מגע עם הילדים

[טלי12345]

מגע עם הילדים

במשפחה של בעלי לא היה נהוג מגע פיזי עם הילדים ואצלינו כן. בכל מקום כתוב כמה חשוב המגע עם הילדים, ואני מאמינה בכך. מה הבעיה?שהבן שלי ממש לא מת על זה!! אם הוא לא בוכה או מאד מאד עייף (ואז מבקש שאלטף אותו כדי לעזור לו להירדם) הוא לא אוהב נשיקות או חיבוקים! כלום! אפילו שהוא מקבל מכה אני רוצה לתת לו נשיקה והוא אומר:"זה יעבור לי" ולא רוצה נשיקה. אני משתדלת לא לכפות עליו מגע ומתי שהוא לא רוצה אני לא נוגעת מתוך מחשבה שילמד שהוא אדון לגופו ואסור לגעת בו אם הוא לא רוצה, מצד שני , אני כל כך אוהבת מגע, ומוזר לי שהוא לא צריך את זה. מה אתן אומרות?איך הילדים שלכן?הוא בן שנתיים וחצי.

 

[לאה_מ]

יש מכל הסוגים ../images/Emo13.gif

לשמחתי, לי יש שלושה שאוהבים מגע (חלקם אפילו יותר ממני

), אבל אני מכירה גם ילדים שלא ממש אוהבים מגע. מכירה לא מעט ילדים שבגילאים די צעירים כבר "אסור" לחבק ולנשק אותם. ואני חושבת שזה מאד נכון לתת לו לקבוע את המינון, אפילו אם זה לא תואם את הציפיות שלך (אני בטוחה שזה מאד מבאס...). אולי בילד הבא...

 

[tonti]

אצלינו זה בתקופות

גם אצל עומר במשפחה לא נוגעים. אמא שלו סיפרה לי פעם שהם עזבו את הקיבוץ עם 6 ילדים והיא גילתה לתדהמתה שאנשים נוגעים בילדים שלהם. זה ממש הביך אותה

. אלו היו המילים שלה. אח"כ היא ילדה עוד 2 ילדים ואיתם עברה תיקון גדול מאוד. אבל בגדולים היא כמעט ולא נוגעת עד היום. כתוצאה מזה, גם עומר וגם האחים שלו הם דבק מגע. אני וגיסותיי תמיד צוחקות כמה הם נוגעים בלי סוף. מרחנים כאלה. אני באה ממשפחה מאוד נשקנית ונוגעת ותמיד לא אהבתי את זה. גם היום, כשאני נפגשת עם אמא שלי, לא תמיד כיף לי להתחבק ולהתנשק. הפשפש הוא באמצע. יש ימים שאסור לגעת בו ועצם השאלה שלי "אפשר נשיקה? קטנה? פצפונת? מרחוק?" מרגיזה אותו. יש ימים שהוא נמרח עלי

ושוכח שהוא שונא נשיקות וחיבוקים. אני פשוט צריכה להתאים את עצמי אליו איכשהו

. נורא מעצבן לפעמים, אבל אני משתדלת להשלים את החוסרים שלי כשהוא ישן

. הוא לא זז בשינה כשמנשקים אותו. הוא אף פעם לא אוהב מגע? באמבטיה למשל?

 

[טלי12345]

באמבטיה

אני מנצלת אותו באמבטיה

ונוגעת בו וגם מציעה לו עיסוי בבטן אם היא כואבת או לפעמים אני מעיפה אותו או מגלגלת אותו תוך משחק. אבל הוא אף פעם לא בא להימרח עלי או להתפנק.

 

[תּמר]

קשה לקבל את זה

יש ילדים שמעצם טבעם לא אוהבים מגע (ראי הדיון עם אורן של איה). זה לא חייב להיות עניין של חינוך או הרגל, אלא נטיה טבעית. סביר להניח שהנטיה הטבעית של משפחת בעלך היא להמנע ממגע, ולא מסיבות עקרוניות, אלא גנטיות (נגיד). ליטוף, חיבוק וכדומה - אמורים להנות את הילד, לכן כפיה היא לא במקום. נראה לי, שאם לא תבקשי הרבה - הוא בסוף יבוא מעצמו אליך. לפעמים הבקשות הרבות לחיבוק/נשיקה גורמות להמנעות. בני הגדול, בן שבע וחצי, החליט יום אחד לפני כשנתיים שהוא לא רוצה נשיקה כשאנחנו מברכים אותו בערב שבת, ובכלל התחיל לדחות נשיקות. לאחרונה הוא בא אלי מיוזמתו לנשק אותי ולקבל ממני נשיקה. ודרך אגב - לי זה מאוד לא נעים, אבל אני סובלת למענו

(הסברתי לו שאני מעדיפה נשיקה על הראש ולא על הלחי).

 

[אלדורית]

גם אני כנראה יותר אוהבת משמושים

מאשר שתי הבנות שלי--אני מוכנה לשבת כל היום ורק למשמש ולחבק ולנשק אותן, והן--אטומות לב שכמותן--רוצות לפעמים לעשות דברים אחרים! אם מנת החיבוקים והנישוקים שמוקצבת לי לא מספיקה לי, אני יכולה לקבל אותה בדגדוגים, ושתיהן משוגעות על זה למזלי (מרדפים מרובי צחוקים ברחבי הבית מהספה למיטה וצרחות של "די תפסיקי!" שנענות מיד רק כדי להתחלף ב"עוד! תדגדגי אותי!").