קרלוס היחיד
New member
מבקש ממכם סליחה
מבקש ממכם סליחה אבל אני חייב לעשות משהו. אובחני כborder line למי שיודע מה זה . (בורדאר ליין) אני בן 28 ועד לא מזמן נעשתי מודע לעצמי לחיים ולהמון דברים. עברתי כמה דברים בחיים (מן טראומות) אבל את הרוב אני באמת לא זוכר . כרגע אני רוצה להתחיל ללמוד אבל רוצה לעבור איבחון של ליקויי למידה ואיבחון תעסוקתי.התחלתי ממש להתפתח ולהיות מודע לעצמי ולגלות דברים חדשים ואני שמח בכך. בשבוע האחרון חברה שלי גמרה איתי(היא אוהבת אבל יש לה את הסיבות לגמור).תמיד אבל תמיד היה לי את ההרגשה של רייקנות בחיים ושאף אחד לא אוהב אותי ולא מקבל אותי כמו שאני .עכשיו יותר מתמיד אחרי הפרידה אני מרגיש שיש לי ויש לי ממש קצת. אני מרגיש מפוחד שאני יגמור לבד לבית חולים לפסיכיאטר לבד מבלי שלאף אחד לא איכפת ,שאני לא יהיה אמושר בעבודה בחיים ולא אצליח ללמוד .אני מרגיש לבד לבד בעולם גדול אכזר ולא פייר לפעמים .אין לי עם לי לדבר על הדברים האמיתיים שבתוכי ,על ההרגשות שלי באמת.אני לא רוצה למות אני רוצה לחיות אבל מפחד.אף אחד לא אוהב אותי ומקבל אותי.כשהייתה לי את החברה אולי לא הייתי ממש מאושר והתחלתי רק לגלות את הדברים על עצמי ולהתפתח אבל תמיד היא חיכתה לי ואהבה אותי נון סטופ.פתאום הכל נעלם .בעבודה משעממם לי ויש לי יותר זמן לחשוב. אני כרגע מלא בעצב עמוק ,עצוב על העזיבה ורע לי מבפנים. אני מצטער שדווקא פה החלטתי לכתוב אבל אן לי באמת עם מי לדבר לשתף ולבכות אני מרגיש שאני רוצה לבכות בכי אמיתי שייצא כבר ואני צריך חיבוק ממישהוא(עדיף משהיא)חה חה חה .אני רוצה לקום רוצה להמשיך אבל אני רייקני. מצטער שאני כותב את זה פה אבל הנה סוף סוף יוצא לי קצת דמעות. אני צריך עזרה דחוף וחיזוק עוד יותר דחוף. קשה לי עצוב לי ואני לבד. אני ממש לא מרחם על עצמי אבל כותב את מה שאני באמת מרגיש. הלוואי ומשיהוא יעזור לי. מבקש סליחה ואומר לכם תודה שנתתם לי להוציא אפילו קצת ממה שאני מרגיש. תודה לכם..
מבקש ממכם סליחה אבל אני חייב לעשות משהו. אובחני כborder line למי שיודע מה זה . (בורדאר ליין) אני בן 28 ועד לא מזמן נעשתי מודע לעצמי לחיים ולהמון דברים. עברתי כמה דברים בחיים (מן טראומות) אבל את הרוב אני באמת לא זוכר . כרגע אני רוצה להתחיל ללמוד אבל רוצה לעבור איבחון של ליקויי למידה ואיבחון תעסוקתי.התחלתי ממש להתפתח ולהיות מודע לעצמי ולגלות דברים חדשים ואני שמח בכך. בשבוע האחרון חברה שלי גמרה איתי(היא אוהבת אבל יש לה את הסיבות לגמור).תמיד אבל תמיד היה לי את ההרגשה של רייקנות בחיים ושאף אחד לא אוהב אותי ולא מקבל אותי כמו שאני .עכשיו יותר מתמיד אחרי הפרידה אני מרגיש שיש לי ויש לי ממש קצת. אני מרגיש מפוחד שאני יגמור לבד לבית חולים לפסיכיאטר לבד מבלי שלאף אחד לא איכפת ,שאני לא יהיה אמושר בעבודה בחיים ולא אצליח ללמוד .אני מרגיש לבד לבד בעולם גדול אכזר ולא פייר לפעמים .אין לי עם לי לדבר על הדברים האמיתיים שבתוכי ,על ההרגשות שלי באמת.אני לא רוצה למות אני רוצה לחיות אבל מפחד.אף אחד לא אוהב אותי ומקבל אותי.כשהייתה לי את החברה אולי לא הייתי ממש מאושר והתחלתי רק לגלות את הדברים על עצמי ולהתפתח אבל תמיד היא חיכתה לי ואהבה אותי נון סטופ.פתאום הכל נעלם .בעבודה משעממם לי ויש לי יותר זמן לחשוב. אני כרגע מלא בעצב עמוק ,עצוב על העזיבה ורע לי מבפנים. אני מצטער שדווקא פה החלטתי לכתוב אבל אן לי באמת עם מי לדבר לשתף ולבכות אני מרגיש שאני רוצה לבכות בכי אמיתי שייצא כבר ואני צריך חיבוק ממישהוא(עדיף משהיא)חה חה חה .אני רוצה לקום רוצה להמשיך אבל אני רייקני. מצטער שאני כותב את זה פה אבל הנה סוף סוף יוצא לי קצת דמעות. אני צריך עזרה דחוף וחיזוק עוד יותר דחוף. קשה לי עצוב לי ואני לבד. אני ממש לא מרחם על עצמי אבל כותב את מה שאני באמת מרגיש. הלוואי ומשיהוא יעזור לי. מבקש סליחה ואומר לכם תודה שנתתם לי להוציא אפילו קצת ממה שאני מרגיש. תודה לכם..