מדבר
בגלל כל הדיבורים הללו נגד מדבר החלתתי לתת לכם לקרוא קטע שכתבתי על מדבר. זה חלק נורא קטן מספר אז אני רק יציין שכל הקטע מתרחש בקיום אחר בו מה שקיים הוא מה שאתה מחניס לתוך העולם. אני לא יכולה לפרט יותר כי אני לא יודעת יותר על העולם - אם הייתי יודעת אולי הייתי מצליחה לסיים את הספר
. פחות או יותר נתקעתי דווקא כשניסיתי לכתוב משהו על א-מניות
. בכל מקרה - לעמיצים ביניכם - תהנו: " המדבר השתרע לכל אבר, ללא כיוון או צבע שיתפוס את העין. השקט שרר בכול, גם באוויר. אנשים ראו במדבר מקום שיש להתרחק ממנו ואפילו חרגו ממנהגם וטרחו להביע את דעתם לעוברים והשבים עוד לפני שהתלוננו על ההגיון הבריא שלהם, זה לא שחשבו שהוא מסוכן, לא יותר מתנין רעב לפחות, זה פשוט מקום משעמם, ואם אין לך שום דבר נגד שיעמום, אז אתה מוזמן לבקר שם, רק אל תשכח לקחת ספר טוב , מערכת סטריאו רועשת וסיר בישול (במקרה ותמצא מתכון לעוגת חול). חזי ישב עם כובע מצחייה רחב על שטח מעופף ובהה בנקודה אינסופית במרחק 3 מטר ממנו, כפי שנהג לעשות כל יום אי זוגי בשבוע שמספרו מתחילת השנה התחלק ב4 או ב100 אבל לא ב400. חזי גילה את המדבר כבר במסעו השני לאזור ובניגוד לדעת הרוב ראה במקום גן עדן. הוא לא טען שיש שם דברים שאף אחד אחר לא רואה, להפך הוא טען שאין שם בדיוק את כל הדברים שלא צריכים להיות שם (בעיקר אין שם אנשים). כמו רוב האנשים חזי חיפש באזור מקום בו יוכל לתת לנפשו מנוחה, בו יוכל לראות את העולם בצורתו השלמה. בניגוד למה שחשבו אחרים הוא ידע כי אנשים מגיעים לשם לא כדי למצוא את עצמם, אין טעם לטרוח כל כך בשביל משהו שנימצא איתך בכל מקום, אלה כדי להשלים אם העולם בו הם חיים. חזי מצא את מה שחיפש במדבר. נפשו מצאה בכלום שהשתרע מסביבה מרחב גדול מספיק כדי להתפרס, למתוח את השרירים שאין לה ולשחרר אנרגיות שהכחישה כי קימות בה. משהו השתנה, זה לא היה חדש, משהו תמיד משתנה, אבל במדבר כל שינוי היה ארבה יותר ברור, בעיקר כי אין שם שום דבר שיכול להסתיר את השינוי. האווירה התמלאה בציפיה, איזה חוסר נינוחות. חזי הרגיש זאת ארבה בחייו לפניכן אבל בעבר הוא חשב שזה רק קילקול קיבה, רק לאחר שהגיע למדבר, כששום דבר אחר לא הפריע לו, הבין מאיפה מגיעה התחושה הזאת. משהוא רציני עמד לקרות, בפעם אחרונה בה הרגיש זאת נפלה עליו טיפת מים, הוא חשש לרגע שמה הפעם פירושו כי שטח האדמה החליט לנטוש אותו לטובת מעשים נהלים יותר, לא שהפריע לו ללכת ברגל, אבל בגלל העיבה העתיקה בין השטח ליתר הקרקע הוא ריחף לרוב בגובה של יותר מ 3 מטר ונפילות לא היו הצד החזק של חזי (ולא בגלל שהוא מעולם לא נפל, יותר נכון, בגלל שהכיר כל צורת נפילה אפשרית). המציאות נמתחה לרגע ואפשרה לשני אנשים להיות במקום שעד אז לא היה כל סיכוי שאי פעם יגיעו לשם, כתוצאה מכך היתה המציאות צריכה לקצוץ את שערם של כמה אנשים, להעריך את חייו של שימפנזה ביערות העד הנכחדים של ברזיל ולגרום לסערה מעל טוקיו, לא שהיה איכפת לה במיוחד, אבל כל מה שהיא רצתה זה שיעריכו קצת את המאמץ, ישירו איזה שיר הלל למציאות הגמישה שהפשרה לאנשים לעשות את הבלתי אפשרי, או לפחות יקירו בקיומה. חזי התקשה להתמקד בשתי הדמויות שהופיעו מולו, ברגעים הראשונים חשב שמשהו לא בסדר אצלם, אבל למען האמת העיניים שלו פשוט לא היו רגילות להתמקד על עצמים קשיחים. ... "
בגלל כל הדיבורים הללו נגד מדבר החלתתי לתת לכם לקרוא קטע שכתבתי על מדבר. זה חלק נורא קטן מספר אז אני רק יציין שכל הקטע מתרחש בקיום אחר בו מה שקיים הוא מה שאתה מחניס לתוך העולם. אני לא יכולה לפרט יותר כי אני לא יודעת יותר על העולם - אם הייתי יודעת אולי הייתי מצליחה לסיים את הספר
