מבט שונה

[tilit]

מבט שונה../images/Emo39.gif

כאשר הוקם הפורום הזה משום מה חשבתי או רציתי ואני עדיין רוצה שזה יהיה מקום שיהיה אפשר לשתף פה אנשים במה שעובר עליי מהרגע שהפכתי להיות נכת צה"ל אבל במקום זה אני קוראת שמדברים פה רק על לשכות השיקום רק על זכויות , על כסף על משרד הביטחון על הטבות, אף אחד פה לא דיבר על מה שהפציעה או המחלה עשתה לו לחיים הפרטים שלו, איך המשפחה שלו התמודדה ? איך ניראים חיי החברה שלו? מה קרה לחלומות שלו או שלה? מקווה שיש שותפים למחשבה שלי......דניאלה.

 

[שני 4]

אולי מדברים רק על זה (אני בכל אופן)

כי זה הכי מענין???? והנכות בסה"כ מתמודדים איתה. יש קשיים אבל מתגברים, לי בכל אופן הנכות היא סטטית ולא תשתנה. אני תודה לאל מסתדרת עם הנכות (זה קטן עלי)

אני חושבת שמדברים על השיקום דווקא כי זה פורום נכי צה"ל אם רוצים לדבר על איך הנכות משפיעה על החיים יש פורומים שונים שרק דשים בזה. אני חושבת גם שמטרת פורום זה זה ללמוד אחד מהשני איך לנצח... לא רק הנכות קיימת (בשבילי בכל אופן). ביי ביי שני

 

[smile2life]

תומך בדניאלה

ברצינות אנשים, ספרו לנו איך הייתם לפני הפציעה ואיך אתם אחרי. כמו לדוגמא חיי החברה, הקשר עם המשפחה, היצר האומנותי שלכם וכן גם חיי המין. באמת ובתמים הפורום הזה הוקם במטרה להוות קבוצת תמיכה לנכה - אבל כל הדיונים כאן ניתן למצוא גם במסעדות בתי הלוחם. האנשים מתעסקים בטפל שזה הזכאויות ולכך דואג הארגון, כאשר אותנו (לפחות להנהלת הפורומים של תפוז ואותי, בתור היוזם ומנהל הפורום) מעניין לבנות כאן קהילה תומכת. אני מכוון לזה שאדם (או אישה) יוכלו להכנס לכאן (גם במסגרת של עבודה) וישפכו את סגור ליבם בפני חברי הפורום בידיעה ברורה שמולם לא עומד\ת מישהו שלמד להגיד "כן אני מבין\ה" אלא אנשים שעברו על בשרם את אותן החוויות, חיים את המציאות שנגזרת מהחוויות הללו ובהחלט מבינים את אותו אדם שמשתף אותנו בתחושותיו ולא מצטטים מספר - יכולים לחלוק איתנו דרכי התמודדות שונות לבעיות שונות ולהחכים את כולנו. שותה קפה

בשביל כולכם, מני

 

[שני 4]

מני שלום.

קודם כל לא חשוב לי, מה הייתי לפני הפציעה, כי מה שהיה עכשיו לא! אני אחרת אחרי הפציעה. לדעתי החשוב ביותר הוא להתמודד עם הפציעה, ופשוט לחיות איתה (ולא אותה) צריך לקבל את הפציעה, וחייב להיות חזקים. זאת אחת הסיבות שאני לא מפרטת מה קרה לי כי זה זניח לדעתי, כי מה שחשוב זה עכשיו- ההתמודדות זה מה יש ועם זה מנצחים.לי אישית מענינים הדברים האחרים לדוגמא : לחזק אנשים.שיראו הכל בפרופורציות נכונות, ובהחט לדבר על אגף השיקום, אני אישית לא רואה צורך לספר על מצבי הרפואי- כי אני מתמודדת, אני לא צריכה שיקשיבו לי, כי יש מי שמקשיב(בעלי החבר הכי טוב שלי) טוב ביי ביי שני

 

[tilit]

