מבקרי מוסיקה...

[LadyG]

מבקרי מוסיקה...

על הבוקר פתחתי את עיתון "תל אביב" ונפלתי על בקורתו של שי נובלמן שכותרתה "הזמנים משתנים". סוף סוף האזין שי נובלמן מבקר המוסיקה של עיתון תל אביב לאלבום ההופעה של דילן Live 1964 . את האמת...התעצבנתי. שי נובלמן משבח ומהלל את האלבום מכאן ועד להודעה חדשה וממש אין לי שום בעיה עם זה, אני חושבת בדיוק כמוהו לגביפועלו של דילן הצעיר אבל אני אצטט :"נפתח בוידוי. עד לאחרונה לא ממש הכרתי את יצירתו המוקדמת והאקוסטית של דילן. היה לי את "בלאד און דה טראקס", שהוא תקליט בן זונה, אבל הוא בכלל מאמצע הסבנטיס וחשמלי. האם אני צריך להתבייש? שורות הפתיחה האלה העלו בי שוב את החשד, שחלק ממבקרי המוסיקה,שכותבים היום בעיתונים יודעים מעט מאוד שורשים. וזה מתקשר גם לביקורות המאד לא מפרגנות שהובאו כאן השבוע בהן עשו כל המבקרים המוסיקלים יד אחת וירו למוות באלבום החדש של קלפטון Me & Mr Johnson. מתעורר בי חשד, שאולי הם לא מכירים בכלל את המקור. אני שמחה על החויה המיוחדת שחווה שי נובלמן הצעיר (בן 30 למיטב ידיעתי). דילן התגלה לאזניו כ"פרופורמר מדליק שנמצא בדיאלוג מתמיד עם הקהל הגדול והנלהב". תודה לאל.

 

[F u n k y M o n k]

מוזיקה לא צריכה לפעול בקונטקסט

מי שלא מכיר שום אלבום של דילן יכול לשמוע אלבום כלשהו ולהחילט (באופן סובייקטיבי לגמרי) אם זה טוב או לא...והכרת האומן כולו לא אמורה לשנות... כך שאם מדורי הביקורת הללו מתיימרים להיות סובייקטיביים, שיכתבו מה שהם רוצים (לרוב הם גם טורחים להסביר, כך שזו לא בעיה)...ובביקורות על האלבום החש של קלפטון- הם מייצנים במפורש שהם מכירים את המקור- ואני נוטה להאמין שאולי הם לא מקצועיים, יומרניים, ובעלי דעות מוזרות, אבל שקרנים בוטים הם לא...

 

[נרקומן ציבור]

אגב נובלמן, ידוע לכולנו מי זה?

דווקא מאוד מאוד מפתיע אותי שהוא לא בהיכרות יותר עמוקה עמדילן, כאחד מהבולטים והגדולים באספני המוזיקה הפסיכדלית והורק הלאסי, וכיוצר שעוסק במוזיקת רטרו מובהקת, כנראה שוהא יותר בריטי.

 

[pasteran]

דווקא אחד הזמרים/יוצרים היותר

מוכשרים שיצאו מכאן בזמן האחרונה. הוא גם מאוד קשור לנושא הפורום - סוג של רטרו אבל לא חיקוי לרוק סיקסטיז. ראיתי אותו רק בהופעות ומומלץ מאוד לתפוס אותו. לנושא עצמו - זוהי רק דוגמא לבורות הפושה בביקורת מוזיקה בארץ. מילא שתחום נסיונם במוזיקה אינו מספיק גם השכלתם התיאורטית אפסית מה שגורם לרובם לא לכתוב על המוזיקה עצמה אלא על היוצר או על הז'אנר. מכיוון שנובלמן יוצר אני סולח לו. בכל זאת זכותו להכיר את דילן המוקדם רק עכשיו. גם לא ברור לי על איזה חשמל הוא מדבר בבלונד און בלונד.

 

[F u n k y M o n k]

מה זאת אומרת על המוזיקה עצמה??

שיתחילו לזבל בשכלך על "משקלים" "א-טונליות" "קונטה-פונקט"??? מה?? זה העיסוק היחידי במוזיקה שמצריך הבנה מקצועית- והוא היחדי שלא הכרחי בביקורת! כשעכותבים ביקורת, השוואה לאחרים, סוג של ז'אנר, האומן בכלליות- אלה פרטים חשובים שמאפשרים לך להשוות מה שאתה מכיר למה שנכתבה עלי והביקורת...כמו כן דעתו האישית של הכותב, ומעין סקירה בגובה העיניים (שמצריכה 0 הבנה)...מספיק הפרוג הפך אקדמי, אתה רוצה שכל שאר המוזיקה תהפוך כזאת?!

