מבחן בית בפמיניזם (הלכתי ופשפשתי
בנבכי המחשב שלי וגיליתי מיני אוצר ,את מבחן הבית שלי בפמיניזם. מביאה קטעים נבחרים): הכלים העיקרים לשיפור ייצוג הנשים בפוליטיקה הישראלית, והמכשלות במימושם: הכלים הינם: אפליה מתקנת, העדפה מתקנת, שריון מכסות, עידוד נשים להכנס לתחום הפוליטי. כך מקווים להשיג יצוג הוגן יותר של נשים בפוליטיקה. הבעיות: · משתמשים במכסות כעלה תאנה ליצוג נשים, אם יש שריון לשלוש ארבע נשים במקומות הריאלים ברשימה לכנסת , זה "מספיק" לבוחרים בפריימריס ולכן שאר הרשימה מלאה גברים, והנשים נאלצות לריב בינן לבין עצמן על המקומות המעטים, וזה מקשה עליהן להתאחד ולפעול יחדיו למען מטרות משותפות. הבעיות נובעות משתי תופעות מרכזיות: מרכזיות הבטחון בסדר היום הציבורי, והדת. · הדת משמרת את מקומה המסורתי של האישה, ואת ישראל כמדינה בשלב ביניים בין מודרניות למסורתיות. מגזרים שלמים של דתיים בדרגות שונות של קיצוניות שחושבים שלאישה אין כלל מקום בספירה הפוליטית וכתוצאה מכך יושבים בכנסת, בממשלה, בקואליציה, מפלגות ללא אף אישה, כש"ס ואגודת התורה, וזה נראה לסדר היום הציבורי כלגיטימי. המסורתיות משפיעה בין השאר על הסוציאליזציה של נשים לכיוון הספירה הביתית יותר מאשר לכיוון הספירה הציבורית. כל דרישה להוריד את חשיבות הדת מצד הלוחמים לשוויון בין המינים נתפסת כפגיעה במהות המדינה כיהודית, ולכן רבים נמנעים מלטפל בנושא נפץ זה. · הבטחון : קודם כל, תופס חלק מרכזי מסדר היום, ודוחק מהדיון הציבורי נושאים אחרים. מצב זה גורם גם לכך שבחירות בוחרים עפ"י הגישה הבטחונית של המפלגה ורק באופן מינורי על פי עמדות חברתיות, וכך הנושא של אפלית נשים נדחק לשולים, כי יש "נושאים יותר חשובים לעסוק בהם קודם". כמו כן נשים נחשבות כאינן מבינות בתחום הבטחוני (אלא בתחום החברתי), ולכן תפקידים מרכזים בפוליטיקה, שמעצם מהות המדינה קשורים בבטחון, למעשה חסומים בפניהן. המליטריזציה של החברה הישראלית נותנת קדימות ל"לוחמים" על אזרחים. לגברים יש יותר מסלולי קידום לפוליטיקה מאשר לנשים, כי יש להם מוסדות דתיים להתקדם בהם, ואת המוסדות הבטחוניים להתקדם בהם, כדוגמת הצבא, שמשמש לגברים כמקפצה לקידום אישי בתחום הפוליטי העירוני והארצי ("פוליטיקה של גנרלים"). בשני המסלולים הללו התקדמות הנשים לרמות המשמשות כמקפצה קשה עד בלתי אפשרית. יש להפטר ממרכזיות שני הגורמים הללו של דת ובטחון על מנת לקדם נשים בכלל ובפוליטיקה בפרט.
