מבקשת עצותכם

[kzitza]

מבקשת עצותכם

ביקשתי מביתי (14.5)לסדר את החדר..(כמו כל פעם.. רק שהפעם..) אמרתי לה כי היא לא תצא לחברות בלי לסדר.. ככה יומים היא לא יוצאת ולא מסדרת ואני מזהירה.... אתמול התקשרה חברה והיא יצאה מהבית ללא הסכמתי ואמרה שתסדר אחר כך.. מאז אני לא מדברת איתה.. ובעיקר לא יודעת איך להגיב, כי הייתי מאוד ברורה שאמרתי להשהיא לא תצא אם לא תסדר. אשמחל לקבל את דעתכם.. ואני לא רוצה ללמד אותה שיש בעיה לא מדברים אבל קשה לי מאוד לדבר איתה.. תודה לכם

 

[פלגיה]

גיל נורא קשה

יש לי בת בגיל הזה, ומאוד קשה לי לעכל ולהכיל את מה שעובר עליה. היא תוקפנית ברמות שלא היו בעבר, ואני נפגעת בכל פעם. אני מאוד משתדלת לא להגיע לרמה של "לא מדברת איתה" כי זאת באמת תגובה מאוד קשה, ולא בונה שום דבר בקשר בינינו. אבל הרבה עלבונות (והרבה טריקות דלת) אני בולעת. בנוסף קצת קשה להעניש בגיל 14 וחצי. זה אדם כמעט בוגר, וצריך לבנות בהדרגה יחסים במישור של מגורים יחד של בני אדם בוגרים ולא של אחד מעניש ואחד נענש. ההמלצה הכי טובה שאני יכולה לחשוב עליה, היא שאת תגישי את הגשר לשיקום הקשר ביניכם. תזמיני אותה לבית קפה (חשוב להיות מחוץ לבית) ותסבירי לה למה נפגעת, ולמה הפסקת לדבר. אחר כך תנסו למצוא פיתרון (אפילו זמני) לחיכוך שנוצר ביניכן.

 

[בזזזזזזז]

מתחברת לשיחה על עלבון

אבל איך לא ליצור מזה מצב של פאסיב-אגרסיב? כל פעם אני לא בטוחה איך לא לחנך אותה ל"פולניות" מהבחינה הזו.

 

[kzitza]

עידכון מהשטח

אז ראשית, המון תודה על הדברים.. אספר לכם ההתקדמות.. מצא חן בעיני עניין הישיבה בבית קפה.. אבל זה ניראה לי פרס..וגם זזה היה קשה לי לעשות כי היה צריך לשבור שתיקה לפני ההזמנה לבית קפה. בסוף נסענו במכונית עם בעלי, והוא שאל אותה למה היא לא מדברת עם אמא, והיא ענתה אני אין לי בעיה היא לא רוצה לדבר.. ואז היא סיפרה את עמדתה, ואני ניכנסתי לשיחה ואמרתי שלא משנה מה הסיבה עם אמא אומרת שלא הולכים אז לא הולכים.. והיא אמרה שהמקרה לא איפשר המצב.. ואז אמרתי לה.. ולא ממש אני מתגאה בזה.. שפעם הבאה אני ארד איתה למעלית ואחזיר אותה בכוח והפעם הבלגתי כי לא האמנתי שהיא תינהג כך.. אמרתי לה שגם במקרה הזה אניי עדיין מתלבטת איך להגיב.. וזהו חזרנו לשתיקה הנוראית.. ואם תשאלו אותי אני ממש לא רוצה להיות שם, אבל אני שם.. שותקת וכותבת..

 

[כל שנה בדצמבר]

הכדור אצלך. אם את לא מתגאה בתשובה

שלך- תגשי אליה ותאמרי לה את זה, אימרי לה שאמרת את זה כי נעלבת אבל אין בכוונתך לעשות מעשה כזה. אימרי לה שאתן צריכות יחד לשבת ולהחליט מה לעשות ואיך לנהוג הלאה והיא תוכל לבחור את הזמן עבור השיחה הזו - נגיד תוך יומיים. ואז תלכי. פשוט כך. חכי לצעד הבא שלה. ואם זה לא יקרה תוך יומיים - תחזרי אליה שוב. תאמיני לי - שאמא שלי ואני לא מדברות כבר כמה שנים. היום אני אפילו לא רוצה שהיא תנסה לדבר איתי. אל תגיעי למצב הזה . תודה על העידכון.

 

[עלמהתי]

אוייי איך מצאתי אותך ??פתאום באמצע החיים

את מדברת על קושי של אמא ובת?? ואני רואה פורום של אמהות ובנות? אני רצה לשם!!!! אני בקטע נוראי עם אמא! (וליידע כללי אני בת 29 לא בת 16.) ממש מצחיק. נכנסתי.

