מבקש המלצה לספר

[אב משקיע]

מבקש המלצה לספר

יש לי ילדה בת 3 וחצי. אני מחפש ספר לקרוא בנושא התפתחות חברתית וקשר עם ילדים מאותו גיל. כיצד להפנות להתנהגות נכונה עם ילדים אחרים וכיצד לעורר בה יצרי חברות ואחריות מול חברים. מישהי יכולה להציץ על ספר או מאמר בנושא?

 

[gortler1]

תיאטרון בובות

יש ספר נחמד שנקרא "תגידי איך קוראים לך". לילדי אני עוזרת בבית עם סימולציה של תיאטרון בובות, כך בבית אני מביימת תרחישים של ילד מנסה להכיר ילד חדש, או ילד חוטף צעצוע לילד אחר ואיך הוא מגיב, זה עוזר להם מאוד. בובות בבית לא חסר , ואפשר לקחת קרטון גדול ולאלתר וילון ... , תנסה מומלץ. שולי

 

[לאה_מ]

לאו דוקא ספרים בנושא חיברות

אני (כרגיל) חושבת, שהחשוב ביותר הוא דוגמא אישית. כלומר, אם ההורים הם יצורים חברתיים, אם יש להם חברים, אם הם משקיעים בקשרים חברתיים, אם הם נעימים לחבריהם, אם הם מתנהגים בצורה מכבדת לזולת - הילדים יקלטו את הדוגמא הזו. אני לא מאמינה שהורה שבעצמו לא יודע ליצור קשרים חברתיים (לדוגמא), ידע לפי ספר כלשהו לפתח ידע כזה אצל ילדיו. נראה לי שתפקיד ההורה בגיל הזה הוא בעיקר ליצור עבור הילד הזדמנויות חברתיות (כלומר, לדאוג שיפגש עם ילדים אחרים), ובמידת הצורך לתווך באינטראקציה בין הילדים. לדעתי, דוקא מיעוט בהתערבות של ההורים תפתח מיומנויות חברתיות טובות יותר אצל הילד, שילמד להתמודד בכוחות עצמו, כאמור, על פי הדוגמא שהוא רואה בסביבתו הקרובה.

 

[אב משקיע]

תודה לאה

אבל מפה הבעיה. הילדה נפגשת עם הרבה חברים אבל היא מתקשה להסתדר איתם. היא נעלבת מאלמנטים לא חשובים כמו שמחלקים לה ממתק לא ראשונה היא לא יודעת לדבר עם ילד אחר היא נעלבת מהם במהרה והגרוע מכל היא מדברת אליהם מאוד לא יפה משפטים כגון: אני לא יהיה חברה שלך את לא תבואי אליי הביתה וכו´ ההורים מאוד חברותיים אבל הבעיה היא בהעברת המידע

 

[לאה_מ]

אבל היא רק בת 3.5...

אני חושבת שזה מאד נורמלי שילדה בת 3.5 תעלב מזה שלא חילקו לה ממתק ראשונה. דחית סיפוקים זה דבר שלוקח זמן ללמוד. יש גם מבוגרים שנעלבים מזה, ועוד הרבה כאלה שנעלבים אבל לא מודים בכך. מאד נורמלי שהיא נעלבת מאחרים ושהיא מדברת אליהם "מאד לא יפה". המשפטים שציינת נשמעים לי מאד טבעיים בגיל הזה. אני לא חושבת שיש לכם בעיה בהעברת מידע, אני חושבת שהתהליכים האלה לוקחים זמן. לא ברגע אחד הילד מתחיל פתאום ליצור קשרים חברתיים ועושה זאת באופן מושלם. הוא אומר לילדים כמה פעמים "אני לא אהיה חברה שלך" (וגם שומע את זה כמה פעמים מחברים שלו) וגם "את לא תבואי אלי הביתה". לאט לאט הם לומדים מה ההשלכות של המילים שלהם. הם שומעים את זה מילדים אחרים ונעלבים, ומגלים כמה זה מעליב. אני לא הייתי מתערבת כשזה קורה. כן הייתי מביעה אמפתיה לתסכול שלה ("אני מבינה שאת כועסת שלא חילקו לך ממתק ראשונה"), ולא הייתי מבטלת אותו ("אז מה אם לא חילקו לך ראשונה" או "מה כבר קרה?"). מאד יתכן שדי יהיה באמפתיה מצדכם כדי להקל באופן משמעותי על הקושי שלה. אפשר ליזום איתה שיחה אחרי "תקרית" כזו שבה היה עימות מילולי בינה לבין חבר - לשאול אותה איך היא הרגישה, להזדהות עם התחושות שלה, לשאול אותה איך לדעתה אפשר לפתור את זה. אם היא רוצה להמשיך להיות חברה של אותו ילד, היא תבין בעצמה ש"אתה לא תבוא אלי הביתה" זה לא הפתרון. אבל זה בהחלט מבטא תחושה שלה, שלדעתי כדאי להתייחס אליה. לסיכום, אני לא חושבת שיש "בעיה". אני חושבת שחיברות היא תהליך ארוך, ויש לכם את הזכות ללוות את בתכם בתהליך הזה. בהצלחה.