בנבכי המחשב שלי וגיליתי מיני אוצר ,את מבחן הבית שלי בפמיניזם. מביאה קטעים נבחרים): הכלים העיקרים לשיפור ייצוג הנשים בפוליטיקה הישראלית, והמכשלות במימושם: הכלים הינם: אפליה מתקנת, העדפה מתקנת, שריון מכסות, עידוד נשים להכנס לתחום הפוליטי. כך מקווים להשיג יצוג הוגן יותר של נשים בפוליטיקה. הבעיות: · משתמשים במכסות כעלה תאנה ליצוג נשים, אם יש שריון לשלוש ארבע נשים במקומות הריאלים ברשימה לכנסת , זה "מספיק" לבוחרים בפריימריס ולכן שאר הרשימה מלאה גברים, והנשים נאלצות לריב בינן לבין עצמן על המקומות המעטים, וזה מקשה עליהן להתאחד ולפעול יחדיו למען מטרות משותפות. הבעיות נובעות משתי תופעות מרכזיות: מרכזיות הבטחון בסדר היום הציבורי, והדת. · הדת משמרת את מקומה המסורתי של האישה, ואת ישראל כמדינה בשלב ביניים בין מודרניות למסורתיות. מגזרים שלמים של דתיים בדרגות שונות של קיצוניות שחושבים שלאישה אין כלל מקום בספירה הפוליטית וכתוצאה מכך יושבים בכנסת, בממשלה, בקואליציה, מפלגות ללא אף אישה, כש"ס ואגודת התורה, וזה נראה לסדר היום הציבורי כלגיטימי. המסורתיות משפיעה בין השאר על הסוציאליזציה של נשים לכיוון הספירה הביתית יותר מאשר לכיוון הספירה הציבורית. כל דרישה להוריד את חשיבות הדת מצד הלוחמים לשוויון בין המינים נתפסת כפגיעה במהות המדינה כיהודית, ולכן רבים נמנעים מלטפל בנושא נפץ זה. · הבטחון : קודם כל, תופס חלק מרכזי מסדר היום, ודוחק מהדיון הציבורי נושאים אחרים. מצב זה גורם גם לכך שבחירות בוחרים עפ"י הגישה הבטחונית של המפלגה ורק באופן מינורי על פי עמדות חברתיות, וכך הנושא של אפלית נשים נדחק לשולים, כי יש "נושאים יותר חשובים לעסוק בהם קודם". כמו כן נשים נחשבות כאינן מבינות בתחום הבטחוני (אלא בתחום החברתי), ולכן תפקידים מרכזים בפוליטיקה, שמעצם מהות המדינה קשורים בבטחון, למעשה חסומים בפניהן. המליטריזציה של החברה הישראלית נותנת קדימות ל"לוחמים" על אזרחים. לגברים יש יותר מסלולי קידום לפוליטיקה מאשר לנשים, כי יש להם מוסדות דתיים להתקדם בהם, ואת המוסדות הבטחוניים להתקדם בהם, כדוגמת הצבא, שמשמש לגברים כמקפצה לקידום אישי בתחום הפוליטי העירוני והארצי ("פוליטיקה של גנרלים"). בשני המסלולים הללו התקדמות הנשים לרמות המשמשות כמקפצה קשה עד בלתי אפשרית. יש להפטר ממרכזיות שני הגורמים הללו של דת ובטחון על מנת לקדם נשים בכלל ובפוליטיקה בפרט.
) 3. קשיים בשוק העבודה. אחלק את קשיי הנשים בשוק העבודה למספר שלבים: עוד לפני הכניסה לשוק (עצם הכניסה לשוק), בתוך השוק עצמו, ובהתנגשות עם תפקיד האישה הנתפס בבית. הגבולות אינם חד משמעיים. לאחר מכן אציג "סל פתרונות" בהתאם לשתי הגישות: הליברלית, והסוציאליסטית. קשיים עוד לפני הכניסה לשוק: · השלכה של בעיות במערכת החינוך: יש אפלית נשים במוסדות החינוך. בעיה של הסללה, נשים הולכות למסלולים שונים מגברים, פחות מבוקשים בשוק (הומני מול ריאלי). · בעבר זה היה נפוץ יותר, אך גם כיום יש "מובלעות" בחברה, ומגזרים שונים בהם עדיין רואים את תפקיד האישה בבית בלבד, כך שהליכת האישה לעבודה אינה דבר לגיטימי. · אידיאולוגיה כוזבת של "עקרת הבית המאושרת". אידיאולוגיה - תודעה כוזבת. תפיסת עולם באמצעותה הקבוצות החזקות יוצרות תמונת עולם שמחזיקה את המבנה החברתי קבוע, גורמת לכך שהקבוצות המדוכאות יחיו בתודעה כוזבת, תחושה שהמצב בסדר והם מרוצים, ולא יזהו את הפגיעות, תלות, חולשה שלהם. לדוגמא המיתוס של עקרת הבית המאושרת של שנות ה- 50. האתוס של זו המשפחה המאושרת, אם אתם חיים אחרת, משהו לא עובד אצלכם, כי הדרך הנכונה האחת היא כזו, גורם לנו לצמצם את