 

[כל שנה בדצמבר]

ברוכה הבאה (זו קומונה לא פורום)../images/Emo140.gif

 

[אופירה10]

מסכימה

אני ואמי לא דיברנו במשך 14 שנים. מגיל ההתבגרות ועד שנעשיתי אמא, וגם אז השלמתי איתה למען הנכדים. אמנם הסיבות היו אחרות אבל לפני מצב ההתקדמות בינך לבין בתך - את בהחלט בדרך לשם. תבלעי את גאוותך, עלבונך וכל השאר ותעשי "אחורה פנה" ותתקני את המצב.

 

[נועה לביא]

מלחמות צריך לבחור בקפידה

ולא לצאת סתם כי בוער מבלי לתכנן וחשוב על התוצאות (במיוחד בתקופה זו של השנה). למה בחרת את המלחמה הזאת? מה מפריע לך עד כדי כך שהחדר שלה לא מסודר? לא נותנים לציבור גזירה בה הוא לא יוכל לעמוד, מכירה? אם אמא שלי הייתה מחליטה שהיא לא מדברת איתי בגלל ענייני סדר כנראה שהיינו מעבירות חיים שלמים מבלי להחליף אף מילה. מזל(?) שבלאגניסטיות עוברת בגנים (לפחות במשפחה שלי)...

 

[3בובות]

הי../images/Emo13.gif

מקווה שמאז שכתבת, המצב קצת יותר טוב. אבל, נראה לי שטיפסת על עץ גבוה מידי. למרות שהיא כבר כמעט בוגרת, היא עדיין ילדה, וצריכה את החום והאהבה של אמא שלה. הורים צריכים לדעת לשים גבולות וכו', אבל הכל מתוך אהבה ומתוך חינוך לנער על פי דרכו. קשה מאוד מאוד ליעץ לאדם מבחוץ, ובהחלט באינטרנט, כך שבשום אופן אני לא שופטת חס וחלילה. אני רק מזכירה, למה הבאנו אותם לעולם, וכמה קשה לתת לילד את המרחב שלו בתוך המשפחה. נכנסתם לדעתי למאבק כוחות, וחבל. דברי איתה בצורה כנה, תבהירי לה מה באמת קשה לך ותחשבי לעצמך על מה את לא מוכנה לוותר ועל מה את יכולה להבליג.

 

[אסתר לרגע]

לגבי סידור החדר

אני בעצמי די בלגניסטית (ובעיקר עצלנית בכל הקשור לסדר וניקיון). הבנתי שמה שהכי מפריע לי ומקשה עלי זו תחושת הלבד. קל לי לשטוף כלים, לגהץ, לטאטא, לשטוף רצפה וכו' כשעוד מישהו נמצא איתי ומדבר איתי. אני אפילו לא מרגישה איך הזמן עובר. כשאני לבד אני דוחה את זה מתייאשת מפסיקה באמצע וכו'. מתוך ההבנה הזאת, אני מבינה גם את הילדים שלי, וכשמגיע הזמן שכבר ממש צריך שהיא תסדר את החדר אני יושבת איתה בחדר. לפעמים אני יושבת ומיניקה את התינוק, לפעמים סורגת, לפעמים אני אפילו עוזרת לה. אבל העזרה האמיתית היא פשוט הנוכחות שלי איתה. הסיבה שבכלל התעקשתי איתה על זה היא בגלל שכשאני בהריון אני מפחדת להיכנס לחדר מלא בבגדים וחפצים על הרצפה ולמעוד. לפעמים היא אפילו מבקשת ממני, "אמא בואי תעזרי לי לסדר את החדר" (כי היא כבר רוצה חדר מסודר, ההבנה שחדר מסודר נעים יותר לקח זמן עד שהיא הפנימה - רק אחרי שהחדר היה מסודר מספיק זמן שתהנה ממנו). כמובן שהיא מבינה שלפעמים אני לא יכולה לעזור להרים את הבגדים, היא מתכוונת שהיא רוצה אותי איתה. חוץ מזה לא כדאי להשתמש בסידור החדר כסנקציה או עונש , כך היא תפתח גישה שלילית. המצב אליו הגעת עכשיו הוא לא מצב טוב, וכדאי לצאת ממנו בהקדם. את הכבוד שלך את תקבלי בזה שתהיי הבוגרת מבין שתיכן ותקחי אחריות על היחסים ביניכן. אני אוהבת את הרעיון של לצאת לבית קפה, כי זה מכבד את שתיכן, אפשר גם לכתוב לה מכתב שמפרט את מה שאת מרגישה ומה את רוצה שיהיה - בהצלחה