 

[אב משקיע]

דינמיקה קבוצתית

לאה אני מאוד מודה לך על התשובות. הבעיה היא שאני מרגיש שיש דינמיקה קבוצתית בין הילדים שלפעמים שגם ההורים מעורבים. ההרגשה שלי שהויכוחים המיותרים של הילדה והבכי שצץ אחד למפגש יכול לגרום לילדים אחרים סלידה ממנה. יכול להיות שגם ההרגשה נובעת מחוסר תקשור כהלכה עם ילדים אחרים בגילה הנובע מחוסר יכולת לומר את המשפטים ה"נכונים" כדי לפתח דיאלוג או להצטרף למשחק עם ילדים אחרים (למרות שזה רק גיל 3.5) מה את חושבת?

 

[לאה_מ]

אני אגיד לך מה אני חושבת

אבל אני רוצה להקדים ולומר, שאני מאד מאד מזדהה עם החששות שלך, עם האכזבה שלך למראה הכישורים החברתיים ה"לוקים בחסר" של בתך. אני מצרפת לך קישור לדיון על ציפיות ואכזבות שהיה כאן לא מזמן. תקרא את זה בסוף. לגבי הדינמיקה, כתבת שאתה מרגיש שיש דינמיקה בין הילדים "שלפעמים שגם ההורים מעורבים". לא הבנתי האם ההורים מתערבים בדינמיקה שבין הילדים, או שאתה מרגיש שהנוכחות של ההורים די בה כדי להוות מרכיב בפני עצמו בדינמיקה הזו? ואם ההורים מתערבים - באיזו צורה זה נעשה? אתה יכול לתת דוגמא? קצת קשה לי להבין את הסיטואציה שאתה מתאר. אני אמתין לתשובתך לגבי ההורים, ובינתיים אתייחס לסיפא של דבריך "יכול להיות שגם ההרגשה נובעת מחוסר תקשור כהלכה עם ילדים אחרים בגילה הנובע מחוסר יכולת לומר את המשפטים ה"נכונים" כדי לפתח דיאלוג או להצטרף למשחק עם ילדים אחרים". שני דברים קפצו לי לעין (או ללב) כשקראתי את המשפט הזה: "כהלכה" ו"המשפטים ה"נכונים"". אני חושבת שאנו כמבוגרים יש לנו יכולות אחרות, קודי התנהגות אחרים, חיברות שונה, צורות תקשורת אחרות. מטבע הדברים יש לנו קושי אמיתי להבין את הקודים של הילדים. מה שהוא משפט נכון עבור מבוגר, אינו משפט נכון עבור ילד. מה שמצופה ממבוגר לא מצופה מילד בן 3.5. תקשורת בין שני ילדים בני 3.5 (וגם בני יותר מזה) בהחלט יכולה לכלול גם את המשפטים "אז אני לא אהיה חברה שלך" או "אז את לא תבואי אלי הביתה" - אם המשפטים האלה יעלו בתקשורת בינינו, מן הסתם זה יעיד על העדר כישורים חברתיים, אבל בתקשורת בין ילדים אלה משפטים שכיחים ביותר. וזה מה שמביא אותי למחשבה, שאולי, בדומה לדיון על הציפיות והאכזבות, אתה חווה כעת אכזבה ממה שאתה תופס ככישורים חברתיים לקויים אצל בתך, בעוד שלמעשה הכישורים החברתיים שלה סבירים לחלוטין לגילה. לסיום אני אשאל אותך שאלה, שאתה כמובן לא צריך לענות עליה מעל דפי הפורום, אלא בינך לבין עצמך - איך אתה היית כילד? איך אתה זוכר את עצמך מבחינה חברתית בגן הילדים? בבית הספר היסודי? האם היית "מקובל"? האם היו לך חברים רבים? אני שואלת, כי אני מסתכלת לעתים על בכורי, וצובט לי בלב לראות את המקום שיש לו (או שאין לו) בחברת ילדים מסויימת, אבל כשאני מסתכלת על עצמי, אני רואה את אותו הדבר (ומכיוון שהתוצאה הסופית לא כל כך גרועה בעיני, אני משתדלת לא לדאוג

).

 

[לאה_מ]

מרוב ברבורים שכחתי את הקישור

אז הנה.

 

[דסי אשר]

לאה, קראתי את הקישור שלך- וממש

הוצאת מהמקלדת שלי את המילים. רציתי להוסיף, שמעברל נושא של מיומניות חברתיות- יש כאן אולי ציפיות של הורים למיומניות חברתיות- וזו השאלה שהאבא המשקיע צריך לשאול את עצמו. ברור שקשה לראות שהילד שלך לא מסתדר חברתית, אבל מנימת הדברים שנכתבו על ידך- נשמעת אכזבה, ביקורת על הילדה. אכזבה וביקורת באים ממקום של איזו ציפיה. אתה צריך לשאול את עצמך- מהם הציפיות שלך, מהיכן באות. אולי היא קולטת אותן, ומגיבה בדיוק ההיפך, כי הא מרגישה ננזפת שלא עומדת בציפיות. מבחינת הציפיות- זה מאד נורמאלי להיות הורה ולצפות- במיוחד ה"ווידוי הכן של לאה". דסי

 

[דסי אשר]

יש כאן בפורום מאמר של חנה צור

על התפתחות חברתית של פעוטות. לא ידעת לעשות את הקישור. דסי