מבפנים ומבחוץ...

levshavur

New member
מבפנים ומבחוץ...

שלום לכולן,
הפעם רציתי לשתף אתכן במשהו שקרה שעורר אותי לחשיבה.
לפני שבוע הלכתי עם אחראית ההפקה שפתחה לי את חדר התלבושות באוניברסיטה על מנת למצוא שמלה מתאימה להופעת סוף שנה. אחרי חיפוש מצאתי שמלה אחת ומדדתי אותה. קראתי לאישה הזאת שתסתכל איך זה נראה עליי. היא אמרה שזה נראה טוב. אז לקחתי אותה.
ביום רביעי לבשתי אותה לקראת ההופעה ושמתי לב שיש לה מחשוף עמוק ושהיא יחסית קצרה, אבל לא מיני. הרגשתי כול כך רע עם עצמי! הרגשתי כול כך חשופה...זה כול כך שונה מסגנון הבגדים הרגיל שלי....התחרטתי שהקשבתי לדעה של אחראית ההפקה. באותו יום עשיתי תספורת ופן, ונעלתי נעליים חדשות שרק קניתי.
למרבה ההפתעה שלי כולן!!! אמרו כמה אני נראית טוב, ומישהי אמרה שאני נראית כמו דוגמנית..אף פעם בעבר לא החמיאו לי שאני יפה, ולא הרגשתי משהו כזה, תמיד הרגשתי מכוערת...אפילו שבעלי תמיד חושב שאני יפה. לא התייחסתי לזה...
אז היה לי מוזר להרגיש מבפנים משהו אחד, ולקבל מבחוץ משוב אחר לגמרי...האם זה קרה למישהי מכן? האם אתן יכולות להתחבר להרגשה הזו? אני תוהה למה בעצם לא הייתי מסוגלת לפרגן לעצמי ולקבל את המחמאות האלה?
בסופו של דבר כן הייתה לי הרגשה טובה שסוף סוף אני לא שקופה...שמתייחסים גם לחיצוניות שלי בצורה חיובית, מתי אני אוכל להפנים את זה גם בעצמי?
כשנשים ראו שאני מצוברחת בגלל שמלה הן אמרו שאני נראית 'סקסית', אבל המילה הזו נתנה לי להרגיש לא נוח. למה בעצם? האם זה בגלל שאני שורדת? תהיתי פעם מה זה להיות 'נשית' ? ואיך מישהי 'נשית' אמורה להתנהג? (אל תשכחו שבשבילי שפת גוף זה 'סינית', ואני לא ממש מבינה את הקודים המקובלים במובן הזה). אז האם השמלה הזו, בלי שרוולים,עם מחשוף ויחסית קצרה, מסמלת נשיות? ומה זה בעצם 'נשיות'? ומי מגדיר את זה, הנשים עצמן? הגברים? הסביבה החברתית המסוימת בה האישה חיה? אני מניחה שהתובנות האלה שונות לדוגמה בין נשים דתיות לחילוניות, ושונות בין נשים מדתות שונות?
אישית אני בכלל לא הולכת עם דברים כאלה, אני מעדיפה מכנסיים וחולצות בצבעים חיים ושמחים (אני לא אוהבת 'צבעי דיכאון' כמו שחור, אפור או חום...) לפעמים (בעיקר בקיץ) אני לובשת גם חצאיות, אבל זה רק מסיבה מעשית, כי חם בחוץ, ולא כי אני מחפשת דימוי כזה או אחר...
מה דעתכן? אני נשארתי מבולבלת מכול הסיפור הזה...זה כאילו הכרתי פתאום 'לבשה אחרת' שהיא ממש לא מה שאני מכירה את עצמי...
אשמח לתגובות שלכן לעזור לי לעשות סדר בראש...
לבשה.
 

קולדון

New member
מודה שלא בדיוק הבנתי..

אני חושבת שיש את המוסכמה החברתית למה נחשב סקסי,
ושמלה קצרה עם מחשוף בהחלט נכנסת למשבצת הזו.
כמובן שלכל אחד יש את הטעם האישי שלו, הבנזוג שלי למשל פחות אוהב שמלות.

אני יכולה להבין את המטען שמגיע עם מחמאה שכזו.
אני לא משתמשת במילה הזו בכזו קלות, אני אעדיף להחמיא בצורה אחרת אבל אני מניחה שבשילך ובשבילי המילה הזו יותר טעונה.
ולרוב האנשים זה שווה ערך לכל מחמאה אחרת.
 

levshavur

New member
מה שהכי קשה...

