מגורשת מגן עדן

מגורשת מגן עדן



קיץ. גן עדן. שלמות. הכל עבר. חלף עם בוא רוח הסתיו. כחיה נכחדת, ניצודה, בורחת מהכל, ומחפשת מסתור בין ההמון. ראיתי אותך. מבטך מלטף. שמעתי אותך. קולך ישכך את הכאב. כאב החורף הקרב. בחרתי בך. עתה, תלקק את פצעי. לשונך זרועת המלח לא עזרה. חדרת לליבי. סילקת את שנועד לשכון לעד. אך לא השכחת. חדרת לנישמתי. חדרת לגופי. זר היית. שונה. לא עמדתי בזה. ליטופך היכה בי. שפתיך צרבו. עיניך, חדרו לתוכי וראו את שהדחקתי. הזכירו נשכחות. פצעי לא נירפאו. הייתי זקוקה לקירבתך. אך לא עמדתי בחום הלהבה. קפאתי בים של שמחה. לעולם לא אסלח לך.
 
כישרון?



טוב, לא הייתי מגיבה, אבל צריך לאזן את הביקורת החיובית- מה כל כך יפה בזה? אני היחידה שלא מבינה? זה סתם, זה כלום, אני לא מבינה איך אפשר לכתוב כזה דבר. זאת בטח רק אני, ענבל, כמו תמיד מנסה להרוס לכולם, אבל זה באמת נשמע לי כמו כלום שמנוסח בצורת שיר. אני כותבת את זה בעיקר בגלל שאם זה נכתב בצחוק, מישהו צריך למנוע ממי שכתב את זה יאוש מוחלט מרמת האינטילגנציה ברשת. סליחה.
 

Funeral Drum

New member
חח



פעם בכיתה ז` כתבתי משהו בסגנון כי היה לי משעמם... זה היה מן בולשיט על אשרי הכבשים ועל דלועים המתעוררים עם בוא האפילה. כמה צחקנו אז. הייתי נותן את אחותי למפעל לנקניקיות כדי שיהיה לי את זה עכשיו. בעצם סתם הייתי נותן אותה למפעל לנקניקיות. slide
 
למעלה