מני../images/Emo13.gif

הפורום הזה הוא פורום תמיכה לא?? על ההטבות ועל הזכויות אפשר לקרוא בחוברות אפשר להיעזר בחברים כאן אבל משום מה זה הפך להיות הנושא הכי חשוב, הוא חשוב אני לא מזלזלת אבל לא לכולם יש בעל או אישה או מישהו קרוב שאפשר לשפוך בפניו את הלב כמוך שני , אין לי שום רצון לבכות על מה שקרה לי וגם לא לדבר על העבר הוא כבר מת אבל יש הווה ויש עתיד ועל חשבתי שאנשים יספרו שאני אספר אבל ניראה שזה הולך לכיוונים שונים יום טוב ולכולם דניאלה.

 

[siag]

זוית שונה

הנכות התגמדה אצלי עד מימדים כאלה שהיא אצלי לא עולה כהרף עין, כי ביחס למלחמה שלאחר המלחמה, כאשר באה הבגידה הגדולה, כאשר היית בשדה הקרב וכאן הכינו לך את הסכין לתקיעה בגב - אז באמת תביני שזה לא שיקום וזכויות, אלא הצחוק הגדול שצוחקים עליך מהיציע. את מבינה שמילה אחת טובה, או טפיחה על הכתף היתה מכפרת על הכל. ותארי לך מה ההרגשה כשזה להיפך, ובמקרה הבגידה התבטאה ב´העלמת זכויותיך´ (כהגדרתה של שני), . כלומר נטישת חייל בשדה הקרב. מהבי"ח הביתה, ומאז נמחקת מהרשימה. לא באו, לא הודיעו, לא התעניינו, כלום. ולמה? שח"ו לא תדע על זכויותיך. את יודעת מה מרגיש חייל שנטשו אותו בשדה?זה המקום שבו אשתף אותך במה שעבר עלי מאז המלחמה. אקווה המנהל שמיתנתי את תגובותי לשביעות רצונך, כי אילולי בקשתך היה מתפרץ מפי זרם של דם.

 

[smile2life]

הטון בהחלט מקובל יותר

אני פונה בזאת אל כל החברות והחברים המשתתפים בפורום: תבינו חבר´ה, לא כולנו מרצים מיחס אגף השקום. ישנם כאלה שיותר ואחרים לא. לכטלנו יש סף תסכול נמוך כתוצאה מהפציעה, חלק מוציאים את זה ברחוב דוד אלעזר 18 בהפיכת שולחנות, חלק מתעסקים באומנות, חלק עוסקים בספורט ואחרים בצורת ההתבטאות. אין אצלי כעס כלפי אף אחד. אגף השקום במשרד הבטחון הוא משרד ממשלתי ביורוקרטי, אשר הוקם המטרה לענות על צרכיהם של סקטור של אזרחים ולטפל בזכויות שהמחוקק נתן. העיסוק האובססיבי שלנו בזכויות שלנו, הדאגה "מהמארב שאגף השקום שם לנו מעבר לפינה" וחוסר שביעות הרצון שלנו מהיחס והשרות שאנו מקבלי מצד אגף השקום הם מוצדקים, לרוב - אבל בהחלט לא נחוצים באותה המידה. את זכויותיכם במלואן תוכלו לקבל במשרדי מחוזות הארגון לפי הפרטים הבאים, תוך כדי קביעת פישה עם מזכיר המחוז או העוזר: מחוז חיפה והצפון: מזכיר- חיים בר עוזר מזכיר - וויליאם דרור כתובת - רח´ העלייה 23, בת גלים, חיפה טל´ - 04-8539884/2 פקס´ - 04-8510838 מחוז תל-אביב והמרכז מזכיר - מר פורן עוזר מזכיר עמנואל שחר כתובת - שד´ ח"ן 51, תל-אביב טל´ - 03-521286/7 פקס´ 03-5225023 מחוז ירושלים מזכיר - יואב אלט כתובת - המליץ 7, ירושלים טל´ - 02-5669575, 02-5635625 פקס´ 02-5636149 מחוז השפלה מזכיר - אלי דורי עוזר מזכיר - אהרוןרחימי כתובת - רחוב הרצל 182, רחובות טל´ - 08-9466499, 08-9466488 פקס´ - 08-9464915 מחוז בא-שבע והנגב מזכיר - אליעזר אביטן עוזר מזכיר - שלמה לוי כתובת - מגדל קניון הנגב, צומת אלי כהן, באר-שבע טל´ - 08-6230111 פקס´: 08-6233554 ימי הפעילות ושעות קבלת הקהל במשרדי המחוזות: יום א´-ג´: 08:00-16:00 יום ד´ 08:00-1800 יום ה´: 08:00-16:00 בימי שישי משרדי המחוזות סגורים. אנא לתאם פגישות עם מזכירים המחוזות או עוזריהם טלפונית. אנא רישמו לפניכם את פרטי המחוז אליו אתם שייכים והעזרו בו לקבלת פרטים על זכויותיכם.