קולדון שלום,
מה שהיה לי הכי קשה, אולי הכי שגרם לי לתחושת מצוקה מבפנים, זה ההבדל הכול כך חזק בין איך שאני הרגשתי עם עצמי, לבין מה שאמרו לי הנשים האחרות...הפחיד אותי אפילו להתכופף על הבמה...שאלתי את המורה שאלה מטופשת איך לעשות את זה...היא אמרה לי 'את יודעת' וממש לא הבינה מאיפה הלחץ שלי מגיע...
כשהבטתי על התצלומים שלי (יש כמה תמונות בפייסבוק שלי) הרגשתי שהשמלה הזו עושה אותי רזה להחריד, למרות שאני לא באמת כזאת...
בנוסף, לאחר מחשבה הבנתי שהייתה פה כנראה גם איזו שארית של שטיפת המוח מהכת וסוג של הרגשה 'את רעה כי את לא מתלבשת צנוע'....אבל זכותי ללבוש איזה בגד שיש לי!!! גם אם זה לא לטעמם של אנשים מסוימים. אז בסדר, אלה מבין חבריי שדתיים שבפייסבוק, לא יעשו לי לייק....אבל למה אני צריכה להרגיש רע עם עצמי?...ולמה המילה 'סקסי' עושה לי להרגיש לא נוח? עדיין הדיסוננס קשה לי. אני יודעת שזה מטופש להרגיש סוג של מצוקה בגלל שמלה, אבל לדעתי יש פה משהו עמוק יותר שטלטל אותי...לא יודעת להסביר הרבה מעבר...אפילו בעלי שראה את השמלה ביום למחרת, אמר ש"היא יפה אבל חופשית מדיי"...

למה קשה לי כשמסתכלים על הגוף שלי? את יודעת, זה מוזר, כי כבר אין לי פוסט טראומה, ועם כול זה לא מסוגלת להשתמש במקלחת ציבורית כשיש שם נשים אחרות...אני לא יכולה להתלבש ליד אנשים...
לבשה.
 

katrina12

New member
מבינה

גם לי קשה כשמסתכלים על הגוף שלי ונראה לי שאת רוב המבטים אני מפספסת כי אני מרוכזת בהרגשה הלא טובה כלפי עצמי. הפסדתי כבר הרבה מחזרים בגלל זה.
זה לא פשוט להיות ׳׳נשית׳׳ עבור מישהי עם הפרעת אכילה/עבר של הפרעת אכילה. אני גם אהבתי ללבוש שמלות ולתגנדר בתקופה שהייתי בריאה אבל במשקל הנוכחי מרגישה הרבה פחות נוח לעשות את זה.
גם המילה סקסית עלולה להשמע כעלבון.
 

levshavur

New member
אנשים לא מודעים

קתרינה שלום,
אני חושבת שאנשים פשוט לא מודעים לרגישויות שכאלה...
בשביל הבנות מהכיתה שלי להגיד 'סקסית' זו מחמאה...
זה הפתיע אותי עד כמה הסתכלו עליי אחרת ודיברו אליי אחרת רק בגלל חיצוניות - שמלה תספורת ונעליים...זה כאילו פתאום הבחינו: 'היי היא קיימת'...בדרך כלל בשביל אחרים אני סוג של צל, סוג של שקופה - לא קיימת...לרובן...
לבשה
 
אצלי זה אפילו גרוע יותר

אף אחד כמובן לא יחשוב שאני סקסית כי יש גבול לטירוף, אבל כשקוראים לי "גברת" או שמזכירים את המילה "אישה" ביחס אליי אני נגעלת. אז מה אם אני בת 40, אני לא אישה. אישה פישה, איכס. אני לא מתאימה לגיל הזה, לא עשיתי כלום והשנים עברו בלי שהרגשתי. בחורה זה בסדר, אבל לא אישה. אישה זה מין, אישה זה אימא, אישה זו מישהי שעשתה משהו בחיים, לא איזו כלומניקית שלא רוצה זוגיות וילדים.
 

