מבקשת עצה/עזרה

[mden]

מבקשת עצה/עזרה

שלום לכולם רציתי לשתף אותכם ולשאול את דעתכם לגבי בעיה ישיש לי עם אמי. התחיל בזה שהוריי התגרשו עוד כשהייתי ממש קטנה ואמי לא נישאה שוב לעולם. אני בתה היחידה וגם פחות או יותר המשפחה היחידה שיש לה. לא מזמן למרות התנגדותה הנחרצת בעלי ואני עברנו לגור בעיר אחרת , במרחק כחצי שעה נסיעה ממקום מגורים של אמי. עברנו מסיבות קרבה למקום העבודה ועלות המחיה בקיצור מכל הסיבות הנכונות , אבל כל זה לא שיכנעה את אמא שלי שלא הפסיקה לעשות לנו בעיות בגלל המעבר. אך בתקופה האחרונה זה הפך להיות ממש בלתי נסבל. קודם אציין שלמרות המרחק ולמרות ששנינו עובדים מאוד קשה (יותר ממשרה מלאה) אנו מבקרים את אמי פעם בשבוע, לוקחים אותה אלינו לארוחות סוף השבוע ומחזירים בחזרה ,לוקחים אותה איתנו אם אנחנו מוזמנים וכו'. כל זה כמובן על מנת לא להשאירה לבד בסופי השבוע. כך גם היה בחגים האחרונים. לאן שלא נסענו לקחנו אותה וגם אירחנו אצלנו. באחד מסופי השבוע שבין החגים החלטנו לבלות קצת בבית לבדינו ולא נסענו לבקרה. בתגובה לכך אמא שלי פשוט עשתה לנו "ברוגז" : לא ענתה לטלפונים ובקושי דברה עד שהתנצלתי למרות שלא הרגשתי שום צורך בכך.התראינו כמה פעמים בחגים במהלך השבוע והינו אמורים להפגש שוב בחג הבא, אבל כדי לרצות אותה התנצלתי והייתי בטוחה שזה לא יקרה שוב. אך כמובן טעיתי : בפעם הבאה שלא נענינו לדרשותיה להפגש ,שוב היה "ברוגז". אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם זה ומה לעשות. אני ממש לא יכולה לאפשר לה "לסחוט" אותנו בצורה כזו מצד שני היא אשה בודדה ולא צעירה וכיוון שלא הצליחה לבנות חיים משלה אנחנו כל עולמה ומשפחתה .... בבקשה תעזרו לי תודה רבה

 

[ה ר מ י נ ה]

ילדים לא אמורים לדאוג לחיי החברה של

הוריהם. נסיבות חייה של אמך גרמו לכך שכל חייה מסתובבים סביבך. זה רע בשבילה והרסני בשבילך. את לא צריכה לשאת על כתפיך את האחריות לחיי החברה של אמך. לדעתי עליך להבהיר לה, בשיחה גלוייה, שאת מעונינת בקשר טוב איתה, אבל, את נשואה ויש לך זכות מלאה לחיים עצמאיים שהיא, עם כל הצער, לא מהווה חלק מהם. תוכלי גם לומר לה, שהמתח הזה שהיא מכניסה לחייכם המשותפים יגרום גם לחיכוכים בחיי המשפחה שלך. אני משוכנעת שהיא אינה רוצה שאת תסיימי את חייך כמוה, לבד ותלויה בילדיך. הציעי לה לצאת בחברת אנשים בני גילה, להרשם לחוגים ולהתחיל לחיות חיים מלאים כאשה עצמאית.

 

[pf26]

איכשהו הכל מתקשר לאותו נושא...

האם בגלל שאימך לקחה אותך לחברים כשהיית ילדה, את מחויבת לקחת אותה לחברים עכשיו? קשה מאד לשבת בבית בזוג ולחשוב שאמך בבית לבדה, אבל בסופו של דבר זו היתה החלטה שלה. היא בחרה שלא להנשא בשנית, לא ליצור לעצמה מעגל חברתי ולהשען עליך. את לא צריכה לשלם את מחיר החלטותיה ובחירותיה. יפה שאתם פוגשים אותה כל סוף שבוע, יפה שאתם לוקחים אותה איתכם, אבל גם לכם כזוג מגיעה הפרטיות שלכם. איפה בן זוגך בכל העניין? בוודאי גם הוא רוצה קצת פרטיות ואינטימיות. חפשי עבורה מתנ"ס או מקום בו היא יכולה לפגוש אנשים בני גילה, בכל ישוב ניתן למצוא חוגים ופעילויות וכמובן תמיד אפשר גם להתנדב במקומות שונים. כך היא תכיר אנשים נוספים ואולי הלחץ עליכם יפחת.

 

[mden]

תודה רבה על התיחסותכם

כמובן שדברתי איתה בקשר לחיי החברה שלה אך היא בוחרת שלא ליצור קשרים חברתיים בטענה שמתאכזבת מחברות שלה ומאנשים בכלל. לדבר איתה שיחה גלויה מאוד מאוד קשה כי היא נעלבת בקלות רבה ומיד נראה לה שאני מנסה להתנער ממנה... תודה רבה לכם על עזרתכם, הנושא מורכב וקשה

 

[m i t a l y]

תובנות - אין לי, אז...

אני מצטרפת לדברי חברותיי...

