מבקשת עצה בבקשה

[הילה בסגול]

מבקשת עצה בבקשה

אתן קצת רקע - מעין שלי בת ארבע וחודשיים ילדה יחידה. לפי דברי הגננות ושאר רואיה היא ילדה מאוד מפותחת שכלית ולמעשה כבר נמצאת ברמה של כיתה א´. אציין כי אין אני דוחקת בה דווקא ללמוד אלא זה מגיע יותר מהכיוון שלה ואני בשמחה משתפת עמה פעולה. בבית שלנו אין אלימות מכל סוג שהוא. מבחינתי זה וטו. לא צעקות ובטח שלא מכות. מדברים, מסבירים, פונים להגיון בעיקר. וכאמור מעין ילדה מאוד חכמה ופיקחית. לאחרונה חלו שינויים קיצוניים בהתנהגות שלה. למעשה שינויים חיוביים ושליליים באותה עת. השינויים החיוביים הם - היא הולכת לישון לבדה במיטה שלה ולמשך כל הלילה. אחרי שנתיים שהיא ישנה רק במיטה שלנו זה השתנה והצלחתי. היא ישנה רק במיטה שלה עד שהיא מתעוררת בבוקר. יחד עם זאת היא הפסיקה כמעט לגמריי את ההרטבה בלילות. אני זקוקה לעצתכם בשינויים השליליים שחלו בהתנהגותה. תמיד מעין היתה ילדה רגשנית ובכיינית אבל עכשיו זה ביתר שאת. לא רק בגן אלא גם בבית. הגעתי איתה למצב שאפילו ילד בן שנה לקח לה את המשחק היא פשוט התחילה לבכות ! מילד בן שנה !!! דבר נוסף והכי משמעותי זה שהיא פשוט עצבנית נורא. היא המון פעמים כועסת, חסרת סבלנות ובעיקר עצבנית נורא. חברה סיפרה לי כשמעין התארחה אצלה עם ילדה נוספת והם שיחקו במשחק של אותיות אחת הילדות התקשתה במשחק ומעין פשוט צעקה לה "טיפשה" ותיקנה את הטעות שלה. זה כל כך לא אופייני לילדה שלי ! אני כמעט והתרגלתי לרגשנות ולבכיינות שלה אבל כעס ועצבים? זה חדש וממש לא נחמד. למה זה קורה? איך עוצרים את זה ? מה עושים? אני דיי חסרת אונים בענין הזה. אולי זהמוקדם מדי לחשוש אבל בכל זאת אני חוששת שהיא תגיע לגיל שש היא לא תוכל לעלות לכיתה א´ ! היא אמנם מתאימה שכלית אבל רגשית? היא מתנהגת כמו ילדה בת שנתיים. אנא כל עזרה מכם בעלי - עקב נסיון אישי שלו מילדותו - מסרב בכל תוקף שפסיכולוגית של הגן תבחן את הילדה במהלך היום. אין לי סיכוי שהוא יסכים לכך. אודה לכל עזרה שהיא

 

[ורד של שקד ודויד]

לא להתיאש../images/Emo24.gif

האם התייעצת עם הגננת. מנסיון עם הבת שלי הגננת עזרה לי מאוד ואף שוחחה איתה מספר פעמים, ואיתה במעקב צמוד והצלחנו לשנות את ההתנהגות. בהצלחה

 

[הילה בסגול]

הגננת זו בעיתיות בפני עצמה.

מספטמבר עד סוף חנוכה היתה גננת - נפלאה ומופלאה - מחליפה כיוון שהגננת הקבועה היתה בחופשת לידה. המחליפה הציעה את ענין הפסיכולוגית שכאמור בעלי מסרב לו. כעת יש את הותיקה שחזרה... היום זה היום הראשון. היא לא יודעת מה היה עם מעין בחודשים האחרונים. אז היא לא עזרה מיוחדת עבורי כרגע.

 

[אפרתש]

נשמע קשור

הרבה פעמים התפתחות שכלית מהירה מלווה בבעיות בהתפתחות הרגשית - קבועות או זמניות. אולי היא מלחיצה את עצמה על ידי הצבת סטנדרטים גבוהים. אולי מישהו אחר מלחיץ אותה. לדוגמא - הגננת נהנית להשוויץ בה, ולהדגים בפני אורחים או סתם הורים איך הילדה קוראת, או אומרים לידה שהיא כבר מוכנה לכיתה אלף. נראה לי שבגיל ארבע זה יכוח להיות מאד מפחיד. דבר ראשון, הייתי נותנת לה בדיוק את הצד הזה, הרגשי. חיבוקים, נשיקות, משחקים שטותיים של תינוקות שכוללים הרבה מגע. זה בטוח לא יזיק. האם בעלך יסרב לכל התיעצות עם איש מקצוע, גם לא מהגן? יש מטפלים משפחתיים, שיכולים לתת הארות (INSIGHT) אחרי מפגש או שניים.

