אבחון פסיכולוגי ועוד אבחונים
אבחון פסיכולוגי (לתלמידי בית הספר והגנים) - הגדרת לקות למידה – על פי הגדרת משרד החינוך (חוזר מנכ"ל 1 בנובמבר 1998) - מותנית בקיום שני תנאים: 1. אבחון פער מובהק (של שנתיים לפחות) בין ההישגים האקדמיים של התלמיד לבין ההישגים המצופים על פי גילו ורמת כיתתו (נושא זה נבדק על ידי אבחון דידקטי). 2. אבחון פער מובהק בין ההישגים האקדמיים של התלמיד ובין ההישגים המצופים על פי רמת האינטליגנציה (נושא זה נבדק על ידי אבחון פסיכולוגי). באבחון הפסיכולוגי יערכו לתלמיד מבחני אינטליגנציה בהם מודדים את הפוטנציאל השכלי להשגת הישגים אקדמיים. מבחני i.q. מאפשרים ניבוי על פי מדגם סטטיסטי בין ציוני מנת המשכל ובין ציוני ההישג במיומנויות אקדמיות. כלומר: ציוני מנת משכל גבוהים יכולים לנבא הישגים אקדמיים גבוהים, ואילו ציוני מנת משכל נמוכים יכולים לנבא הישגים אקדמיים נמוכים. כאשר ציוני מנת המשכל בינוניים – גבוהים וציוני ההישגים האקדמיים נמוכים אז עולה החשד ללקות למידה. בנוסף באבחון הפסיכולוגיים נבדקים כישורים קוגניטיביים כגון: זיכרון, תפיסה מרחבית וכו´. האבחון הפסיכולוגי מתאר את הקשיים / החוזקים הקוגניטיביים ואסטרטגיות החשיבה ודפוסי הפעילות של הנבדק. כלומר האבחון הפסיכולוגי יכול לנבא את פרופיל היכולות והקשיים לשם ניבוי פוטנציאל הלמידה של הנבדק. האבחון הפסיכולוגי מתייחס גם להיבטים אישיותיים – רגשיים של הנבדק כדי להעריך את משקלם ותרומתם כגורמים ראשוניים או נלווים ללקות למידה (קושי רגשי ראשוני – למשל: טראומה רגשית כל שהיא - לא יאפשר לילד להיות פנוי ללמידה). כאשר עולים פערים משמעותיים בין כישורים קוגניטיביים שונים (בטווח של שתי סטיות תקן), בתוך מבחן האינטליגנציה הם ינבאו קיום לקויות למידה. יתרונות האבחון הפסיכולוגי הם בעיקר בתחומים הרגשיים וכן כאשר יש פער בין היכולת להישגים – כלומר הנבדק אינו ממצה את הפוטנציאל שלו. האבחון הפסיכולוגי נותן את ה"כותרת", כלומר הגדרת האבחנה והוא עוסק באבחנה מבדלת. כמו כן הוא מביא ראיה אינטגרטיבית כי הוא מתייחס לרמה השכלית והקוגניטיבית ומעריך את תרומתם לתהליכי הלמידה. אבחון זה אינו קובע את שיטות העבודה אלא נותן תמונת – על, מצב כללי וכיוונים לעבודה. האבחון הפסיכולוגי מתייחס לרמה השכלית והקוגניטיבית, למרכיבים נוירו – פסיכולוגיים ופסיכולוגיים – משפחתיים – סביבתיים ומעריך את תרומתם לתהליכי ההסתגלות והלמידה בראיה אינטגרטיבית. האבחון הפסיכולוגי ייתן המלצות טיפוליות – חינוכיות – השמתיות על פי צרכי התלמיד. האבחון הדידקטי – אבחון זה מתמקד באיתור קשיים וכשרים בתחומי הלמידה ובמציאת דרכי הוראה מתאימות. האבחון הדידקטי עוסק ב: · אפיון ומיפוי של מיומנויות למידה בסיסיות: קריאה, כתיבה, חשבון ואנגלית. · בדיקת המנגנונים העומדים בבסיס הלמידה של מיומנויות היסוד. · תיאור התנהגותו של התלמיד בתחומי הלמידה. · זיהוי אסטרטגיות הלמידה של הילד ויעילותן. מטרת האבחון הדידקטי היא לאפשר לתלמיד למצות את יכולתו הלימודית באמצעות התאמות דידקטיות הקשורות ל: · הוראה ובחינה, · התאמת מטרות ההוראה, · התאמת סביבת ההוראה, · התאמת שיטות ההוראה, · התאמת אמצעי ההוראה, · התאמת המטלות שידרשו מן הלומד, · התאמת דרכי ההערכה והיבחנות. האבחון הדידקטי, יאתר את הפרופיל הלמידתי (תיאור התנהגותו של התלמיד בעת הלמידה וזיהוי אסטרטגיות הלמידה ויעילותן), מיומנויות היסוד, הפרופילים הקוגניטיביים העומדים בבסיס הלמידה (ריכוז, שפה, תפיסה וכו´),התאמת דרכים דידקטיות ובניית תכנית טיפול. אבחון נוירולוגי – באבחון נוירולוגי מחפשים "סימנים רכים" היכולות להעיד על בעיות נוירולוגיות. לדוגמה: הליכה עקב בצד אגודל, עמידה על רגל אחת, (שיווי משקל והתנתקות מהקרקע), מעקב עיניים, משחקי אצבעות והפרדת תנועה, בדיקת תחושה, בדיקה פרופיריאוצפטית, תכנון תנועה וכו´. האבחון יכלול בדיקה גופנית, בדיקת רפלקסים ראשוניים, בדיקה תנועתית, ויזואלית, תחושתית, תיאום תנועה ותכנון תנועה. חשוב לציין שלא כל ילד שנבדק לקויות למידה נשלח לאבחון נוירולוגי, עם זאת נוירולוגים רבים ידרשו אבחון פסיכולוגי ודידקטי. נוירולוגים החושדים בקיום הפרעת קשב וריכוז עם/בלי היפראקטיביות ינקטו בעוד אמצעי אבחון כגון: תצפיות, מילוי שאלונים התנהגותיים על ידי ההורים והצוות החינוכי, מבחנים קשב מתמשך (כגון מבחן טוב"ה" ממוחשב) ואבחון בזמן הבדיקה אצל הרופא שיכלול שאלות בחשבון, מבדקי זיכרון וכו´.