levshavur

New member
בחורה/אישה

אור שלום,
הגיל הפיזי והגיל ה'רגשי' שלנו לא תמיד זהים...גם אני מרגישה שהתבזבזו לי המון שנים (גם 12 השנים בכת, וגם כול התקופות הארוכות של האשפוזים, הדיכאון הפרעת האכילה וכול השאר) אז אני בהחלט מזדהה עם תחושת התסכול.
באשר לאימהות וילדים, אני לא חושבת שכול בחורה (או 'אישה' לצורך העניין) חייבת שיהיו לה ילדים והיא אפילו לא חייבת שיהיה לה בן זוג... נכון קיימות כול מני נורמות חברתיות מטופשות, אבל ממילא כיום כבר הרבה בחורות ונשים לא חיות על פי זה.
אני לא חושבת ש'לעשות משהו בחיים' זה רק להוליד ילדים...יש כול כך הרבה דברים משמעותיים שניתן לעשות...אפשר למלא את היום בעשייה ומשמעות בלי בהכרח להיות אימא. בנוסף, לא כול אימא היא בהכרח אישה מאושרת, אני חושבת שזה עניין של אופי. יש נשים שהאימהות מכבידה עליהן, שזה עול בשבילן. אין להן רגע לעצמן וכול היום מסתובב סביב לרצות ולספק את הצורך של אחרים : של הבוס בעבודה (אם היא עובדת) את הבעל (ולצערי יש עדיין חלק מהגברים שלא יעשו כלום בבית, וישאירו לבת הזוג את כול העבודה, ויצפו שהכול יהיה מוכן בשבילם). כמובן שיש גם את הילדים עצמם שחושבים שזה מובן מאיליו שהם רק ישחקו/יאכלו/יסתכלו במחשב/בטלוויזיה בשעה שאימא תסתובב סביבם, תגיש להם, ותטפל בכול דבר שלהם. התחל בסידור הצעצועים ועד לערמות הכביסה או עזרה בשיעורי בית...
אז תנסי לחשוב על זה שיש לך חופש מסוים : שיש לך זמן להיות באינטרנט /לקרוא/ לשמוע מוזיקה או לעשות כול דבר אחר, ושאין לך את המגבלות האלה של תינוק צורח באמצע הלילה או של בעל שחוזר הביתה עצבני, רעב, וחמוץ פנים...
כמובן שלא כול הזוגות הם בכזאת קיצוניות כמו שתיארתי, ויש נשים שמצליחות לשלב גם קריירה מקצועית, או התנדבות משמעותית בנוסף לחיי משפחה.
מה בעינייך זה 'לעשות משהו בחיים'? איך היית מגדירה את ה'משהו' הזה?
לו הייתה לך הרגע אפשרות לשנות את המצב הקיים, מה הדבר שהיית רוצה לעשות בחיים שלך שאת לא עושה עכשיו?
לבשה.
 
לבשה

לא צריך לשכנע אותי לא להביא ילדים

אני לא רוצה ילדים. אני יכולה להתאהב במישהו, להפתעתי, אבל לא יכולה לקיים זוגיות ולא רוצה זוגיות. הלוואי שהייתי נורמטיבית, אבל אני לא. בשום קנה מידה אני לא. מצער אותי שאני לא כזאת, אבל אני שלמה עם הבחירות שלי. ילדים וזוגיות זה רק חלק ממה שכתבתי שלא הספקתי ושלא יהיה. כל כולי החמצה אחת גדולה. שום כישרון שלי לא פיתחתי. אין לי תואר. אין לי עבודה (אלא אם את מחשיבה לקטורות של 100 שקל פעם-פעמיים בחודש והגהה פעם בחצי שנה). לא עשיתי כלום עם החיים שלי. כלום. כל המטפלים שלי, רופאים, פסיכולוגים, עו"סים, הם בגיל שלי ואף נמוך יותר. הם השיגו משהו בחיים שלהם. עשו משהו טוב למען האנושות.

כן, יש לי חופש, אבל מה זה שווה אם אני לא מסוגלת לעשות בו כמעט שום דבר ורוב הזמן אני פשוט במיטה כי אין כוח לכלום ולאף אחד לא אכפת? גם בחגים האחרונים שכבתי במיטה, מזל שיש סמארטפון וקנדי קראש.

מה הייתי רוצה לעשות שלא עשיתי - את מתכוונת לפנטזיות או למשהו שיכול להיות קרוב יותר למציאות שלי?
 

levshavur

New member
אור

שלום לך,
לדעתי את לא כישלון אני יודעת עד כמה זה כואב שאנשים אחרים הגיעו להישגים ואנחנו לא, יש זמנים שגם אני מרגישה ככה, במיוחד עכשיו, כשאנשים שהתחילו את הלימודים איתי באוניברסיטה כבר מזמן עובדים בתחום שלהם או אפילו עושים כבר תואר שני ואילו אני אצטרך כנראה להפסיק את הלימודים לתואר ואולי אבוא רק לשמוע שיעורים.
במקרה שלך גם אם עד היום לא הצלחת לממש את הדרים שהיית רוצה, אני חושבת שעדיין יכולה להימצא דרך שבה כן תגיעי לפריצת דרך.
כבר היו מקרים בעולם שאנשים הגיעו להישגים שלהם בגילאים מאוד מאוחרים ובמיוחד שיש לך כישרונות אז אני חושבת שתוכל להימצא הדרך לפתח אותם גם אם כרגע את לא רואה אפשרי לעשות את זה.
חושבת עליך
לבשה
 
תודה על העידוד, לבשה

אני מנסה, בקטנה. אני מודעת לכך שיש לי כישרונות ופוטנציאל לא רע בכלל, אבל עדיין, המקצוע שלי כל כך לא נחשב, אלוהים יודע מתי יהיה לי תואר אם בכלל, ויש לי מעט מאוד חלומות אם בכלל. לפני חצי שנה כל מה שרציתי היה למות ולהפסיק את הסבל, עכשיו טוב יותר, אבל פתאום תוקפת אותי קהות רגשות. שום דבר חוץ מכעס וחרדה. זה כבר סיפור בפני עצמו. גם גופנית אני מוגבלת והיכולות הפיזיות שלי פחתו בהרבה. אין לי כוח לסחוב את עצמי, לשאת את עצמי, פיזית ונפשית כאחד.
תרגישי טוב
.
 
למעלה