 

[c a t c h 22]

העברת מידע זה חיובי../images/Emo96.gif

אין פסול העברת מידע זה חשוב במקום . אך לשם ברורים ומימוש זכויות והטבות יש לבדוק קודם באירגון

 

[רעם 1]

אין כמוך,אתה מוזמן לשפוך עוד

ואולי כדאי שחברת הפורום ,שני,תקרא את הודעתך מספר פעמים,ואז אולי היא תבין כמה אתה סובל ואיזה מסכת התעללויות אתה חווה מאגף השיקום. ובמיוחד מאגף שיקום דן הידוע ל..... אתה צודק,נתת את חייך,ואגף השיקום רוצה לקחת את שארית נפשך. מאחל לך הרבה בריאות.

 

[רינו]

מה רצית שאשתף אותך../images/Emo122.gif

שהייתי הכי חתיך בעולם.שהיה לי חיים הכי יפים,ובעקבות הפציעה כולם נטשו כי מי בזין שלו לקבל בחזרה מהמלחמה הארורה תמונה עצובה. הייתי פייטר הייתי חזק שהאמין בכולם,אך המלחמה הארורה הותירה אותי כאילו אני קבצן. . מוכן לוותר על הכל אילו הייתי מקבל חזרה ולו רק חצי מחיי

 

[שני 4]

רינו, אני הייתי מתחילה בדיוק כמוך

רק שאני חושבת שלקרת סוף דבריך, אתה לא צריך להרגיש ככה. אתן לך דוגמה - אני לפני הקטיעה הייתי בחורה חתיכי, שהולכת עם מיני ועקבים, מה לעשות אחרי הקטיעה המצב שונה , נשארתי אותו דבר בדיוק,רק לא עם מיני ועקבים, החברים שהיו לי ממשיכים להיות , בעלי שלי ממשיך להיות בעלי . אין מה לעשות חמודי לפעמים החיים כל כך לא צפויים, ודברים לא נעימים קורים אבל חייב להתגבר, רינו חמודי למרות הפציעה שלך אני בטוחה שנשארת אותו אדם, חייב להשלים עם הפציעה אגיד לך משהו הפציעה שלי יחסית קשה, אבל אני מתפקדת ומרגישה שלמה עם עצמי ביי ביי שני

 

[רינו]

נשמה טובה../images/Emo122.gif

אני לצערי נכה כבר 20 שנה.ומי כמוני יודע מה זה בירוקרטיה,ומה שנותנים לנו זה זה מעין גמילות חסדים,כך אני רואה את זה. הביטי חבריי בניי גילי שלא עברו מה שאני עברתי מסודרים ,יש להם רכבים גרים בפאר ונוסעים לחו"ל חופשי.וכל אחד גר בדירה חלומית ואני? אני לצערי נתון לחסדיי המשרד. ואפילו אישתי לקחה את הילדים והלכה לה ממזמן. אני לא מסכן,אני לא בודד רק שלעולם לא חשבתי שמשהב"ט עושה לי טובה,או שהם נהדרים,כי לעולם לא תקבל את מה שמגיע לך באמת. ואם הם היו ניפלאים הייתי מעדיף שהיו עושים לי ביטוח חיים או תאונות אזיי באמת הייתי מסודר ולא צריך לבקש אישור על כל דבר. אבל...ככה זה בחיים.