מבקשת עזרה
יש לי שתי בנות מקסימות (בת 3 ו 1.5). פוטרתי מעבודתי אחרי הלידה השניה ומאז אני בבית. לביתי הגדולה התגלו לפני כשנה בעיות תקשורת והיא מטופלת מאז בגן מיוחד. אני בבית מטפלת בביתי הקטנה. הבעיה שלי היא שמרוב שלקחתי את המקרה של ביתי הגדולה קשה (מאוד!) אני ממש בדיכאון, כל הזמן בוכה, עצובה אפילו שהיא מבצעת שיפור אדיר והתקדמות נפלאה. זה כאילו שאני לא שמחה אף פעם ותמיד מחכה לרע שיגיע. אני מאוד רוצה לצאת לעבוד, אבל מפחדת שהגוף יהיה בעבודה אבל הראש... אין לי את הכוחות להזיז עניינים, למרות שאני יודעת שאני חייבת. אני בחורה שרגילה לעבוד, להתלבש ולהראות טוב ופתאום אני מוצאת את עצמי כל היום בסמרטוטים. הבילוי היחיד שיש לי זה לרדת עם הקטנה לגינה. אני מרגישה תקועה ומתוסכלת שאין בי שמחה לאור ההתקדמות של ביתי, דבר שכ"כ ייחלתי לו... מה עושים?
יש לי שתי בנות מקסימות (בת 3 ו 1.5). פוטרתי מעבודתי אחרי הלידה השניה ומאז אני בבית. לביתי הגדולה התגלו לפני כשנה בעיות תקשורת והיא מטופלת מאז בגן מיוחד. אני בבית מטפלת בביתי הקטנה. הבעיה שלי היא שמרוב שלקחתי את המקרה של ביתי הגדולה קשה (מאוד!) אני ממש בדיכאון, כל הזמן בוכה, עצובה אפילו שהיא מבצעת שיפור אדיר והתקדמות נפלאה. זה כאילו שאני לא שמחה אף פעם ותמיד מחכה לרע שיגיע. אני מאוד רוצה לצאת לעבוד, אבל מפחדת שהגוף יהיה בעבודה אבל הראש... אין לי את הכוחות להזיז עניינים, למרות שאני יודעת שאני חייבת. אני בחורה שרגילה לעבוד, להתלבש ולהראות טוב ופתאום אני מוצאת את עצמי כל היום בסמרטוטים. הבילוי היחיד שיש לי זה לרדת עם הקטנה לגינה. אני מרגישה תקועה ומתוסכלת שאין בי שמחה לאור ההתקדמות של ביתי, דבר שכ"כ ייחלתי לו... מה עושים?