 

[חנה גונן]

בכל זאת עם כל השינוים החיובים ...

צריך לזכור שמעין עדין ילדה צעירה ויש לה את הקצב שלה,דברים מסוימים היא לומדת מהר ודברים אחרים ביחוד כאלה שקשורים יותר בתחום הרגש הם כניראה יותר מורכבים עבורה ולכן מופנמים יותר לאט וכאן נכנסים לתמונה ההורים והצוות בגן,אם לא נלמד אותם הם לא ילמדו פשוט ככה,מעין בוכה,קחי אותה ותבקשי שתגיד לה מה היא בידיוק רוצה,הסבירי לה שאם היא תדבר בשקט את תוכלי לשמוע אותה יותר טוב ולעזור לה בהתאם וכמו שאמרת מעין ילדה נבונה ואני בטוחה שבסוף היא תלמד,רק לזרום עם הקצב של הילדה ולהיות עיקבים ותקיפים. שלך חנה גונן

 

[הילה בסגול]

וגם את זה אני עושה....

בגלל זה הדגשתי שאין אצלנו מכות ו/או צעקות. בד"כ הכל בשיחות, בהגיון, בהסבר. אם היא בוכה וכאלה אני מבקשת ממנה להפסיק כי אני לא יכולה לשמוע ו/או להבין אותה באופן שכזה וכו´.... אני מרגישה מחד שאני עושה הכל נכון ומאידך כאילו כלום לא נכון.

 

[הילה בסגול]

אבל אני עושה את זה

היא מקבלת ממני ים של חיזוקים וחיבוקים ונשיקות והמון מגע. אני מתה על הילדה הזו ואני אוהבת לגעת ולחבק ולנשק אותה. בלי שום קשר שצריך או לא צריך. הפסיכולוגית היתה אמורה להיות מהגן. הוא מסרב בתוקף. הנה היא חזרה עכשיו מביקור אצל חבר.... האמא סיפרה לי שהשתגעה מהשפה והחכמה שלה - זה כבר מתחיל להרגיז אותי - אבל יחד עם זאת סיפרה שמעין נתנה אגרופים לבן שלה בן השנה וחצי. שאלתי את מעין למה הכתה אותו והיא אמרה שהוא עצבן אותה כי משך לה בשיער. הסברתי לה כמובן אבל לא יודעת מה זה עוזר. אוףףף אני ממש לא יודעת מה לעשות.

 

[נטלי מטפלת מוסמכת]

אני מחזקת את ידייך

הילה היי את מתנהגת בסדר גמור, אבל תורידי קצת לחץ אם תמשיכי להתנהג כרגיל הכל יסתדר מעצמו יכול להיות שזה רק שלב שהילדה עוברת , לפעמים ילדים מתחילים לחפש תשומת לב בצורות שליליות שאינן מובנות לנו להורים ואנחנו לעיתים נלחצים, קצת כועסים מה שאפשר להבין ביחוד שיש כזה שינוי דרסטי בהתנהגות שלהם לפתע, ונותנים להם את תשומת הלב שהם רצו , אני בטוחה שאת נותנת לה תשומת לב מרובה ללא כל קשר למה שקורה, אך כאשר היא נכנסת להתפרצויות זעם ובכי תמיד אפשר לאמר לה לנשום עמוק...לספור ביחד עד עשר ואז הכל נראה אחרת לגמרי , מנסיון שלי זה עובד ולגבי התייעצות עם בעל מקצוע - זה תמיד יכול לעזור אבל את לא חייבת להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן. פני באופן אישי לבעל מקצוע שתוכלי לסמוך עליו ולא יהווה כל השלכה לגן כמו כן אני מחשיבה מאוד את דעתו של רופא הילדים שמכיר את הילדה ויכול לתת לך הארות שקשורות למצב שבו נמצאת הילדה לעזור ואף להמליץ לך על דרכי פעולה אפשריות ... מקווה שעזרתי ובהצלחה!!!

