זה הכי לא ברור מאליו
אין דבר יותר מורכב ולא ברור ולא מובן מאליו מאשר הדרך שבה הראייה היחודית של הפרט משפיעה על המציאות
יש את הניואג'יסטים שחושבים שהראייה והתפישה שלנו משנות לחלוטין את המציאות ויש את השמרנים שחושבים שזה לא משנה בכלל כי המציאות הנתונה היא אובייקטיבית(אפשר לשמוע עדות להשקפה זאת כל הזמן בפורום הזה)
אלא שהאמת שהיחס המורכב בין תפישת העצמי לבין תפישת המציאות הוא הרחק מעבר לאופק הבנתנו
ולכן כל כך מעניין לחקור אותו
ואני חושב שתופעה כמו אוטיזם מהווה הזדמנות מדהימה לחקור את היחס המורכב והיפה הזה
ואיך הוא הושג ? על ידי זה שכל הזמן אמרת לו "זה שלך וזה לא שלך",הרי ברור שגישה כזאת רק מעצימה את הרכושניות
אני ואמה של ילדתי כמעט ולא משתמשים במילים כמו "שלי" ו"שלך"(למיטב זכרוני בכלל לא,ולא בגלל שאנחנו מקפידים אלא שזה לא חלק מהשפה הפנימית שלנו) ,בטח לא עם ומול הילדה וגם לא בגני המשחקים
היא משתפת בכיף ובשמחה ובהנאה הכל,ואם לוקחים ממנה צעצוע היא לא בוכה ולא מתנגדת אלא רק קצת עצובה(זה עובר לה מהר)
וזה לא שהיא ילדה שלא יודעת לעמוד על שלה
היא יודעת ועוד איך
אלא שהיא לא מזהה את שלה במונחים של רכוש וחפצים אלא כמשהו שהוא עמוק וחיוני מזה,לפחות זה כך לתחושתי,וה"שלי" האמיתי זה הזכות והשמחה הגדולה בשיתוף,ידע וחפצים ורכוש,והרי הדברים האלה מסבים הנאה ומאפשרים התקדמות והתפתחות בעיקר דרך שיתופם
אני רואה אותה מנסה לשתף אבל הילדים שמולה,אלה שההורים שלהם כל הזמן אומרים להם זה שלך וזה לא שלך,לא מבינים מה היא רוצה בכלל ,ולוקחים את הצעצוע לעצמם,כי ככה בדיוק הבהמות שמגדלים אותם מתנהגים,בעסקים ובאקדמיה ובכל מקום אחר
אגב
זה הכי לא ברור מאליו
אין דבר יותר מורכב ולא ברור ולא מובן מאליו מאשר הדרך שבה הראייה היחודית של הפרט משפיעה על המציאות
יש את הניואג'יסטים שחושבים שהראייה והתפישה שלנו משנות לחלוטין את המציאות ויש את השמרנים שחושבים שזה לא משנה בכלל כי המציאות הנתונה היא אובייקטיבית(אפשר לשמוע עדות להשקפה זאת כל הזמן בפורום הזה)
אלא שהאמת שהיחס המורכב בין תפישת העצמי לבין תפישת המציאות הוא הרחק מעבר לאופק הבנתנו
ולכן כל כך מעניין לחקור אותו
ואני חושב שתופעה כמו אוטיזם מהווה הזדמנות מדהימה לחקור את היחס המורכב והיפה הזה
ממש לא לוקחת קרדיט,
ובכל זאת התהליך התרחש, ואין לי מושג למה לייחס אותו.
הרבה דברים מפליאים אותי אצלו ומעוררים התפעלות, לדברים שבכלל לא חשבתי שצריך לחנך אותו אליהם.
לא אמרתי לו לחלוק, כי דווקא הזדהתי אתו.
הבנתי את הרגשות שלו, שהוא מרגיש שחפצים הם שלו (פורמלית הם בכלל לא היו, זה היה למשל כזה רכב של קטנים במעון, שהוא שייך לכל הילדים במעון, אבל הוא החליט שהוא שלו).
אז לא אמרתי לו לתת כלום. בדיוק הפוך ממה שכנראה צריך לעשות.
אבל הוא גדל, ואולי בגן חנכו אותו לזה, לא יודעת, אבל הוא התחיל לתת משלו כשהוא גדל.
נסתרות דרכי החינוך.
ובכל זאת התהליך התרחש, ואין לי מושג למה לייחס אותו.
הרבה דברים מפליאים אותי אצלו ומעוררים התפעלות, לדברים שבכלל לא חשבתי שצריך לחנך אותו אליהם.
לא אמרתי לו לחלוק, כי דווקא הזדהתי אתו.
הבנתי את הרגשות שלו, שהוא מרגיש שחפצים הם שלו (פורמלית הם בכלל לא היו, זה היה למשל כזה רכב של קטנים במעון, שהוא שייך לכל הילדים במעון, אבל הוא החליט שהוא שלו).
