מבקשת עצה

[טליה34]

מבקשת עצה

מתנצלת מראש שזה הולך להיות ארוך.......אבל חייבת לפרוק מה שעל הלב ולהסביר היטב על-מנת לקבל עיצות. אנו הורים לשתי בנות מקסימות(6.5, 3.3). הכל טוב ויפה.....אבל עומדים חסרי אונים מול התנהגותה הבלתי ברורה של הקטנה בת השלוש ושלושה חודשים. בגן ובצהרון היא ילדה למופת, אהובה ואהודה במיוחד על הילדים וצוות הגננות והמטפלות. היא בוגרת, מדברת יפה, יוצרת ומציירת וכו´. אבל בבית - יש מחזוריות של חודש-חודש וחצי "שקטים" ואח"כ חודש נוראי. כרגע, אני ביאוש של החודש "הנוראי". מתחיל כבר בבוקר. לא מוכנה להתלבש, לצחצח שיניים וכו´. ואם כבר הצלחתי לשכנע אותה להתלבש והיא מוכנה שאלביש אותה.....היא מחכה שאסיים - ואז "נזכרת שרצתה "לבד" ומתחילה סצנה של בכי היסטרי. גם אני אפשיט אותה שוב, כדי שתוכל להתלבש לבד - אז היא מייד מוצאת משהו אחר כדי לבכות עליו שוב. כשהיא חוזרת הביתה - שוב - כל דבר גורר בכי, יללות וצרחות. אם המיץ לא מספיק קר - זריקה של הבקבוק על הריצפה בבכי ללא הפסק אם השולחן לא מספיק קרוב אליה - היא יכולה להעיף כל מה שעליו ושוב בכי אם היא נזכרה שיש משהו בכיס של המעיל - מייד בכי נוראי - למרות שאני מייד נותנת לה את המשהו הזה....וכו´ וכו´ וכו´. ההשכבה לישון - היא סרט אימה בפני עצמו...... היא מייללת כל הזמן, על כל דבר וזה פשוט בלתי נסבל. ניסיתי את כל השיטות האפשריות. - התעלמות מהבכי ואז הוא יכול להימשך מעל שעה....ואז היא גם עושה פיפי בבגדייה (היא גמולה לגמרי ביום אך לא בלילה) - לתת מה שהיא רוצה מייד - זה עוזר דקות מספר ואז יש משהו חדש לבכות עליו - להבטיח (ולקיים) פרסים והפתעות - זה נישכח במהרה - שיחות בזמן רגיעה - להיות קשוחה וכועסת - לא עוזר - להיות רגועה ומלטפת - לא עוזר אפילו ביקשתי בדיקה מקיפה של רופא הילדים - לבדוק אם משהו מציק לה. הכל נראה תקין כרגע. עליי לציין שמאז שהיא נולדה היא ילדה "לא קלה". ילדה של המון בכי. למרות שיש "הצדקה" לבכי שלה בינקות (חוסר יכולת לעקל חלב שעד האבחון גרם לה לסבל רב, פרקיה של הכתף עם הלידה, שני מפרקי ירך לא תקינים - דרש טיפול ע"י רצועות מיוחדות עד גיל ארבעה חודשים) - אז נכון - היא מאוד סבלה ואנחנו איתה.......אבל הכל עבר ואולם הבכי נשאר. ומה שמצחיק הוא שאף אחד לא מאמין לי שהיא כזו. כיוון שהיא ילדה מתוקה במיוחד. ליד אנשים תמיד שקטה, מתוקה, מקסימה, משחקת ושובה לבבות. גם בבית......בתקופות "הטובות" היא פשוט מדהימה במתיקות המקסימה שלה.... למישהו יש רעיון? מישהו יכול לתת מילת עידוד? שלכם, אמא (וגם אבא) על סף יאוש וקריסה.

 

[לאה_מ]

מילת עידוד זה אנחנו ../images/Emo24.gif

אני מגיבה רק באופן ראשוני, כי אני צריכה עוד לחשוב על מה שכתבת, אבל מה שמאד קפץ לי לעין זו המחזוריות שאת מתארת - ניסית פעם לעשות מעקב אחרי זה - לרשום לך את התאריכים? אם זה דפוס שחוזר על עצמו, אולי יש לזה סיבה. אני אכתוב עוד אחרי שאחשוב על כל מה שסיפרת.

