אם זה מחזיר אותך לדברים מכאיבים,
אז הניתוק הרגשי עדיין לא ממש קיים... וזה בסדר, נראה לי. גם אצלי זה קורה לפעמים, שגם אחרי שמתגברים ועוברים ומתנתקים פתאום קורה משהו שזורק אותך לאיזה זכרון של משהו כואב. אני מניחה שבשלב מסוים גם זה עובר. בחרת להתנתק כי לא להיות מנותק היה עושה לך רע, זה לא אומר שיהיה לך בהכרח טוב עם הניתוק הזה במהירות, או לפי קצב מסוים שאתה מגדיר כ"מספיק". בסופו של דבר, עדיף לך עם הנתק, כי זה מה שיותר טוב בשבילך, אבל כדי להגיע לתחושה הלגמרי שלמה של סוף ושל מצב שבו לא יבואו דברים שיזכירו לך את מה שרע או את מה שהיה כואב, צריך לתת לעצמך זמן, ושוב, לנסות ולהימנע כמה שיותר מלהפגש עם הדברים האלה שמזכירים לך. אם זה כשמישהו מדבר עליו או כל דבר אחר שאפשר למנוע.