אז לא אמרתי לו לתת כלום. בדיוק הפוך ממה שכנראה צריך לעשות.
אבל הוא גדל, ואולי בגן חנכו אותו לזה, לא יודעת, אבל הוא התחיל לתת משלו כשהוא גדל.
נסתרות דרכי החינוך.
לא מסכימה עם המסקנה.
אנחנו לא יודעים בדיוק מאיפה הילד מתחנך וממה הוא מושפע.
בראשי חקוקים משפטים ששמעתי מסבא וסבתא, מההורים שלי, ומעוד אנשים שחנכו אותי והשפיעו מאוד על חיי. ולכן אני כן בעד חינוך, תוך הבנת המגבלות שלו.
אני עושה את המיטב ומקווה להצליח.
אני מאמינה שלהורים ולגורמי החינוך יש השפעה. מוגבלת, אבל השפעה.
ולכן אנחנו צריכים לעשות את המיטב ולא להיות אוויר ולא קיימים.
לחזק, לעודד, לתת המון אהבה. להסביר את השקפת עולמי, לתת דוגמה ועוד.
אנחנו לא יודעים בדיוק מאיפה הילד מתחנך וממה הוא מושפע.
בראשי חקוקים משפטים ששמעתי מסבא וסבתא, מההורים שלי, ומעוד אנשים שחנכו אותי והשפיעו מאוד על חיי. ולכן אני כן בעד חינוך, תוך הבנת המגבלות שלו.
אני עושה את המיטב ומקווה להצליח.
אני מאמינה שלהורים ולגורמי החינוך יש השפעה. מוגבלת, אבל השפעה.
ולכן אנחנו צריכים לעשות את המיטב ולא להיות אוויר ולא קיימים.
לחזק, לעודד, לתת המון אהבה. להסביר את השקפת עולמי, לתת דוגמה ועוד.
TikvaBonneh
New member
לא היית צריכה להגיד כלום
את שימשת לו דוגמה. את חולקת, והוא למד מתוך התבוננות. זו הלמידה הכי טובה. אני מאמינה שחלק חשוב מהחינוך הוא להוות דוגמה טובה לילדים שלנו, וגם לדאוג שהם יהיו בסביבה בה החברים מהוים דוגמא טובה. לבת שלי אף פעם לא הייתי צריכה להגיד איך להתנהג, אבל כן קרה שהיא התחברה עם ילדה שלא הייתה מחונכת, והסברתי לה שההתנהגות של הילדה לא נאותה ושלא תהיה חברה שלה.
את שימשת לו דוגמה. את חולקת, והוא למד מתוך התבוננות. זו הלמידה הכי טובה. אני מאמינה שחלק חשוב מהחינוך הוא להוות דוגמה טובה לילדים שלנו, וגם לדאוג שהם יהיו בסביבה בה החברים מהוים דוגמא טובה. לבת שלי אף פעם לא הייתי צריכה להגיד איך להתנהג, אבל כן קרה שהיא התחברה עם ילדה שלא הייתה מחונכת, והסברתי לה שההתנהגות של הילדה לא נאותה ושלא תהיה חברה שלה.
אני מסכים שדוגמא זה העיקר בחינוך
כי דוגמא עובדת בהשראה ולא באופן ישיר
אבל קשה לי להסכים על דוגמא טובה... כי כל ילד פוגש דוגמאות רבות צופה בהן ובוחר מתוכן
את אלה שמשפיעות עליו... לפעמים דוגמאות רעות משפיעות לטוב כי אני בוחר לא להיות ככה
ולפעמים דוגמאות טובות משפיעות לרעה כי אני לא יכול להיות ככה...
יוצא שהדוגמא היעילה זאת זאת שמדגימה את הרשות לילד להיות מי שהילד בוחר להיות... ואז ההשפעות לא כל כך מסתוריות...
בסה"כ עצור/סע פשוט להשראות המגיעות אל האדם... ולמי שלא מבין בהשראות הדוגמא הכי טובה היא הד... יש דברים המעוררים בך הד פנימי
ויש כאלה שלא...
כי דוגמא עובדת בהשראה ולא באופן ישיר
אבל קשה לי להסכים על דוגמא טובה... כי כל ילד פוגש דוגמאות רבות צופה בהן ובוחר מתוכן
את אלה שמשפיעות עליו... לפעמים דוגמאות רעות משפיעות לטוב כי אני בוחר לא להיות ככה
ולפעמים דוגמאות טובות משפיעות לרעה כי אני לא יכול להיות ככה...
יוצא שהדוגמא היעילה זאת זאת שמדגימה את הרשות לילד להיות מי שהילד בוחר להיות... ואז ההשפעות לא כל כך מסתוריות...
בסה"כ עצור/סע פשוט להשראות המגיעות אל האדם... ולמי שלא מבין בהשראות הדוגמא הכי טובה היא הד... יש דברים המעוררים בך הד פנימי
ויש כאלה שלא...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.