 

[pasteran]

כן

כשאתה בא לבקר מוזיקה או כל יצירה של אמן צריכים להיות לך כלים מקצועיים כדי לנתח אותה. הם לא חייבים להתשתמש בכולם בשביל הביקורת אבל רצוי מאוד שיבינו לעומק ולרוחב מה הם שומעים. מכמה סיבות: מקצועיות - בהנחה שביקורת היא מקצוע אתה צריך להיות משכיל בתחום. הרושם שלי שרק מבקרי מוזיקת רוק הם לא. למשל נראה לי שמבקרי קולנוע הם בוגרי לימודי קולנוע בד"כ. אני לא חושב שזה מוגזם שמבקרים יבינו את מה שהם מבקרים ברמה טכנית מסויימת. לא צריכים להיות מוזיקולוגים אבל מספיק כדי להמנע מטעויות מטופשות כגון להגיד ששיר במקצב וואלס כשהוא לא. הגינות - מדובר פה ביצירה של בני אדם. הם השקיעו בה, נתנו מעצמם. הידיים צריכות לרעוד לך לפני שאתה מעז לבקר אותה. שים לב למילה "ביקורת", יש לה משמעות חזקה כלפי הקורא ויותר כלפי היוצר. המבקר נמצא בעמדת נחיתות רצינית מאוד מול היוצר ורק הבנת המוזיקה תאזן אותה ותתן את הכבוד הראוי וההתייחסות רצינית (ביקורת בונה). אין בכך דבר שבא לעודד פלצנות. מבקרי מוזיקה קלאסית מקצועיים ועדיין הביקורות שלהם לא פלצניות. דווקא יש להם נטייה להתייחס יותר למימד החוויתי והרגשי של המוזיקה אבל ברור שיש להם הבנה של הצורה. גם לא כל ביקורות רוק מתקדם פלצניות. זה עניין מיוחד בפורומים באזור. הפלצנות חודרת לכל השיח על מוזיקה וזו טעות. אפשר ומומלץ להדיוטות משכילות כמו רובנו להתייחס למוזיקה בלי היבטים צורניים. כך אפשר לכתוב סקירות מעניינות וחשובות על אלבומים, אמנים ומה שבא לך. אבל הגישה שלי היא שביקורת צריכה לבוא ממקום אחר לגמרי. אולי אני מקדש את המושג בדרך לא מקובלת אבל מאחר שהביקורת מתייחסת לבני אדם אני עומד על כך.

 

[LadyG]

אהבתי את מה שכתבת ערן

כל הרעיון שלי היה לקיים דיון מה בעצם ציפיותינו ממבקרי מוסיקה בכלל וממבקרי רוק בכלל.

 

[yushii]

אני חולק עליך

רוב הביקורות המשכנעות והטובות שקראתי. אם זה בספרים, סרטים או מוזיקה - הגיעו מאנשים שאינם מומחים בתחום (על אף שלא היו בורים לגמרי). ושלא השתמשו בכלים מקצועיים כאלו ואחרים. אבל הבעיה, לעניות דעתי, טמונה באנשים הקוראים את הביקורת. למי היא מיועדת. לצורך הענין, שימו לב לביקורות של גידי אביבי בעתון הארץ, מראה בקיאות מרשימה בכל תקופה אפשרית - אבל הביקורות שלו נוטות לפעמים להתייחס לכל האספקטים מסביב לאלבום ובאופן כללי להתלפצן כך שאין לי מושג אם הוא ממש שמע את האלבום לפני כן. ביקורת כזו, למרות שחלק מכם תאהבו אותה מאוד ותקחו אותה כדוגמא לידע שצריך להיות לכל מבקר, אני לא אוהב. בעתון ידיעות, לעומת זאת, תופיע ביקורת עילגת משהו, של אדם שלא ממש בטוח שזה לא הדיסק הראשון שהוא שמע, אבל שתגיד לי אם הוא אהב אותו או לא. שני המבקרים רלוונטיים - לכל אחד קהל יעד שונה. ברי שקהל היעד בפורום הזה שואף לכמות ידע מקסימלית של מבקר, אבל לא תאמינו, יש אנשים שלא אוהבים את זה (אני, אגב, איפשהוא באמצע). כך או כך, ברור שכל מבקר אמור להכיר פחות או יותר את פועלו של הזמר/להקה אותם הוא מבקר, אבל היכרות שטחית מספיקה.