הבחירות שלנו ולכן מדכא אותנו. גורם לכך שאנו לבד מצמצמים בחירה בגלל המערכת של האידיאולוגיה. למשל באמצעות פרסומות, המודלים לחיקוי בחברה, הפרסומות גם משקפות את המציאות ובכך מסיעות בהעצמה של התופעה ובכך משתתפים בעיצוב. · מחסור במודלים, של נשים מצליחות במגוון מקצועות, יתכן שנשים לא יודעות על האפשרות הזו, שמקצוע מסוים קיים, ופתוח לנשים. · המציאות בה נשים נמצאות במשכורות שמשתלמות פחות, הופכת את זה לכלכלי באופן "רציונלי" ברוב המשפחות עבור הנשים להיות מטפלת הילדים העיקרית "לא שווה שתצא לעבוד, יעלה כמו המטפלת", שגורם לכל המעגל של הג´נדר להמשיך. קשיים הקשורים להתנגשות של העבודה עם הבית, שמשליכה כמובן גם על שוק העבודה: · רוב האנשים, גם אם מסכימים עם התפיסה של יציאת האישה לעבודה, רואים את האישה כעקרת בית לפחות במשרה חלקית. העובדה שלנשים יש משמרת שניה גם בתוך הבית, מביאה למצב שנשים גם כשיוצאות החוצה מהבית הם בעצם נשארות כבולות, לא באמת יכולות להתקדם בקצב של גברים מתקדמים, אין להם זמן להקדיש לקריירה כמו שלגברים יש בגלל האחריות הנוספת שלהן. מדי שבוע נשים עובדות בממוצע 40 שעות יותר מגברים בבית, כמו עוד משרה מלאה בבית, וגם סוג העבודות שונה, גברים עושים דברים יותר אטרקטיביים. לא רק במשפחות עם מבנה מסורתי, גם במשפחות עם חתירה לעבר שוויון. עבודת הבית מהוות ניצול של הנשים, כי זו עבודה שאף אחד לא משלם עליה, הן לא זוכות להערכה חברתית עליה, כזיכוי בנקודת מס, או התיחסות חברתית יותר אוהדת לנשים שהן עקרות בית, עבודתן לא נתפסת כחלק מהמשק הכלכלי בשום צורה. גם עובדים קשה, לא מקבלים שכר, לא זוכים להערכה, ולא סופרים את העבודה הזו בכלל. · מצפים מהאישה שתבחר מקצועות שאפשר לשלב בחיי משפחה. הקריירה של הבעל נתפסת כתורמת להגדרתו כאיש משפחה טוב ("מביא פרנסה הביתה, דואג למשפחה"), הקריירה של האישה נתפסת כפוגעת בתפקודה במשפחה ודאגתה למשפחה. · נדרש שיתוף פעולה מהבעל כדי שהאישה תוכל לצאת לעבודה אצל זוגות נשואים. · עמדות שמרניות שאומרות שעל הבעל להרויח יותר מאשתו, אחרת פגיעה בכבודו. קשיים בתוך שוק העבודה עצמו: · עמדות שמרניות של מעסיקים. (לא מקבלים נשים למשרות מסוימות, לא נותנים לנשים שעות נוספות, "כדי שיוכלו להיות עם המשפחה"). · פחד מהצלחה. לנשים יש קושי בהשגיות תחרותית והוא נובע כנראה מהתפיסה שיש ניגוד בין נשיות להצלחה. כאשר הצלחה צפויה או אפשרית, מאוימות נשים צעירות מהתוצאות השליליות שהן חוששות שתבואנה בעקבות ההצלחה, והחרדה מסכלת את מאמציהן להשגים חיוביים. פחד זה קיים משום שלדידן של רוב הנשים צפי של הצלחה בעשייה הישגית תחרותית ביחוד נגד גברים יוצר ציפייה לתוצאות שליליות מסוימות, כגון, איום בדחייה חברתית ואובדן הנשיות. · הפער בין שכר הנשים והגברים המתבטא בעשרות אחוזים, גם בגלל משרות שונות ודרגים שונים, אך גם באותה משרה, בגלל הטבות שונות, ושעות נוספות שמקבלים גברים, וגם בגלל שנשים יותר מגברים מכהנות במשרות של "בפועל". · קיום מקצועות שלא פתוחים לנשים, למשל בצבא, ומקצועות שלא נחשבים נשיים, שלא מקובל שנשים ילכו לעבוד בהם. · הסגנון הנחשב הוא מה שנחשב לסטריאוטיפ הגברי (אסרטיביות, אינדיבידואליות, ולא שיתוף). · הנשים מהוות קבוצת עבודה שהיא לכאורה פחות חיונית. כוח מילואים לעבודה, נכנסות אחרונות ויוצאות ראשונות, נוטות לעבוד בעבודות זמניות יותר מגברים. · פמיניזציה של מקצועות - שתי תופעות הקורות במקביל: נטיה של גברים לעזוב מקצוע ונשים להכנס למקצוע, וירידת יוקרת המקצוע והשכר. · תפקידים שמיועדים לנשים הם יותר מונוטונים יותר משעממים, לבעלי כשרון ואמביציה