 

[טליה34]

לא חשבתי

על מחזוריות......אם כי בהחלט יש כאן איזה שהוא דפוס..... אין לי מושג....גם אני אחשוב על זה. תודה בינתיים.

 

[חנה גונן]

בסך הכל בת שלוש ו....

נכון שבאופן כללי אנחנו חושבים שניתן לצפות מבני שלוש ו שיהיו להם כושרים חברתים עם בסיס מוצק אבל בן שלוש ו אחד אינו דומה למשנהו וסביר שבתך הם בין אלה שריגשית מבשילים מאוחר ועדין אינם יודעים בידיוק כיצד להתבטא ומתי(תני לי להבטיח לך פה חגיגית את לא היחידה בסירה וכבר ראיתי מאלה ומאלה ולכל אחד הקושי שלו עד כמה שזה יכול לנחם).ברור אומנם שהטיפולים שבתך עברה לא גרמו לה חס וחלילה להתנהג כפי שהיא מתנהגת אך בודאי היוו חלק משמעותי בכך שהתפתחותה הריגשית מאחרת. אם את יודעת מראש שבבית עלולים להווצר מצבים מסוימים נסי לקחת אותה לאיזו פעולה ממריצה(גן שעשועים,גמבורי וכו)התחילי בהדרגה לאפשר לה מרחב בחירה יותר גדול כדי שתוכל הרגיש עצמאית וגדולה, נסי לשרין לה פעם או פעמים בשבוע ללא האחות הגדולה וכמובן התמידי בתגובה התקיפה והענינית( לא נעים לי שאת מתנהגת ככה)והציעי לה אלטרנטיוות שסביר מאוד שבתחילה לא תקבל אבל היא תפנים.[ שלך חנה גונן

 

[לאה_מ]

אני כבר לא יודעת כמה פעמים קראתי

את ההודעה שלך ביומיים האחרונים. ממש נשמע לי שהבעיה היא לא "התנהגותית" או "חינוכית" אלא באמת מתחום הפיזיולוגיה-הרפואה. את לא מתארת ילדה מתוסכלת, שהתסכול חולף ברגע שהיכולות משתפרות, את לא מתארת ילדה שבאופן קבוע מתנהגת בצורה מסויימת (שזה דבר שניתן לחפש את הסיבה לו, אם בדברים שקשורים לילדה ואם בהתנהגות שלכם או של דמויות חשובות אחרות אליה). מה שאת מתארת זו ילדה שקיימים אצלה שני דפוסי התנהגות, שלצורך העניין בלבד נקרא להם "דפוס קל" ו"דפוס קשה", כאשר הדפוסים האלה מתחלפים ביניהם מדי פרק זמן. את יכולה לומר כמה זמן זה כבר נמשך? את יכולה להצביע על מחזוריות בדפוסים האלה? משום שיש לי תחושה שבאמת מדובר בבעיה פיזיולוגית, שצצה ועולה אחת לכמה זמן, וגורמת לשינוי התנהגות אצל הילדה. יש עוד שינויים שאת מצליחה לאתר שקשורים באיזשהו אופן לדפוס ההתנהגות שלה? למשל, שינויים בגן, אולי גננת בהריון או בחופשת לידה, אולי שינויים שקשורים בחברות שלה (אם כי זה נראה לי קצת מוקדם בשביל שזה יהיה גורם כל כך משפיע), אולי איזה טיפולים שעברתם (יש עוד משהו שקשור לחוויות הלידה והינקות הלא קלות שלה?). תראי, אני בדרך כלל בעד לנסות אמפתיה, הכלה ושיום רגשות. פשוט במקרה שאת מתארת זה לא נראה לי קשור לצורת ההתנהגות שלכם... נסי לשבת עם עצמך ועם לוח שנה ולנסות לכתוב מתי זה התחיל ולזהות את התקופות השונות שאת מתארת - אולי זה יתן תמונה יותר ברורה.

 

[ריניני]

גם בתקופות הקשות אין שינוי בגן?

 

[טליה34]

לא.