 

[noosh]

הממ, זה לא לגמרי נכון

זה כמו שתגיד שמבקר אמנות לא צריך לדעת רקע של אמנות, תולדות האמנות ושפת האמנות. למוזיקה, כמו לאמנות, יש שפה. אף מבקר לא יכול להיות מבקר מוזיקה בלי להכיר את השפה. זה לא אומר שהוא צריך להיות מוזיקולוג ולהתחיל לנתח את היצירה לפי מקצבים, מרווחים, סולמות ומשקלים, אבל הוא צריך להכיר את הבסיס, ולו כדי שיהיה יותר עומק לביקורת. יותר מכך - מבקר מוזיקה לא יכול להיות מבקר בתחום שלו (למשל - רוק ופופ), בלי להכיר את תולדות הרוק והפופ - להלן, בוב דילן. זה כמו שמבקר אמנות יבקר תערוכה של שאגאל בלי להכיר את הניאו-קלאסיקה. מה הקשר? לכאורה אין, אבל בדיעבד יש המון. מה הטעם בסקירה בגובה העיניים? באותה מידה אתה יכול לקחת את האלבום ולהקשיב לבד. הרי יכול מאוד להיות שהמבקר לא יאהב את האלבום שאתה כן אוהב, כמו שיכול להיות שחבר שלך לא יאהב את האלבום שאתה כן אוהב. הפואנטה בביקורת היא נקודות הציון שמעלה בפנינו המבקר - לטוב ולרע. הנימוקים שלו לטיבו של האלבום או להפך, הם החשובים בביקורת. נימוקים כאלה יכולים להגיע רק מאדם שמכיר את הרקע, את היסודות ואת השפה.

 

[F u n k y M o n k]

לאף אחד אין ספק ששמיעת האלבום

היא הפתרון האולטימטיבי...ואני מצטער לבשר לך- אבל שמיעה של אלבום מתעלה גם על ביקורת של "אדם יודע"...בשבילי הביקורת מטרתה לספר לי על אלבום שאני לא מכיר, ולתת לי את הכלים לשפוט אם אני אוהב או לא אוהב...לא לתת רק לאנשי האקדמיה הגבוהה למוזיקה להבין מה הם רוצים. משקלים, מרווחים, כל אלו לא אומרים כלום לרוב האנשים (ובכללם, בגדול, אנוכי), זאת לעומת השואה לז'אנרים רלוונטים, אזכור של שאר יצירות האומן (מוכרות יותר אולי), ותיאור בשפה מובנת של תוכן האלבום.

 

[noosh]

נכון, אבל זה מה שאמרתי

שמבקרי מוזיקה לא צריכים להיות מוזיקולוגים, הם לא צריכים לתת ניתוח מפורט של היצירה מבחינה מוזיקלית - אבל הם כן צריכים שתהיה להם שליטה בבסיס, ובעיקר בבסיס ההתפתחות המוזיקלית - כלומר, למבקר פופ ורוק צריכה להיות שליטה בהתפתחות הרוקנרול לאורך השנים. כמו שלמבקר מוזיקה קלאסית צריכה להיות שליטה בהתפתחות המוזיקה לאורך השנים. אנחנו מצפים ממבקרי המוזיקה שידעו יותר מאיתנו בנושא ויתנו לנו נימוקים לאהבת / קטילת האלבום... לא מזמן הובא לכאן לינק לאתר של מבקר מוזיקה שקטל אלבומי פרוג במילים - "סתמי", "טפשי", או שאר מילים אינפנטיליות כאלה. מה זה עוזר לי? אני רוצה לדעת למה, למה האלבום הזה טפשי או סתמי.

 

[melancholy man]

לו הייתי נובלמן

לא באמת, נניח אני מבקר מוסיקה של עיתון, פתאום ביום עבודה העורך מניח על שולחני (שולח לי הביה whatever ) אלבום הופעה של בוב דילן משנות השישים, אני לא מכיר אותו ממש היי, עבודה זו עבודה, פתאום תוך כדי האזנה אני מגלה את אחד ממשוררי הרוק הטובים בהיסטוריה (אם לא הטוב שבהם) ואחד מהחושבים THINKERS) הכי משפעים של המאה העשרים, מה אני עושה?, אישית לא הייתי ביקורת אוהדת על האלבום, כי אם כותב מכתב התפטרות ארוך ומנומק, אדם שלא מכיר את דילן בשנות השישים לא יכול להבין חלק מהותי מתרבות הרוק אנד רול והמוסיקה הפופלרית ולא יכול להיות מבקר של מוסיקה כזו ואגב לי אין ספק שהמבקרים שירדו על האלבום החדש קלפטון לא רק שאינם מכירים לעומק את ג'ונסון, כי אם גם אינם מתמצאים ביצרתו המוקדמת של קלפטון

 

[LadyG]

I rest my case

לזה בדיוק התכוונתי. בכל מקרה יהיה נחמד לשמוע עוד מדעות חברי הפורום.

