מבקשת סליחה

מבקשת סליחה

כבר שנתיים שאני לא ממש הגונה איתך. שנתיים שאני ואתה מחוברים רק פשוט כי אתה חלק ממני. חלק שלא אוכל לעקור. אז אנחנו ממשיכים, אני ואתה, חיים ככה בסימביוזיה הבלתי נפרדת שלנו, כי לי אין קיום בלעדיך ולך, לך אין קיום בלעדי. אז אני מרמה קצת את עצמי, ומתעלמת הרבה ממך, והחיים ממשיכים, ויום רודף יום ושעה רודפת שעה. ואתה ממשיך בקצב הקבוע שלך, שכלום לא מפר אותו, כלום לא מפריע לו. לפעמים נדמה לי לרגע שאני שומעת אותך קורא לי, אבל אני מתעשתת מיד, וחוזרת לאדישות היומיום. ולפעמים נדמה לי כאילו בשנתיים, התבגרת לפחות פי עשרה, ולפעמים אתה מופיע לי בחלומות ומזכיר לי את קיומך ושממונך. אז היום אני מבקשת ממך סליחה. סליחה לב שלי, ששכחתי אותך. אולי שנה הבאה.
 
למעלה