אענה יחד עם שיתוף...
הזכרת אמא... דמות חשובה ומרכזית בחייו כל אחד מאיתנו אך לצערי לא כולם זוכים ליחס, אהבה, דמות לחיקוי חיובי, ביטחון, ועוד מהדמות הזו מה שאני מבינה מדברייך שאת נושאת המון כעס וכאב מאמך וצר לי לשמוע אוכל לשתף אותך ולתת לך לדעת איך אני רואה ופועלת בחיי תמיד הייתי רגישה ואוהבת ספגתי המון כאב ממשפחתי, אמי, חבריי, ועמיתיי לעבודה לאחר אירועים לא מעטים ונסיון ללמוד להתגבר זה לרצות את הטוב עבורי בראש ובראשונה לפני הסביבה שלי העמדתי מטרה שמהיום אדאג ואפעל להיות מאושרת בכאן ועכשיו איפה שלא שלא ארגיש טוב, נעים, רצויה, אוהבת, נהנת אני לא שם אם במקום העבודה, במערכות יחסים, בבילויים, ועוד אני הילדה הקטנה בתוך משפחה מרובת ילדים הייתי הכי מפונקת ומוגנת עד שהחלטתי להתגרש שם אמא שלי לא היתה עבורי ולא איתי ומאוד פגעה בי דווקא אז שהייתי זקוקה לה היא לא היתה שם עבורי ולא רק זה אלא הוסיפה כאב ופגיעות לא הרחיב על כך רק אומר שמאותו רגע החלטתי שהיא לא אמי ואני לא בתה לקח לי שנים לשאת את הכאב עד שיום אחד חשבתי מה הסיבה שאימי פגעה בי כך שיחזרתי את אותם ויכוחים מהם נפגעתי והתמקדתי בעיני עיני (בזכרוני) מאותם אירועים כואבים וראיתי אישה פוחדת כואבת (אמי בעצמה אישה פרודה מאבי מאז ילדותי) והחלטתי לסלוח לה ולקבל אותה אל חיי התגברתי על הכאב והכעס לא אומר ששכחתי האירוע בזכרוני אך ברגע שהחלטתי כבר לא כעסתי וזרמתי בחברתה לא האריך ואומר לך לולית כן יש לנו את היכולת להחליט להפרד מאותם דמויות שבחיינו גם אם הדמויות המרכזיות שבחיינו פשוט צריך להחליט לשחרר אותם מחיינו באותה מידה שמחליטים לקבל אנשים אל חיינו נשמע גדול ובלתי אפשרי אך ניתן לעשייה יש עוד אנשים שהיו חלק מחיי החשובים בעיני שלאחר אירועים בהם ניסיתי להתעלות על עצמי ומצאתי את עצמי סובלת בחרתי לשחרר אותם מחיי ולחיות בלעדיהם ובלעדי הסבל אכזבה שאותה נשאתי אני אפילו ממליצה לשחרר מחיינו את אלה שמפריעים, הורסים, פוגעים ומכאבים לנו ולחיינו כמו כל דבר אחר שמצליחים להמנע מהם ועכשיו אני רוצה לתת לך כיוון אחר לגבי אמך אני מאמינה (וינך חייבת לקבל זאת זה רק ראייתי)שאנחנו בוחרים את ההורים שלנו כמטרה לתקן את עצמנו דרכם לאמי יש טפוסי התנהגויות לא כולם חלק שלא אהבתי אפילו תעבתי הבטתי בהם ולמדתי לא לנהוג כמוה לדוגמא קטנה האיפה והאיפה שעשתה בין ילדיה שבחיי משפחתי שלי בין שני בניי לא הרשתי לעצמי לתת פירור לאחד שהשני לא קיבל ואפילו לא ילדתי יותר משני ילדים אולי מהפחד שאם יהיו יותר לא אוכל לתת שווה בשווה את אהבתי או כל פרט אחר חחחח מצחיק איזה טראומות יש לנו מההורים אם במודע או לא בקיצור בזכות המגרעות שלה הפכתי לאמא טובה יותר כך אני רואה בזה מה אומר לך אני מאמינה ששום דבר שום אירוע לא קורה בחיינו סתם עלינו להביט בו לבחון וללמוד מה המסר מאחוריו ללמוד לתקן ואם צריך לסלוח, לקבל, לשחרר, וכו' כל דבר בהתאם החיים הם מבוך ואנו בו צריכים ללמוד למצוא את המוצא להשלמה העצמית שלנו איתנו