למרות שכל יום אני שואלת ומתעניינת גם בגן וגם בצהרון. אני רק מקבלת מחמאות על מקסימותה הרבה....כמה שאוהבים אותה וכמה וכמה וכמה. רק לפני שבוע הגננת סיפרה לי בתדהמה רבה שהקטנה, בפעם הראשונה, לא הקשיבה לה ולא הסכימה לעזוב את פינת בובות ולהגיע למפגש......."את יודעת? היא התעקשה איתי. זה ממש מוזר?" - ציטוט מדברי הגננת......

 

[טליה34]

גם אני מתחילה לחשוש

שבכל זאת יש איזו בעיה פיזיולוגית שאנחנו לא מצליחים לעלות עליה. בפעם הקודמת שהיא היתה "בתקופה קשה" לאחר שלושה שבועות של מריטת עצבים ושערות שלי ושלה ושל כל המשפחה.....היא לפתע החלה להתלונן לפני השינה על "שורף בטוסיק". בלילה הראשון לא לקחתי יותר מדיי ברצינות כיוון שחשדתי במניפולציה נוספת להארכת זמן השינה. כשזה חזר לילה נוסף, וגם באמצע הלילה כמובן שהגעתי מייד לרופא. החשד שלו היה תולעים, והוא טען כי בהחלט זה יכול להסביר חוסר שקט אצל הילדה, חוסר תיאבון וכו´, וזה מופיע בד"כ לקראת הערב. הרופא לא מצא כלום בבדיקה "בעין" אבל החליט בכל זאת לעשות נסיון ולטפל. ואכן....כעבור יומיים טיפול קיבלנו ילדה חדשה. היה שקט של כשלושה שבועות.....ושוב הטירוף הזה. "נפל לי האסימון" לאחר שבוע של אי שקט שלה וניגשתי שוב לרופא. הפעם הוא ביקש בדיקות שתן וצואה. בדיקות השתן תקינות. בדיקות צואה הצלחתי לעשות לה רק היום (מסיבות שונות) ונראה מה התוצאה. ההרגשה שלי היא שבכל זאת מדובר בבעייה פיזיולוגית. במיוחד לאור העובדה שבגן אין כל שינוי התנהגותי (מלבד ירידה בתיאבון), כשהיא מועסקת לגמרי (גן שעשועים, חברים, "הסתובבות" איתי וכו´) אין את התופעות שציינתי בהודעה הראשונה. רק כשמגיעים לבית, ואז כאילו היא צריכה לפרוק עלינו (על הדמויות שהיא בוטחת ואוהבת) עול או קושי כלשהו שהיא חשה. מעבר לזה, נראה לי שהיא לא מעט מניפולטיבית, ולמדה שהיא יכולה להשיג הרבה עם ה"סצנות" שלה. היום למשל, בעקבות המון מחשבה על הנושא, ובעקבות תשובות שקיבלתי כאן ובפורום הורים וילדים החלטתי לנסות דרך אחרת. ליווינו חברים שביקרו אצלנו למעלית. לאחר שהלכו היא התעקשה שוב לצאת ללובי הקומה. בעלי התעקש איתה ונעל את הדלת ו"כרגיל" נתנו לה להימרח על הרצפה ולבכות. לפתע הבזיק בי הרעיון ה"גאוני" - בוא ניתן לה לצאת. שתעשה מה שהיא רוצה. (בידיעה שאין סכנה, ושאנחנו "נשים עין" בלי שתראה). ואכן - פתחנו לה את הדלת והפננו גב. תוך שנייה וחצי היא חזרה בעצמה וסגרה את הדלת אחריה בשקט ושלווה. עכשיו אני כבר ממש לא יודעת , ממש מבולבלת - זה פזיולוגי או לא? בכל אופן אני הולכת ליישם את הרעיון שלך ולנהל יומן בנושא. תודה.

