מבקשים את המוות...

[conatus]

מבקשים את המוות...

מפלס המתיחות עולה...מלחמה...הרוע פורץ... בני האדם שולפים את אישיותם החבוייה...זו שמבקשת להכחיד את האחר למען הישארותם שלהם...האישיות החייתית מתעוררת...מבקשת דם...כערפד במסע לילי...דם עיראקי...דם אמריקני...דם ללא הבדל דת גזע או מין...דם אדום...דם אנושי חם...החזק כבר לא מתאפק לרסן את כוחותיו...והחלש האם הוא חלש באמת...אולי מבקש הוא את המוות...כי מי לא מבקש אותו בעצם...

 

[קווארק]

מלאך המוות?

התיאורים שלך מתאימים לישות אחת בלבד: "מלאך המוות" שבזמן מלחמות הוא חוגג על הדם ללא הבדל גזע דת מין וגיל. מלחמה היא דבר רע, רע מאוד אפילו. מי ששמח במלחמות הם סוחרי הנשק, ההורסים ומשמידים ולאחר מכן חברות הבניה הבונות את ההרוס. והאדם הקטן נופל קורבן לכוחות חזקים ממנו. לבי עם העם העירקי שאתרע מזלו וסאדם מנהיגו. סתם מחשבה חלפה בראשי: ההיה אי פעם שקט בעולם?

 

[הזהב הלבן]

מוות

כל סוג של מוות, בא על האדם אך ורק ברגע בו האדם שלם עם הרעיון ומוכן בשלמות לקבל על עצמו את הפרישה מהגוף. מלאך המוות הוא סיפור מעניין מאוד, קווארק, אך לפי הקבלה, אין דבר כזה! פעם היה שקט בעולם, לא הייתה כפייה דעתנית ודתית, לא היו כל כך הרבה בני-אדם, היה הרבה מקום לכל אחד ל"שבת תחת גפנו ותחת תאנתו" ולא היה על מה לריב... תמצא הוכחות לכך בספר בראשית, סיפור גן-העדן... עד סיפור הרצח של הבל. תחייכו קצת, חבר'ה, אתם לא נשמעים כמי שמבקשים את המוות, אז לפחות תלמדו להעריך את חצי הכוס המלאה. חג שמח

 

[paradox emotion O]

המוות כבן ברית

מלאך המוות? לא קיימת אישות כזאת. קיים רעיון המוות, כן. הרגע האחרון בחיים, הנשימה האחרונה, דפיקת הלב האחרונה, הפעולה האחרונה עליי אדמות, המחשבה האחרונה. התנתקות הנשמה מהגוף. זה הרגע המסתורי שעושה את ההבדל. ולמרות שאין אישות כזו, המוות תמיד נמצא לשמאלנו, ובכל רגע הוא יכול לגעת בנו, לכן עלינו להיות מודעים לחיינו, וכל פעולה שאנו עושים, עלינו לראות בה כפעולה האחרונה בחיינו, גדולה כקטנה, עלייה להיות פעולה ללא רבב. המוות מאפשר זאת. האהבה היא ההגנה היחידה בעולם, כל הגנה אשלייתית אחרת, יש בה פרצה. המוות הראשון, הוא מתנת האהבה, מותו של העצמי הנפרד. מותך השני ומותך הראשון הוא סך כל המוות "המוות הוא המעניק לכל דבר את המגע העמוק והיסודי, וכל מה שהוא נוגע בו הופך אכן לעצמה." ד.ח/ק.ק מתוך "מציאות נפרדת". בני האדם לרוב מוטרדים בחיי היום יום מכל מיני הבלויות (היא לא אוהבת אותי, הוא אמר עליי שאני כזה וכזה, אין לי מספיק...) כשלמעשה הדבר היחיד המטריד את רוחו של האדם הוא רעיון המוות. הפוך את המוות שלך לחברך הטוב ביותר, ליועץ החכם שלך, ותהיה אדם חופשי. החשיבות העצמית שלך, רגעים בהם אתה חש שאתה קרבן, רגעים בהם אינך נכנע לרגע הזה ומקבל עליך את הרגע הזה באהבה, רגעים בהם אתה מציב את עצמך במרכז, רגעים בהם אתה חושב שיש בך אשמה, רגעים בהם אתה לא משוחרר, הם הרגעים המונעים ממך להיות חופשי באמת. ועוד דבר, כשהצ'אקרה השישית שלך פתוחה ומאוזנת אתה חדל לפחד מהמוות, ואתה הופך להיות אדון לעצמך. החיים שלאחר המוות מתחילים כאן ועכשיו הכוחות המנחים ינחו אותך אל האמת הפנימית שלך. תמצאו את האהבה שלכם, את השלווה שלכם, את הרגע שלכם. אפשר לאחל לכם מוות נעים וחיים מלאי עצמה?

