עם יד ע הלב
למי האכזבה גדולה יותר לך או לו?. תאמינו לי שאני לא מבינה את כל הבאז הזה סביב מבחני המחוננים. נכון, כולנו רוצים לראות בהצלחתם של ילדנו אך מה שקורה בתקופת המבחנים הללו כל שנה הוא תופעת ההורים שחולמים על המכתב שיודיע להם שילדם עברר את המבחן, כאילו זה היה איזה כרטיס כניסה או לגיטימציה/חותמת למשהו עבורם כהורים. המבחנים האלה מתואמים כך שעוברים אותם סוג מסויים של אנשים. אם תקראי קצת על הנושא המורכב הזה מחוננות יכולה להיות מוגדרת תחת סוגים רבים (כתיבה, מוסיקה, ספורט, מדעים). (למשל, איפה היית מסווגת כדורגלן שהוא עילוי בתחומו, וודאי שלא עבר את המבחנים הללו?) יש לי חברה שבתה עברה את שלב א', האמא כמובן סיפרה זאת בגאוה לכ-ו-ל-ם, וכשהילדה לא עברה את השלב השני היה בכי של הילדה בבית, ולמה? משום שבמקום להסביר לילדה מראש שמדובר במבחן שלא יקבע דבר לגבי עתידה או לא מעיד על יכולותיה במגוון תחומים (שאינו מתיימר לבדוק), תלו בה תקווה שתעבור אותו. אגב, היום מרבים לדבר על אינטיליגנציה ריגשית, ולדעתי, אין ספק שכבוגרים אנשים עם אינטיליגנציה רגשית גבוהה הם מצליחים הרבה יותר מכל אלו שהוגדרו בילדותם כ גאוני הכתה. הייתי מסבירה לו שהוא ילד חכם ויש בו הרבה תכונות ויכולות שלילדים אחרים אין ואשר לא נבדקו במבחן, משום שאין אפשרות כמת אותן במספר שעות של אבחון.