 

[לאה_מ]

זה לא סותר -

אני מאמינה שאנחנו צריכים כל הזמן להשתדל ללמוד ולחשוב ולהשתפר בעניין היחס שלנו לילדינו, החינוך שלהם. וזה, כמובן, לא סותר את העובדה, שאם המדובר בבעיה פיזיולוגית, צריך לטפל בה. לגבי תולעים, בדיוק דיברנו על זה כאן לא מזמן, ואני מצרפת לך קישור (שימי לב גם לגבי הספק ביעילותה של בדיקת הצואה, ויש גם הפניה בתוך הדיון הזה לדף מ"באופן טבעי" שיכול לעניין אותך). לגבי התייחסות עניינית לבקשות שלהם (רוצה לצאת? בבקשה) - זה באמת הרבה פעמים חוסר סצנות (לא עניין של מניפולציה, אגב, לפחות לא בעיני - פשוט עניין של כבוד והקשבה). אבל אם זו היתה הבעיה היחידה אני לא חושבת שהיית מתארת דפוס של תקופות טובות ותקופות רעות.

 

[ליאת +]

אני קוראת עכשיו סו"ס את הספר

שמוזכר כאן כל כך הרבה: "איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו" אני חושבת שתוכלו למצוא שם הרבה עצות שיעזרו לכם. יותר מעצות, אלא שינוי החשיבה וההתיחסות. ואם מישהי עולה בדעתה של מישהי מהמשתתפות כאן איזשהי הודעה שהופיעה כאן ונתנה יותר אינפורמציה על עיקרי הדברים שבספר אז היא מוזמנת להציב קישור.

 

[vered4]

כמה זמן זה נמשך כבר?

אני הייתי פונה לטיפול אלטרנטיבי כל שהוא. כי נשמע שיש איזה שהיא בעיה שמציקה לה, ואם רפואה לא קונוונציונאלית לא מצאה כלום, זה עדיין לא אומר שרפואה אלטרנטיבית לא תעזור. כשהבן שלי היה קטן, הוא היה ממש חלש. הבדיקות יצאו תקינות, אבל זה היה ממש בולט. בסופו של דבר טיפלנו אצל רופא סיני, עם תמציות ומאסז´ (משהו כמו שיאצו). אני ראיתי שינוי גדול. אז אולי שווה לבדוק.

 

[דליה.ד]

אני הייתי פונה לייעוץ

אצל מומחה לגיל הרך ובבית מתחילה להבנות סדר יום ולהודיע לה מראש על כל שינוי, לצמצם לה את אפשרויות הבחירה בדברים שונים לשתי אפשרויות ("החולצה האדומה או החולצה הכחולה") ומפחיתה חרדות בדרך הזו. אני מאמינה בדרך הזו לפני שאני מכניסה לה לגוף כל מיני שיקויים. בנוגע לעיסוי - אני מאמינה גדולה בעיסוי (בתנאי שהילד מסכים...זה הגוף שלו!).

 

[טליה34]

יש לה סדר יום

מאוד קבוע. אין לה בעייה של לבחור. היא יודעת בדיוק מה היא רוצה. היא לא מביעה שום חרדה.....נהפוך הוא. בעלת ביטחון עצמי גדול לגילה. כך שזה לא הכיוון. מה שכן נראה לי שפשוט יש לה בעייה מבחינת הגיל הכרונולוגי והקוגנטיבי. מצד אחד מאוד בוגרת לגילה (גם לדברי הגננות), מאוד עצמאית, מאוד מפותחת. גם בגן וגם בצהרון היא מתחברת ל"גדולים" וגם הם אליה. מצד שני.....בסך הכל בת שלוש ורבע. נראית קטנה לגילה (באחוזון חמישים של גובה ומשקל), לא מצליחה/יכולה לעשות דברים שרוצה. שמתי לב שבזמן האחרון היא שואלת המון "מתי אהיה גדולה כבר?" "מתי אהיה בכיתה א´?" (כמו אחותה), לפעמים אפילו בבכי של נעלבת - שהיא קטנה למרות שרוצה להיות גדולה. היא מבקשת "שיעורי בית" כמו הגדולה. ואנו בהחלט משתפים פעולה בכיף עם זה.(קנינו לה חוברות מותאמות לגילה, ויושבים איתה עליהן) ומצד שני.....אוהבת להתרפק עלינו כמו תינוקת, לפעמים לדבר כמו תינוקת וכד´. תגידו מה שתגידו....מוזר, אם כי נראה לי הגיוני.