מגורים משותפים?
במידה ויש כאן מישהי שגרה עם הבת זוג שלה, עד כמה המעבר לקורת גג אחת השפיע על מערכת היחסים שלכן..? במה זה התבטא? השינוי הביא איתו אנרגיות חיוביות או שמא אתן מצטערות על הרגע שעברתן לגור ביחד? ובכלל, איך עוברים לגור עם הבת זוג(
)? להגיד לבעל הבית שאנחנו זוג לסביות ושהוא עלול לשמוע מדי פעם(כלומר, 87% מהזמן) סצנה קורעת לב ולראות בגדים מתעופפים מהחלון כדרך קבע או שעדיף להימנע מהומופוביה שאולי עלולה לצוץ לה פתאום(ולקחת מאיתנו את הדירה הנחמדה). אני מאוד(מאוד) אוהבת את השקט שלי ואת הפינה שלי ואת הדברים שלי שמבולגנים יפה מאד ב-סדר שלי. איך אני מתמודדת עם ארון בגדים משותף? ועם כל מיני גחמות מוזרות של הבת זוג? לדוגמא: היא שומרת על איזון הגוף(בלהבלה) ועל בריאות ותזונה נכונה(בלהבלהבלה) וכאלה. ואני, אני ממש לא. כשאני עושה שופ אוכל לדירה שלי זה נראה כאילו צ'רלי ממלכת השוקולד קפץ לביקור והביא איתו את כל הממלכה.. לבת זוג שלי שתחיה זה ממש מפריע ומקשה עליה. איך מגיעים לאיזון, לעמק השווה? עצות יתקבלו בברכה. נ.ב (למה אין כאן אופציה לכוכבית? אני לא אזכה לקרוא את התגובות שלכן אם הבת זוג שלי תיכנס לכאן בטעות ותקרא את כל ה-"בלהבלה" שרשמתי על תורת העקרונות התזונתיים הקדושים שלה).
במידה ויש כאן מישהי שגרה עם הבת זוג שלה, עד כמה המעבר לקורת גג אחת השפיע על מערכת היחסים שלכן..? במה זה התבטא? השינוי הביא איתו אנרגיות חיוביות או שמא אתן מצטערות על הרגע שעברתן לגור ביחד? ובכלל, איך עוברים לגור עם הבת זוג(
טוב, אני אתחיל מהשאלה לגבי בעל הבית. לנו יש בעלת בית בת 80 בערך. לא נראה לי ששאלת הזוגיות שלנו בכלל רלוונטית אליה. כל ההיכרות שלנו איתה מסתכמת בחצי שעה פעם בשנה (טפו טפו טפו) אז לא סיפרנו. ככה, פשוט. לגבי מה עושה לזוגיות לעבור לגור יחד? אני משערת שזה מאד מאד אישי. לנו זה עשה רק טוב. אבל אני יכולה להבין שיש אנשים שמרגישים אחרת. אז הזוגה שלי נכנסה לדירה שהיתה שלי לפני זה, ובלי להרגיש בכלל לאט לאט הדברים שלה תפסו מרחב. בדירה הנוכחית כבר התחלקנו בצורה מסודרת בארון ובמגירות ולא יודעת מה להגיד לך, זה פשוט זורם מעצמו, כמו החיים. ככה לפחות אני מרגישה. לגבי הרגלים- יש פה עניין של התחשבות. זוגתי למשל משרה כשרות בשנתיים הראשונות להיכרותינו. אז אם הייתי קונה משהו לא כשר הייתי אוכלת אותו בשקט לבד. ואם הייתי מבשלת, אז לא הייתי מערבבת מראש בשר עם חלב, וכשכן עירבבתי (השתדלתי להימנע) אז הזהרתי מראש והיא לא אכלה. היא מצידה לא כפתה עלי מה כן או לא לאכול. לא כעסה כשהכנסתי הביתה אוכל לא כשר ובטח לא הכריחה אותי לאכול מה שהיא אוכלת רק כדי לשמור כשרות. ככה, מתגמשים. ושוב זה עניין של אופי, ככל שיש פערים התחלתיים יותר גדולים, אני משערת, זה יותר קשה. עכשיו זה כבר תלוי כמה סובלניים אחד לשני. אני סובלנית לטעמה המוסיקלי (אני ממש שונאת רוק למשל) והיא סובלנית לסבל שלי ומשתדלת לשמוע כשאני איננה או לשאול אותי פעם ברבע שעה אם אני מסוגלת להמשיך לשמוע את הרוק הזה כשהיא שומעת בנוכחותי. מבחינתי עצם גילוי ההתחשבות שלה עושה לי חשק להיות יותר סבלנית אליה ולהיפך. לגבי הכוכבית, לא יודעת, אני יכולה לנסות לברר את זה 