מבצע "ניצחון".
תסלח לי רשות השידור הספרדית על שאני גונב לה את שם התוכנית המצליחה ביותר שלה, אבל זה פשוט מתאים להחלטה שקיבלתי. אחרי שכמה נשמות טובות (במובן האמיתי, לא הציני) קיבלו ממני מסרים קצת מעיקים ושלחו לי מסרי עידוד מהממים, קרו כמה דברים. קודם כל עידכון קצר: מאז יום חמישי לא דיברתי עם כריסטופר, כמה פעמים כמעט חייגתי אליו וברגע האחרון, במקום ללחוץ על ה-SEND התקשרתי לחברים וביקשתי מהם להגיד לי "אל תתקשר אליו". למרבה הצער, ירון עכשיו בארץ לשבועיים ואין בית ספר עד ספטמבר, ככה שיש לי שבועיים עם יום שלם, מבוקר עד ערב לעשות כלום ולחשוב עליו. בחיים לא חשבתי ששבועיים חופשה בתשלום יכולה להיות כזה רעיון גרוע. החזרה לעצמי מתבצעת בצעד צעד... ביום שבת ישנתי סופסוף מעל שעתיים (חמש וחצי שעות. כמעט מטכ"לי) ביום ראשון התחלתי לאכול שוב (3 צלחות קורנפלקס. הקיבה הצטמקה...) היום (שני) חזרתי למכון כושר (זותי שרץ אחרי הממוריאל - 580 קלוריות ב-30 דקות ריצה
) הכרתי 3 אנשים חדשים, חמודים נורא, כי רוב החברים שלי היו גם החברים שלו... ואז, החלטתי החלטה. אני לא מוכן לוותר עליו סתם ככה. לפני שבועיים וחצי הוא אומר לי שאנחנו צריכים לעבור לגור ביחד ואז גומר עניין. את הסיפור המלא לחלוטין אתם לא מכירים וגם לא אגלול אותו כאן, אבל מי שמכיר אמר לי שהבחור מבולבל, מפחד, לא יודע מה הוא רוצה וכו'. הוא יקבל ממני עוד קצת חופש. עוד כמה ימים. ואז, אני יוצא אל קרב החזרה. אני מאמין לו שהוא אוהב אותי כמו שהוא אמר. וכשאוהבים, רוצים להיות ביחד. אני בטוח שבזמן הזה שלא היינו ביחד ובזמן שלא נהייה יחד הוא לומד וילמד להעריך לא רק אותי, אלא את כל מה שהיה ביננו. דיברתי עם איזו חברה טובה שלו שאמרה לי שהוא היה במצב רוח רע מאוד בסופשבוע, ושהוא היה ממש בלתי נסבל. היא עוד אמרה לי לא להתקשר אליו ושהיא בטוחה שתוך כמה ימים הוא כבר יתקשר אלי. אז לא, לא התגברתי, וכן - אני כן עצוב, ודמעות עדיין מגיחות בלי שליטה (רק פעם אחת היום! WOO HOO!) אבל החיים מתחילים לחזור למסלול, ואני לא מוותר, רק מחכה עוד קצת. ואם זה לא יעבוד... כנראה שלא נועדנו להיות ביחד, ואז אני אצטרך להתמודד עם זה ולהחליט אם אני רוצה אותו כחלק מחיי או לא. הייתי חייב לשתף, תודה על ההקשבה
תסלח לי רשות השידור הספרדית על שאני גונב לה את שם התוכנית המצליחה ביותר שלה, אבל זה פשוט מתאים להחלטה שקיבלתי. אחרי שכמה נשמות טובות (במובן האמיתי, לא הציני) קיבלו ממני מסרים קצת מעיקים ושלחו לי מסרי עידוד מהממים, קרו כמה דברים. קודם כל עידכון קצר: מאז יום חמישי לא דיברתי עם כריסטופר, כמה פעמים כמעט חייגתי אליו וברגע האחרון, במקום ללחוץ על ה-SEND התקשרתי לחברים וביקשתי מהם להגיד לי "אל תתקשר אליו". למרבה הצער, ירון עכשיו בארץ לשבועיים ואין בית ספר עד ספטמבר, ככה שיש לי שבועיים עם יום שלם, מבוקר עד ערב לעשות כלום ולחשוב עליו. בחיים לא חשבתי ששבועיים חופשה בתשלום יכולה להיות כזה רעיון גרוע. החזרה לעצמי מתבצעת בצעד צעד... ביום שבת ישנתי סופסוף מעל שעתיים (חמש וחצי שעות. כמעט מטכ"לי) ביום ראשון התחלתי לאכול שוב (3 צלחות קורנפלקס. הקיבה הצטמקה...) היום (שני) חזרתי למכון כושר (זותי שרץ אחרי הממוריאל - 580 קלוריות ב-30 דקות ריצה
