מבזבז את החיים שלי

[The Living Life]

מבזבז את החיים שלי

אני חי בתחושה מתמדת של החמצה ובזבוז של חיי. כשהייתי בתיכון הרגשתי שאני לא ממצה את התיכון, ועכשיו אחרי התיכון אני מרגיש שאיני ממצה את התקופה שבין התיכון לצבא. אני בנאדם שיושב הרבה בבית, וזה כי אין לי הרבה אפשרויות עם מי לצאת. יש לי חברים פה ושם, אבל אין לי באיזור שלי קבוצה חברתית שאני יכול ליזום איתה מפגשים קבועים. אני מקסימום נפגש עם חבר פה, חבר שם, ופעם ב- גם עם כמה חברים. כל כך חסרה לי נוכחות אינסטיבית של בני גילי בחיי. הייתי רוצה להיפגש עם חברים כל יום, לבלות, לעשות כיף...... במיוחד בתקופה הזאת, כי הרי עוד כמה חודשים כבר יש צבא ומי יודע מתי שוב תהיה תקופה כזאת. וחוץ מחברים, אני מרגיש שכל יום שאני יושב בבית בחוסר מעש, אני צריך לעשות משהו- ללמוד משהו חדש, לפתח כישורים, ספורט ודברים כאלה......אבל אני לא מצליח לבנות לעצמי שגרה יומיומית כזאת של פעילות. במקום זה אני יושב בבית בעייפות. פשוט כואב לי על כל הזמן שביזבזתי ושאני מבזבז כל עוד אני צעיר......כמה שנות נעורים ביזבזתי, יאללה, איזה דיכאון.

 

[The Living Life]

אני רוצה להוסיף

יש לי בעיה של דחיינות. אני כל הזמן דוחה דברים לאח"כ......נגיד אני מגיע להבנה שעליי לעשות משהו, אבל אין לי כוח אז אני אומר.....טוב עוד מעט אני אעשה את זה.....ככה אני יכול לדחות דברים במשך חודשים. יש לי איזו מין עצלנות כזאת שלא מאפשרת לי לחיות עד הסוף.....שלא מאפשרת לי להנות עד הסוף מהחיים.

 

[שיבא2]

איך שאני חווה אותך

לא נראה לי שהמצב ממש מפריע לך ממש מרגיז אותך נראה לי שאתה משלים עם המצב וממקום כזה ,לדעתי, יהיה לך קשה לשנות משהו. כי שינוי דורש המון כוחות וכדי להשתנות צריך ממש לרצות את זה. אז בינתיים במקום להתבאס הייתי מנסה להנות ממה שיש לך כרגע ולגבי העתיד? אלוהים גדול

 

[דרור נחום]

אתה אדם פסיבי ביותר ידידי

אתה מחכה בעצלות בבית שמשהו יקרה לך, זה מזכיר לי את הבדיחה על אדם דתי שהלך יום יום לבית כנסת עשה רק מעשים טובים, וכל יום היתפלל לאלוהים שיתן לו לזכות בלוטו, ככה כל יום עד שהוא מת. אחד המלאכים ניגש לאלוהים ושאל אותו "תגיד לי, הוא היה בחור טוב מאוד ממש משלנו, למה לא עזרת לו?" אלוהים ענה "הוא אף פעם לא מילא טופס לוטו!!! משפט חכם של איינשטיין: "אדם הלוקח סיכון והולך רחוק, מגלה כמה רחוק הוא יכול ללכת." תפסיק להיות פסיבי ולשבת על הכיסא של המחשב יאללה תעשה משהו בקשר לזה, זאת בעיה האמיתית שלך, יש לך שלל אפשרויות ואתה בוחר לא לעשות כלום, זאת אשמתך. ואל תבכה על הזמן שעובר, זה החיים הזמן מתקתק כל שניה תחייך על הזמן שיבוא, כמובן אם תפסיק לשניה להיסתכל אחורה ותציץ קדימה

 

[The Living Life]

ממש לא

אני בכלל לא פסיבי רוב הזמן. את המטלות שיש לי אני עושה. הלכתי 12 שנה לבית הספר, וכל הזמן הזה למדתי ונאבקתי כדי לשמר את קשריי החברתיים. וגם כשבתיכון לא היו לי חברים בשכבה, לא ויתרתי וחיפשתי חברים במקומות אחרים, ובזכות זה יש לי לאן לצאת בחופש. אני רק אומר שאני מרגיש שמה שיש לי עכשיו לא מספיק, שהחברה שיש לי עכשיו לא מספקת אותי. ואני לא יכול סתם לצאת לרחוב ולחפש חברים. צריך למצוא אותם דרך מסגרת מסוימת. איזה שלל אפשרויות יש לי בדיוק? עבודה אינני מוצא, אין לי מעגל חברתי מספיק גדול, בעיות בבית לא חסרות..........מה אני אמור לעשות חוץ מלחכות לצבא?

