האביר הכפול
New member
מבית הקפה אליך
ישבתי מולך בשולחן נפרד ושתיתי קפה קר. כשקמת ראיתי שהחולצה שלך נעצרה קצת מעל הטבור.הוא היה עמוק והרגשתי שהוא קורא אלי "נשק אותי. טעם אותי". החזקת בידך דיסק של מלחין קלאסי מהאהובים עלי. הדיסק נפל לרצפה. הרמתי אותו בחיוך. "למה אתה מחייך". שאלת אותי. "כאן בעיר הזאת למצוא מישהי שמכירה את המלחין הזה?" רק בשביל זה היה שווה לקום בבוקר." אחרי שיחה של כמה דקות בענייני מוזיקה. החלפנו כתובות אי-מייל. למחרת כתבת לי שתחכי לי בנקודה מסוימת על חוף הים. מצאתי אותך על כיסא ים שאלת מה שלומי והזמנת אותי לשבת. "מצוין, איך לא יהיה כשאת פה". חייכת ושתקת. חלפו כמה דקות של שתיקה וריח ים. בינתיים שמתי לב שהפטמות שלך התקשו מתחת לחזיית הביקיני. "מתי אהיה שלך" זעק אלי הטבור שלך. התחלתי גם אני להתקשות. ראית שקורה לי משהו בבגד-הים. "משהו בי עושה לך את זה?" שאלת. "כן הפופיק שלך מעמיד לי אותו בטרוף". לחשתי. את מסמנת לי לבוא איתך. אנחנו הולכים לכיוון קיר של קיוסק קרוב. את נצמדת לקיר. "תוציא אותו" את לוחשת לי ומקרבת אותי אליך. אני מוציא אותו ואת מקרבת את הכיפה שלו לפופיק שלך. " זה הקטע שלך? פופיקים? רוצה למלא את הפופיק שלי? כן? כן? תוציא הכל בתוך הפופיק......" בפעם האחרונה שאת אומרת את המילה הזו את לוחצת על האשכים באופן שמרוקן אותם באותו מקום. את מרימה את בגד הים שלי. "אפשר נשיקה?" אני שואל. את מנשקת אותי. אנחנו הולכים למקלחות שעל החוף. "אכתוב לך מחר." את אומרת. "תודה על הגשמת הפנטזיה". אני משיב. למחרת את כותבת לי ושואלת אם אפשר לבקר אצלי. את מגיעה ואומרת לי שעכשיו נוכל להכיר קצת יותר לעומק. במהלך השיחה את שואלת אותי. "עכשיו כשהכרנו למה אתה מצפה". תשובתי:" לעשות אותך מאושרת." את קמה, נעמדת מולי, מרימה את החולצה. "נשק את הבטן שלי". אני מנשק אותה. את מתפשטת. "קום ותתפשט גם אתה". אני מתפשט. "חבק אותי". אני מרגיש את פטמותיך נצמדות לשלי. "ענה לי: מה אתה רוצה יותר מהכל. אם אוהב את התשובה אגשעים לך אותה". יש רק תשובה אחת. "להיות שלך". בשמחה אגשים לך. את עונה.
ישבתי מולך בשולחן נפרד ושתיתי קפה קר. כשקמת ראיתי שהחולצה שלך נעצרה קצת מעל הטבור.הוא היה עמוק והרגשתי שהוא קורא אלי "נשק אותי. טעם אותי". החזקת בידך דיסק של מלחין קלאסי מהאהובים עלי. הדיסק נפל לרצפה. הרמתי אותו בחיוך. "למה אתה מחייך". שאלת אותי. "כאן בעיר הזאת למצוא מישהי שמכירה את המלחין הזה?" רק בשביל זה היה שווה לקום בבוקר." אחרי שיחה של כמה דקות בענייני מוזיקה. החלפנו כתובות אי-מייל. למחרת כתבת לי שתחכי לי בנקודה מסוימת על חוף הים. מצאתי אותך על כיסא ים שאלת מה שלומי והזמנת אותי לשבת. "מצוין, איך לא יהיה כשאת פה". חייכת ושתקת. חלפו כמה דקות של שתיקה וריח ים. בינתיים שמתי לב שהפטמות שלך התקשו מתחת לחזיית הביקיני. "מתי אהיה שלך" זעק אלי הטבור שלך. התחלתי גם אני להתקשות. ראית שקורה לי משהו בבגד-הים. "משהו בי עושה לך את זה?" שאלת. "כן הפופיק שלך מעמיד לי אותו בטרוף". לחשתי. את מסמנת לי לבוא איתך. אנחנו הולכים לכיוון קיר של קיוסק קרוב. את נצמדת לקיר. "תוציא אותו" את לוחשת לי ומקרבת אותי אליך. אני מוציא אותו ואת מקרבת את הכיפה שלו לפופיק שלך. " זה הקטע שלך? פופיקים? רוצה למלא את הפופיק שלי? כן? כן? תוציא הכל בתוך הפופיק......" בפעם האחרונה שאת אומרת את המילה הזו את לוחצת על האשכים באופן שמרוקן אותם באותו מקום. את מרימה את בגד הים שלי. "אפשר נשיקה?" אני שואל. את מנשקת אותי. אנחנו הולכים למקלחות שעל החוף. "אכתוב לך מחר." את אומרת. "תודה על הגשמת הפנטזיה". אני משיב. למחרת את כותבת לי ושואלת אם אפשר לבקר אצלי. את מגיעה ואומרת לי שעכשיו נוכל להכיר קצת יותר לעומק. במהלך השיחה את שואלת אותי. "עכשיו כשהכרנו למה אתה מצפה". תשובתי:" לעשות אותך מאושרת." את קמה, נעמדת מולי, מרימה את החולצה. "נשק את הבטן שלי". אני מנשק אותה. את מתפשטת. "קום ותתפשט גם אתה". אני מתפשט. "חבק אותי". אני מרגיש את פטמותיך נצמדות לשלי. "ענה לי: מה אתה רוצה יותר מהכל. אם אוהב את התשובה אגשעים לך אותה". יש רק תשובה אחת. "להיות שלך". בשמחה אגשים לך. את עונה.
