מבקשת יעוץ..
פעם הייתי מאד פעילה כאן..ומי יודע? אולי עוד אחזור לעבר ל"קפיצה" קטנה.. המון דברים קראו מאז..אבל לא אפרט אותם כרגע. רציתי לשטף ולהתיעץ איתכם במשהו מסויים, ברשותכם. ואולי תוך כדי כתיבה אפילו יתבהרו לי דברים. כרגע אני מרגישה שאני חוסמת איכשהו זרימה. זרימה של שפע. זרימה של קשר עם הסבבים אותי.. זה מתבטא בכמה מישורים: מבחינה גשמית- כלכלית. ההכנסה שלי(של המשפחה שלי) עומדת בערך על חצי ממה שאנו זקוקים לגמור את החודש.ושתבינו- הסה"כ של מה שאנו צריכים הוא לא הרבה. לא הרבה בכלל! גם מבחינה רוחנית - אני מרגישה שאני קצת לא מחוברת. לא לעצמי, לא לבורא עולם..(בד"כ אני מרבה "לשוחח" עם בורא עולם. לכתוב.להתפלל. אבל כרגע הכל חסום.לא מצליחה.כלום) וגם יש כל מני דברים שקוראים בבית שלי- דוד החשמלי(של המים) מקצר. שעון השבת של המזגן שבק חיים..וזרימה לא-רצויה שיש, היא מהתקרה בחדר ילדים...טיפטוף אומנם, אבל בכל זאת. למדתי מזמן לקחת את הדברים האלה לא רק במשור המעשי(לקרא לחשמלאי ולבחור שזיפת לנו את הגג), אלה גם לראות בזה מסר...ששדורש שינוי מבחינה רוחנית-נפשית. בנוסף, היו אמורים לי להיות 2 רעיונות עבודה ושנהם נדחו למועד בלתי ידוע מסיבות חיצונית...עוד משהו ש"נתקע". כאילו רומזים לי מלמעלה שיש שפע בדרך..אבל הוא מתמהמה לבוא,בגלל חסימות שיש לי. אני מנסה לעבוד עם עצמי על הנושא. מנסה להבין מה זאת החסימה הזאת. ואיך אני יכולה לשחרר אותה. התחושה שלי שזה קשור להרבה כעס. כעס שאני חשה כרגע כלפי אמא שלי. חלק מזה בא בגלל משהו שקרה השבוע..אבל נראה לי שזה משהו שאני "סוחבת" עם עצמי מלפני הרבה שנים. משהו שחוזר ועולה מהתת-מודע ודורש טיפול..אבל כנראה כ"כ כואב, שאני דוחה ו"מתחמקת" מלגעת בזה. (לפני זמן קצר היה לי חלום שחזר על עצמו שוב ושוב עם ויאציות שונות, אבל בכל פעם היה סיטואציה שכעסתי על אמא שלי. כעס גדול ובלתי נשלט. עד גבול שנאה ורצון של ניתוק קשר..וזה היה לפני שבאמת היה משהו "אמיתי" בחיי יום יום שהכעיס אותי) גם העובדה, שאני ב"ה בהריון ונהיית (שוב) אמא, גורמת לכך שהכל יותר אינטנזיוי וחזק. שאני חייבת לברר עם עצמי את הקשר עם אמא שלי, לפני שאני הופכת להיות אמא של מישהו נוסף. השאלה שלי היא- איך אני יכולה לשחרר את הכעס הזה? הוא צף ועולה ומאד כואב..אבל אולי מפני שאני לא מרשה להרגיש אותו עד הסוף, לתת לו מקום, לגיטימציה, (הרי לא "יפה" לכעוס על אמא, לא?), אני לא מצליחה אפילו לחשוב על דרך שיחרור? איך אוכל להתמודד עם כל הכאב, עם כל הזכרונות שיעלו כשאני ארשה זאת לעצמי? כמו פצע כואב, סגור, מלא מוגלה.. חייבים לפתוח אותו, ע"מ להוציא את המוגלה ולאפשר לריפאוי. רק מה- אני לא מעיזה כאילו לדקור... לא לגמרי ברור לי, שזאת הסיבה..או הסיבה היחידה לחסימה שלי. אולי יש משהו אחר ש"תוקע" אותי? אשמח לשמוע מה אתם אומרים, מציעים... תודה רבה על ההקשבה שלכם !