 

[דרור נחום]

המממ....

אינטרנט...חוגים....טיולים....מסיבות.... גבר, פסיבי זה לא אומר שאתה לא עושה כלום. זה אומר שאתה לא פעיל, לא יוזם. היו לך חברים מהבית ספר, כי הם היו שם. חברים מהצבא...כי הם יהיו שם. סיימת בית"ס כי היית חייב, נורמות וכללים. לעקוב אחרי הכללים כל אחד יכול, ליצור כללים אחרים ולסחוף אנשים אחריך זהו כוחו של האקטיבי, הפעיל. נאבקת אז למצוא חברים שלא מהשיכבה, תאבק גם היום. שלא יהיה לך שום טעויות, כל החיים זה מאבק אחד מתמשך, פשוט המטרה משתנה.

 

[הומניקיישן]

מחרכך

אני קוראת לדחיינות מחלת המחרכך- מחר אני אתחיל, מחר אני אעשה, גם אני הייתי חולה במחלה הזאת, הייתי יושבת ונותנת לחיים להתבזבז, זה המשיך לאוניברסיטה לדחות הגשות וזה גם מכניס לחץ (אם אין חיים לפחות שיהיה לחץ),אבל למדתי לעשות אחרת וגם הגדלתי את מעגל החברים שלי ועברתי לעשייה בחיים שלי. אני למדתי את כל זה בסדנת מהות של ארגון הומניקיישן, ועכשיו אני חלק ממנו. אם אתה מעוניין פנה אלי לפרטים

 

[ד נ ד נ ו ש]

אולי

תיצור לעצמך מסגרות חברתיות כמו מכון כושר וכאלה... תכיר שם אנשים... ויש גם אתרי הכרות שאפשר להכיר אנשים חדשים...

 

[הקוסםמארץעוץ]

אתם לא יודעים על מה אתם מדברים

כאשר בן אדם בא אליך עם הצרות שלו, הדבר האחרון שהוא היה רוצה זה עוד ביקורת - גם ככה הערך והבטחון העצמי שלו נמוכים אז למה למעוך אותם עוד? ככל שזה יכול להיות מהנה למשיב, אחרי הכל הוא מקבל מעמד של כח במצב זה, זה ממש לא עוזר לשואל. אני מתייחס לשיבא2 - המסר העיקרי (SUBTEXT) מהעצה שלך זה שהוא לא משתדל מספיק, לא אכפת לו מעצמו - כלומר הוא לא טוב מספיק - זה גם ככה מה שהוא מרגיש אז לא הוספת שום דבר חדש, חוץ מלאשר לו את את מה שהוא כבר מרגיש - שהוא לא שווה כלום. אני מתייחס גם לדרור נחום, יפה מאד שגם אתה דורך לו על נקודת התורפה שלו - שהוא פאסיבי ושאין לו כח ליזום. כל הכבוד. הפילוסופיה שאני עומד מאחוריה בדברי אלה היא של מי עם לא קרל רוג'רס - מי שמכיר אותו יודע שהוא דיבר על "אהבה בלתי מותנית" חיצונית שמאפשרת לבנות "אהבה בלתי מותנית פנימית" - כמובן שה"אהבה" שאתם הרעפתם על LIVING כעת לא רק שאינה מותנית אלה ביקורתית מאד. ל - LIVING, אני אומר לך כמה דברים... קודם כל, תתעלם מהתשובות הפחות חכמות שנתנו לך עד כה, הן סתם מדכאות, מפספסות את הענין, ובקיצור הם אינם יודעים על מה הם מדברים אז תנסה לסנן אותם. צריכים לדעת להפריד את המוץ מן התבן או לנסות לפחות. דבר שני, אולי אתה לא רואה את זה כעת ואולי אתה כבר יודע, אבל יש כל מיני תקופות בחיים ובפרט יש תקופות קשות של בדידות. אני בעצמי עברתי תקופות כאלה ובמיוחד באותו גיל שאתה נמצא בו. למעשה, הרבה אנשים בגיל הזה עוברים משברים, במיוחד בנים - אני חושב שזה מסמן את תחילת ההתבגרות הנפשית של הפרט בעידן המודרני. אם זה מעודד אותך אני יכול לומר לך שדוקא התקופות הקשות הן התקופות בהם אתה בונה את עצמך ומייצר את האישיות שלך - ואני מדבר מניסיון. אני אישית רוצה לומר לך כל הכבוד על זה שאתה כן מנסה למצוא דרכים לצאת מהמצב שלך, שזה לפי דעתי צעד מאד אקטיבי, למשל בעצם האקט של הכתיבה כאן בפורום. גם הייתי רוצה לעודד אותך ולומר שדברים משתנים, אבל כדי שדבר ישתנה באמת מבפנים לוקח לזה הרבה זמן. אז אתה מוזמן להצטיידבסבלנות ולצאת להרפתקהבהצלחה!