 

[מיכל מנדל]

ברוך בואך פרדוקס אמושיין../images/Emo24.gif

 

[paradox emotion O]

ברוכים הנמצאים../images/Emo140.gif

 

[הזהב הלבן]

פארדוקס, אהבתי את דבריך ../images/Emo23.gif

יש בהם הרבה מהאמת, וכן... אני מקבלת את האיחולים שלך למוות נעים וחיים מלאי עוצמה.

 

[מיכל מנדל]

שלום לך את און לין?../images/Emo24.gif

פתחי את המסנג'ר

 

[paradox emotion O]

../images/Emo140.gif

 

[קווארק]

נראה לי שאמצת את תורתו של דון חואן

הניתן לישמה בחיי היום יום שלנו? או שמא לצורך כך עליך לחפש לעצמך נהוול או שהוא ימצא אותך. בכל מקרה, חלק מהספרים מלאי חוכמה וחלק מלאים בהבלים. שבת של שלום וסוף המלחמה.

 

[הזהב הלבן]

קווארק ../images/Emo3.gif

להרבה דברים הכתובים בתורתו של דואן חואן, מספיק להיות בר דעת, כדי להגיע אליהם בעצמך. וחוץ מזה, גם אם אדם הגיע לדברים האלה מתוך קריאת הספרים, שיערב לו, אין מקום ללעג.

 

[קווארק]

לזהב ולפרדוקס

לא היתה שום נימת לעג בדברי. אני שחרשתי את ספריו של קרלוס הלוך ושוב ויצאתי עמו למסעות מרתקים במדבריות מכסיקו אהיה האחרון שילעג, חס וחלילה. ואני שמח למצוא ולהכיר אנשים המיישמים את התורה גם בחיי היום יום והנה פרדוקס עשה שימוש בהבלותו המבוקרת של הלוחם ביחסו ובמגעו עם שאר בני האדם שהינם בגדר רוחות רפאים אנשים לא ממשיים. שיהיה בהצלחה ושתהפוך לאיש דעת אמיתי בגילוי סודותיו של הנגואל.

 

[paradox emotion O]

הבלותו של האדם הרגיל

אינה הבלותו המבוקרת של לוחם. דרך הלוחמים היא דרך שאתה בוחר בה בשעה שאתה מבין שאין כל דרך אחרת. הדרך היא הרבה מעבר למילים שבספרים, היא מסתורין מתמשך שלוחמים לומדים לראות. דרך הלוחמים היא ברת יישום, היא מעבר למילים, היא הדרך אל החירות. לגבי שאלתך אם על הלוחם לחפש נהוואל או לא, אני לא יודע. אני מבין שקראת את הספרים של קסטנדה ובחרת שלא לההפך מאדם ממוצע ללוחם. שבת שקטה ושלווה לכל ב.ישראל.

 

[הזהב הלבן]

פארדוקס, יש לך דרך עם מילים... ../images/Emo23.gif

אני אוהבת את הדרך שלך לבחור מילים ואת השימוש שאתה עושה בהן...! יש עוד לוחמים בעולם, לפעמים הנהוול הוא ישות רוחנית ולוא דווקא אדם בגוף.

 

[paradox emotion O]

../images/Emo140.gif