אבל בגלל שאת לוחצת.... זה הסיפור...
צרפת, פריס, 1989. טיול אחרי צבא...חורש את צרפת באוטו. וברדיו בכל רגע נתון, בכל תחנה, מתנגן שיר צרפתי, שקט, יפיפה, זמרת עם קול מדהים. קליט להפליא. אני לא מפסיק לזמזם אותו כל הטיול, ונשבע שאני לא חוזר לארץ בלי התקליט הזה. הלכתי ל"פנאק", חנות ענקית (כמה קומות) לתקליטים. אני לא מדבר צרפתית ולא מבין מילה, אני מסביר למוכר מה אני מחפש (באנגלית) , מזמזם את השיר... למוכר בחנות לא היתה ממש סבלנות ל"תייר מצוי" שמבלבל לו במוח. עצוב ומדוכא חזרתי למלון. הדלקתי את הרדיו ו... השיר שלי מתנגן... לקחתי את הקלטת הראשונה שמצאתי בתיק, והקלטתי מה שנשאר מהשיר, עם הקריינות של הקריין (יש... יש לי הוכחה שקיים שיר כזה..) למחרת חזרתי לחנות עם ההוכחה המוקלטת ביד. המוכר היה במצברוח טוב הפעם והסכים לבזבז עלי כמה דקות. שם את הקלטת בטייפ, ו.... לא זיהה את השיר. ביקשתי תגבורת... מגיע מוכר נוסף ממחלקה אחרת, מקשיב לשיר, וגם הוא לא מזהה. לא ויתרתי וביקשתי "דעה נוספת". בינתיים השיר נגמר, והבחור מעביר את הקלטת אחורה, דקה יותר מידי. לוחץ על ה"פליי", ו... מה שהיה בקלטת לפני כן מתנגן - פוליקר. (איזה אישה זקנה בחנות פתאום אומרת לבעלה - "יצחק - תשמע, פוליקר...") המוכר צועק פתאום - "אה וו´י, פוליקר, וו´י"...נותן ריצה לקומה השניה ומביא לי את התקליט "עיניים שלי" של פוליקר....... מבינים?... את פוליקר הם זיהו, שיר שמתנגן נונסטופ ברדיו - לא. אבל.... סוף טוב הכל טוב - בסוף קראו למנהלת החנות שמיד זיהתה ושלפה את התקליטון מארגז המשלוח החדש שזה עתה הגיע לחנות. זה היה שיר השנה בצרפת בסוף אותה שנה.