 

[special agent utah]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[Jam Head]

לגביי מבקרי מוסיקה.

אני מניח שיש איזו נקודת הנחה לגביי מבקרי מוסיקה שהיא לא הכי נכונה ( לפי דעתי לפחות ) , האם מבקר המוסיקה צריך להכיר את האומן/להקה או את הסגנון המוסיקלי או שהוא צריך לשפוט את האלבום בצורה אובייקטית על-פי טעמו האישי ? האם רק מבקרי מוסיקה שמכירים את התחום ( רוק במקרה הזה ) ומכירים את האומן ( קלפטון במקרה הזה ) , האם רק הם יכולים לתת ביקורת על האלבום כי הם מכירים את החומר הישן שלו ומכירים את הסגנון או שגם מבקרי מוסיקה שלא בקיעים בקלפטון או בבלוז אבל כן אוהבים רוק.

 

[melancholy man]

רק עניין קטן

אין בחיים ובעיקר לא באומנות דבר כזה "אוביקטיבי", אני לא חושב שלנגן תופי הטםטם של שבט הטוטסי יש את הכלים התרבותיים לשפוט אלבום של ג'נטל ג'אינט. לכאורה, נגן הטםטם הוא המבקר האולטימטיבי, הוא יכול לבחון אם האלבום עומד במבחן הקשה מכולם ואולי המבחן העליון של יצרת אומנות: להתעלות מעל הג'אנר בו היא נוצרה ולהתחבב גם על הדיוטות בג'אנר, למעשה, לא ניתן להבין לעומק יצרת אומנות בלי להבין את ההקשר בו היא נוצרה ולכן כל ביקורת על מר ג'ונסון של קלפטון מצד מי שלא מכיר בלוז לעומק, ממש כמו ביקורת על דילן מצד מי שלא מכיר פולק לעומק (או את יצירתו של דילן עצמו) תיהיה בהכרח ביקורת חסרה

 

[Jam Head]

בגדול אני מסכים איתך.

אבל יש לי הסתייגות קטנה , אם אתה תקרא ביקורות רק ע"י אנשים שגם ככה אוהבים את אותו ז'אנר , אז באיזשהו מובן אתה לא תוכל להתפתח מוסיקלית כי הרי מי שאוהב פולק יבקר בצורה חיוביות פולק , ואז זה בעצם כמו להסכים עם מישהו בדעה שלך בדיון - יש בזה מן החסר.

 

[melancholy man]

בגדול אני גם מסכים איתי

וגם בקטן בעצם

אני לא מכיר מוסד לביקורת ג'אנרים, אלא רק ביקורת אלבומים, כשאני קורא ביקורת על אלבום פולק, אני מצפה שהכותב יבין משהו בפולק, כשאני קורא ביקורת על רוק דרומי אני מקווה שהכותב שמע אלבום דרומי אחד או שניים. תראה אני לא מבין כלום בטראנס, אם יבוא לי פתאום דחף בילתי נשלת לקנות דיסק כזה, אני מקווה שהאיש שאקרא את הביקורת שהוא כתב לא יכתוב על אלבום הטראנס הראשון שהוא שמע בחייו.

 

[TheFly]

ממש מזכיר לי נשכחות

כשיצא בשנת 86 האלבום של פיטר גבריאל SO קיבלה אחותי הצעירה הארה בדמותו,לאחר זמן מה שהיא חרשה את האלבום בהאזנות חוזרות ונישנות ניצלתי את החלון שנפתח על מנת להזריק לה זריקת צפרדעים משובחת בדמותו של גבריאל הפרח. אחותי הייתה המומה ממה ששמעו אוזניה, מה היא שאלה? הוא לא זמר חדש , חדש בעולם (המוסיקה) בערך כמו שסבא שלנו זה עתה נולד עניתי לה. למזלה היא לא הייתה (ולא תהיה) מבקרת מוסיקה, במקרה שלנו אני טוען כי כמו כל אדם מן הישוב שעוסק בתחום כלשהוא וצריך להכיר אותו על בוריו על מנת שימלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר, כך גם מבקרי המוסיקה חייבים, אבל חייבים לשלוט יותר על מקלדתם ולא לשחרר לעולם ביקורות התלויות על כרעי תרנגולת מבלי שהם יודעים מנין הגיע ולאן הולך יוצר זה או אחר.