מוגבלים. עבודה למען השרדות ולא למען התפתחות. · תחרות בין נשים לבין עצמן על תפקידים בכירים בשל המכסות המועטות, פוגם ביחסים ובמאבק המשותף לקידום נשים. · נשים מתרכזות בדרגים הנמוכים בשרות הציבורי (הרצפה הדביקה). · תקרת הזכוכית. דימוי, מושג שמתיחס לתופעה נפוצה בשוק העבודה, לנשים אחרי שנכנסו לשוק העבודה וגם למקצועות יוקרתיים הן נתקעות בדרג הביניים. לא מגיעות לראש הפירמידה. · HOMOSOCIAL REPRODUCTION - לאנשים יש נטיה לקדם אליהם, לעבוד עם מי שדומה להם. נוטים לרצות לעבוד עם מי שדומה לנו. ברגע שגברים יש להם שליטה על אמצעי היצור, הם המחליטים מי לקדם, מקדמים את מי שנוח להם איתו – גברים אחרים. תופעה שמשמרת את מעמד הנשים בשוק העבודה. · הטרדה מינית במקום העבודה. פתרונות: פמיניסטים ליברליים: מבחינתם מדובר באפליה, בחוסר שוויון (בסוציאליסטי וברדיקלי מדובר על דיכוי ) גישתם אומרת שאין הבדל מהותי בין נשים לגברים, ולכן המערכות החברתיות שלנו צריכות לכלול בתוכן נשים וגברים באופן שווה, יש לשלב נשים בצורה יותר טובה במערכת הקיימת, המאבק מתקיים בתחום הציבורי. כל מה שנכנס תחת הכותרת של אזרחות שווה, מימוש של הזכויות השוות. כלומר: · חקיקה בתחום הציבורי למניעת אפלייה, ודאגה לישום החקיקה. חקיקה נגד הטרדה מינית, מניעת אפליה מקצועית על רקע מיני, חקיקה שתתן קדימות למוסדות שוויוניים ו/או לקבוצות שמנוהלות על ידי קבוצות מופלות. חוקים של שכר שווה, השכלה שווה, הזדמנויות שוות, ביטול כל החוקים/תקנות המפלים נשים. (דוגמא לחקיקה מישראל: החוק למען הזדמנויות שוות בעבודה 1988. חוק נגד הטרדה מינית. שינויים בתקנות של ביטוח לאומי, מקבלים 100% שכר בחופשת לידה, מס הכנסה מאפשר לנשים להגדיר עצמן כראש משפחה לצרכי התיק במס הכנסה. חוקים של אפלייה מתקנת בשרות הציבורי ושריון לנשים בדירקטריונים.) · שימוש באמצעים שאמורים לכלות את עצמם עם הגעת השוויון, על מנת לתקן בינתיים את המצב, ולספק מודלים חיובים לנשים: שימוש באפליה מתקנת, בהעדפה מתקנת – אם יש משרה פנויה ויש שניים זהים אנחנו נעדיף אישה, שריון מכסות. לדוגמא: בחוזים שתקבל המדינה ובכל עבודה שהמדינה מספקת, ובכל מכרז שהמגזר הציבורי מציע, חברה שתרצה לגשת למכרז תצטרך לעמוד בקריטריונים של יצוג הוגן לנשים. · סילוק סטריאוטיפים על תפקידי המינים מהמדייה. · בתחום החינוך - עיוורון לג´נדר, על המערכת להתיחס לפרטים על פי כישוריהם ולא על פי מינם. כך גם בתחום העבודה – פתיחת כל המקצועות לנשים, שיתאימו על פי כישוריהן. הזרם הסוציאלי: לדעתו מדובר לא באפליה אלא בדיכוי. הפתרונות: הפתרון הכולל הגדול, זה פתרון סוציאליסטי כולל , חלק מהמהפכה הסוציאליסטית הרחבה יותר של שינוי השיטה הכלכלית, שינוי המבנה הקפליטליסטי פטריארכלי של המשק, שבו כל אחד פועל למען עצמו במקום למען הטוב הכללי של הציבור. אבל שלבי ביניים כוללים: · דרישה להעלאת מודעות לצורך פיתוח של תודעה מעמדית וניסיון לעודד את החברים בתא המשפחתי, בפרט נשים להבין את הדיכוי שיש בתא המשפחתי ולנסות לפעול על מנת לשנות אותו וליצור שינוי בחלוקת האחריות במסגרת המשפחה. · הכרה בעבודות בית ולגבות הכרה בתגמולים כלכליים כמו נקודות זיכוי מס, והקצבות ביטוח לאומי, קצבאות בית כמו שיש קצבאות ילדים. לדעת כותבת שורות אלו, הפתרון מצוי לא בשיטה הליברלית, ולא בסוציאליסטית, אלא בשיטה הרדיקלית. לשיפור יעיל אין מנוס לדעתי משינוי המבנים החברתיים הקימים, ליצירת משפחות בהם חלוקת התפקידים תהיה שונה, וברגע שלנשים תהיה אחריות פחותה בתחום הבית, יהיה להן יותר זמן, ויותר אפשרויות, להיות, להתקדם ולהצליח בשוק העבודה.