אכן, נושא קשה ומורכב. מקווה שתמצאי פתרון במהרה.. ותשובי לעדכן ולספר לנו...

מיטלי

 

[חידון בחרוזים]

אכן קשה לשוחח על כך אם אדם

שלא מוכן להתרצות, אני מציעה לך למען שלמות נישואייך שלך, לא להיכנע - נכון זה קשה אבל... יש לך חיים משלך, אני מבינה שאמך אינה אשה חולה ומרותקת, היא יכולה להתנדב להמון המון מקומות שיקבלו אותה בזרועות פתוחות, במקום לעשות רע לעצמה ולכם היא יכולה לעשות טוב לאחרים, אם לא להתנדב אז יש המון המון אפשרויות של פנאי לגיל "הזהב" בכל עיר ובכל מועצה איזורית ומקומית יש מועדונים לפנאי ולתרבות יש שם חוגים ... עד הודעה חדשה. כשאמך תעשה לך פעם הבאה "ברוגז" - תני לה להתבשל קצת במיץ של עצמה... ותני לה הפעם לעשות את הצעד הראשון, אל תתני לה "לכופף אותך לרצונה"... אין לה שום זכות לכך... מה עם משפחתו של בעלך??? איך הקשר אתם? ואיך בעלך מקבל את התנהגותה?? והתנהגותך בעקבות התנהגותה???

 

[גלבועא]

ואני חושב שאבא שלי קרציה

 

[ה ר מ י נ ה]

למה, ולמה זה קשור?

 

[גלבועא]

כי ליד אמא שלה אבא שלי נחמד

ולכן זה קשור.

 

[אופירA]

אל תאפשרי לה לסחוט

ואני מצטרפת להצעה שתתני לה להתבשל קצת במיץ של עצמה ולעשות את הצעד הראשון. ותמשיכו לנהל את חייכם בצורה הנבונה והנכונה והמאוזנת שלכם - מצד אחד, עברתם דירה מסיבות מוצדקות (ולא לחו"ל!), ולא התחשבתם ברצונות קטנוניים ולא ענייניים, ומצד שני אתם עושים מאמצים ניכרים כדי להקל על אמא את הבדידות. אבל לא לתת לה לסחוט! לא לקחת לעצמך את הבעיות שלה. אני אומרת את הדברים בתור אם כמו אמך. התגרשתי כשבני היחיד היה פצפון, ולא נישאתי שוב. בשנים האחרונות סבלתי מדיכאונות קשים, וגם כרגע אני מתקשה לנהל חיי חברה מספקים. אבל יש דבר אחד שהוא נר לנגד עיני: בני הבוגר חייב לחיות חיים נורמליים, ולא לשבש את חייו ע"מ להפוך לכלי שרת לגחמותי. ברור שעליו להתייחס אלי בכבוד, לבקר ולשתף כפי טבעו, ולנהל מערכת יחסים של עזרה הדדית - כפי שהוא עושה ברצון רב (הוא הגבר של הבית שלי - סחיבות, תיקונים, אלקטרוניקה, ואפילו במקרים מיוחדים קניה גדולה או לשטוף את כל הבית עם הרבה מים כמו שגברים יודעים...) - אבל הכל בהסכמתו, ללא לחץ או מחוייבות וללא שיבוש של התוכניות האישיות שלו, גם הפעוטות שבהן. הוא מקבל ממני מתנות כספיות פה ושם, ויודע שאני נהנית מכך בדיוק כפי שהוא נהנה מכך, ומקבל ממני ברכות ומימון מלא של שירותי דת שהוא מעוניין בהם - גם זה, להנאתנו ההדדית. כשהייתי שרויה בדיכאון אנשים תהו מדוע הוא אינו תומך בי, אבל אני יודעת שזה ממש לא תפקידו, ושלבריאותו הנפשית חשוב לא להיות מעורב בדיכאון שלי. פעם חשבתי שאם לכשיקים משפחה בע"ה, ירצה לעבור לחו"ל מסיבות של פרנסה וכו', זה יהיה אסון עבורי. היום אני מבינה שאפילו לכך אני מוכנה נפשית, אם זו טובתו, אע"פ שזה יהיה מאד קשה, היות שכחלק מאהבתי אליו קבעתי לעצמי כלל ומשימה לפתח חיי חברה עצמאיים ככל האפשר, גם אם לא תמיד יש לי חשק, ובלבד שלא אהיה תלויה בחברתו מבחינה נפשית, ולא אעיק על נפשו. אני אמנם עוד צעירה, אך מתכוננת בכל מאודי להמשיך במשימה זו עד אחרון ימי. אני מאחלת לאמך להיות חכמה כמותי, משום שהסיפוק בכך הוא עצום. אבל אם אין לה באופן טבעי התבונה לכך, אל תניחי לה לדרוש ממך מה שאינני חושבת שאני צריכה לדרוש מבני, ותמשיכי לספק לה את מה שאת נותנת מרצונך הטוב, מתוך ביטחון שאת מאד נאמנה וטובת לב, ונבונה לשלב בין צרכייך לבין חובותייך המוסריים לאם הבודדה. לטובתה - אל תיכנעי לדרישותיה, ואל תניחי לה לשחק ברגשותיך. אני מחזקת את ידייך, מבטיחה לך שאת סופר בסדר גם בלי שתתנצלי על מה שלא מוצא חן בעיני אמא.