פעם הייתי מאד פעילה כאן..ומי יודע? אולי עוד אחזור לעבר ל"קפיצה" קטנה.. המון דברים קראו מאז..אבל לא אפרט אותם כרגע. רציתי לשטף ולהתיעץ איתכם במשהו מסויים, ברשותכם. ואולי תוך כדי כתיבה אפילו יתבהרו לי דברים. כרגע אני מרגישה שאני חוסמת איכשהו זרימה. זרימה של שפע. זרימה של קשר עם הסבבים אותי.. זה מתבטא בכמה מישורים: מבחינה גשמית- כלכלית. ההכנסה שלי(של המשפחה שלי) עומדת בערך על חצי ממה שאנו זקוקים לגמור את החודש.ושתבינו- הסה"כ של מה שאנו צריכים הוא לא הרבה. לא הרבה בכלל! גם מבחינה רוחנית - אני מרגישה שאני קצת לא מחוברת. לא לעצמי, לא לבורא עולם..(בד"כ אני מרבה "לשוחח" עם בורא עולם. לכתוב.להתפלל. אבל כרגע הכל חסום.לא מצליחה.כלום) וגם יש כל מני דברים שקוראים בבית שלי- דוד החשמלי(של המים) מקצר. שעון השבת של המזגן שבק חיים..וזרימה לא-רצויה שיש, היא מהתקרה בחדר ילדים...טיפטוף אומנם, אבל בכל זאת. למדתי מזמן לקחת את הדברים האלה לא רק במשור המעשי(לקרא לחשמלאי ולבחור שזיפת לנו את הגג), אלה גם לראות בזה מסר...ששדורש שינוי מבחינה רוחנית-נפשית. בנוסף, היו אמורים לי להיות 2 רעיונות עבודה ושנהם נדחו למועד בלתי ידוע מסיבות חיצונית...עוד משהו ש"נתקע". כאילו רומזים לי מלמעלה שיש שפע בדרך..אבל הוא מתמהמה לבוא,בגלל חסימות שיש לי. אני מנסה לעבוד עם עצמי על הנושא. מנסה להבין מה זאת החסימה הזאת. ואיך אני יכולה לשחרר אותה. התחושה שלי שזה קשור להרבה כעס. כעס שאני חשה כרגע כלפי אמא שלי. חלק מזה בא בגלל משהו שקרה השבוע..אבל נראה לי שזה משהו שאני "סוחבת" עם עצמי מלפני הרבה שנים. משהו שחוזר ועולה מהתת-מודע ודורש טיפול..אבל כנראה כ"כ כואב, שאני דוחה ו"מתחמקת" מלגעת בזה. (לפני זמן קצר היה לי חלום שחזר על עצמו שוב ושוב עם ויאציות שונות, אבל בכל פעם היה סיטואציה שכעסתי על אמא שלי. כעס גדול ובלתי נשלט. עד גבול שנאה ורצון של ניתוק קשר..וזה היה לפני שבאמת היה משהו "אמיתי" בחיי יום יום שהכעיס אותי) גם העובדה, שאני ב"ה בהריון ונהיית (שוב) אמא, גורמת לכך שהכל יותר אינטנזיוי וחזק. שאני חייבת לברר עם עצמי את הקשר עם אמא שלי, לפני שאני הופכת להיות אמא של מישהו נוסף. השאלה שלי היא- איך אני יכולה לשחרר את הכעס הזה? הוא צף ועולה ומאד כואב..אבל אולי מפני שאני לא מרשה להרגיש אותו עד הסוף, לתת לו מקום, לגיטימציה, (הרי לא "יפה" לכעוס על אמא, לא?), אני לא מצליחה אפילו לחשוב על דרך שיחרור? איך אוכל להתמודד עם כל הכאב, עם כל הזכרונות שיעלו כשאני ארשה זאת לעצמי? כמו פצע כואב, סגור, מלא מוגלה.. חייבים לפתוח אותו, ע"מ להוציא את המוגלה ולאפשר לריפאוי. רק מה- אני לא מעיזה כאילו לדקור... לא לגמרי ברור לי, שזאת הסיבה..או הסיבה היחידה לחסימה שלי. אולי יש משהו אחר ש"תוקע" אותי? אשמח לשמוע מה אתם אומרים, מציעים... תודה רבה על ההקשבה שלכם !