 

[לאה_מ]

אם ההתפרצויות והכעס הם תופעה

של הזמן האחרון, למה שלא תשאלי אותה מה מציק לה. את יכולה לומר לה ששמת לב שהיא מתרגזת מהר בזמן האחרון ואת רוצה לדעת למה. לא בטוח שהיא תדע לומר לך, אבל אולי כן. מקריאת ההודעה שלך יש לי תחושה שעל מעין מוטל מטען כבד מאד של ציפיות - את מתארת כמה היא מפותחת (נמצאת ברמה של כתה א´), שהיא החלה לאחרונה לישון לבד במיטה שלה ולמשך כל הלילה, שנפסקה ההרטבה הלילית - כל אלה דברים גדולים מאד עבור ילדה בת 4.2, וכפי שאת מתארת, הכל קרה בבת אחת. ההבנה הזו, שהיא "ילדה גדולה" היא מצד אחד מחמיאה ונעימה, אך מצד שני מפחידה ומעיקה. לא צריך להיות לחץ שלכם כדי שמעין תרגיש קצת לחוצה מהגודל הזה ש"נפל" עליה פתאום. צריך לשים לב - נדמה לי שבעיקר עם ילדים בכורים - שלמרות שההורים מרעיפים הרבה מאד אהבה ותשומת לב, גם רמת הציפיות גבוהה מאד - גם אם הדברים לא נאמרים במפורש. יתכן שמעין הרגישה שהיא כבר "צריכה" לישון לבד, למרות שעדיין לא היתה ממש מוכנה לכך. העובדה שהיא משתפת פעולה ושדברים באים ממנה, זה יופי, אבל זה עדיין לא אומר שהיא מבצעת דברים רק כי היא רוצה בכך. מאד יכול להיות אלמנט של תחושה שלה שהיא כבר "צריכה" לעשות משהו, לעמוד בציפיות מסויימות, בסטנדרטים מסויימים. תחושה כזו בהחלט יכולה לבוא לידי ביטוי בהתפרצויות, כפי שאת מתארת. אם מה שאני אומרת בכלל מדבר אליך - ואני חושבת שאנחנו כהורים צריכים להסתכל מאד עמוק לתוך עצמנו כדי להכיר בציפיות כאלה שקיימות אצלנו (לי אישית לקח די הרבה זמן להבין כמה דברים אני מעמיסה, שלא ברצוני, על הילדים שלי, ואני עוד עובדת על ההפחתה שלהם) - אני חושבת שאתם צריכים לעשות תהליך של הנמכת ציפיות. מעיין תרגיש את זה. אבל היא תרגיש את זה רק אם זה יהיה כן ואמיתי. ולגבי החשש מפני אי עליה לכתה א´ - ראשית, אני חושבת שאתם עוסקים עכשיו במשהו שהרבה יותר מדי מוקדם לעסוק בו - יש עוד שנתיים עד כתה א´, ושנתיים זה המון המון זמן. העיסוק שלכם במוכנות של מעין לכתה א´ היום - גם הוא מעלה בי חשש שמא הציפיות שלכם ממעין מאד גבוהות. שנית, בשלות רגשית היא - לטעמי - מרכיב חשוב ביותר במוכנות לכתה א´. ילדים רבים יודעים לכתוב ולקרוא ברמה כלשהי עם סיום גן חובה, יודעים חשבון בסיסי, ובכלל בעלי "השכלה" רחבה מזו הנדרשת לתחילת כתה א´. אבל לא כל הילדים מסוגלים לשבת בשקט על כסא במשך 45 דקות, להתמודד עם דרישות התנהגות ומשמעת שמציב בית הספר, להתמודד עם דרישות של המורה, עם אווירה אחרת שיש בבית הספר - ילד שלא בשל לכתה א´ עדיף לו שישאר שנה נוספת בגן (שזו חממה יצירתית ונפלאה לעומת בית הספר) ויעלה לכתה א´ רק כשיהיה מוכן לכך.

 

[הילה בסגול]

תודה רבה רבה על תגובתך המפורטת.

פקחת לי את העיניים במס´ נושאים ואני נוטה להסכים איתך. אכן אשתדל להוריד את רמת הציפיות ממעין... ייתכן שאת צודקת והילדה פשוט לחוצה. אכן בענין השינה בנפרד והרטבה לילית אנחנו מדרבנים אותה לכך - על ההשכלה ממש לא. לענין כיתה א´? זה הגננת האירה את עיני בנושא אבל אני מקבלת בחום את המלצתך. לטעמי מעין יכולה לשבת 45 דקות רציפות. היא אוהבת ללמוד והיא ילדה די ממושמעת וכו´ הענין הוא הרגשי - התפרצויות בכי וכאלה. אך כמו שאמרתי אני מסכימה עם שכתבת. תודה מקרב לב.