מבולבל ומתוסכל
אני נמצא בקשר זוגי כבר שנה (אני 27 והיא 24), היינו לפני זה ידידים משהו כמו שנתיים, במהלך הידידות החלה בינינו סוג של יזיזות כזו (למרות שלא נמשכתי אליה אבל הייתי סקרן, מה לעשות, גברים...). עם הזמן שעבר התחלנו להכיר אחד את השנייה יותר לעומק. הקשר העמיק ונוצרה גם משיכה (אמנם לא משיכה שאליה ייחלתי וחלמתי שיהיה לי עם הבת זוג שלי אבל המשיכה עלתה עם הזמן). אני גר אלצה כבר שנה בעודי שוכר דירה שבקושי נמצא שם. הבחורה מקסימה יפה ואיכותית ביותר ונותנת את כל כולה בקשר בהתמסרות ובאהבה רבה. אני לעומת זו גם מפגין אהבה אך בתוך תוכי משהו מקנן בי מתחילת הקשר ש "זה לא זה" מסיבות שונות המשונות למרות שכיף לי להיות אתה וטוב לי במחיצתה (כשאני לא מעורער ממחשבות) ואני אוהב אותה מאוד. אולי בגלל שאף פעם לא הייתי מאוהב בה (פרפרים בבטן וכו). או שאולי אני מרגיש שלא מציתי את חיי כרווק. או אולי מכל מיני פנטזיות שהאכלתי את עצמי שהדברים אמורים להראות אחרת. או בגלל שאני חושב שיש עוד מישהי בעולם הזה שתתאים לי יותר ממנה ואיתה אני אהיה שלם לחלוטין. לאחרונה היא הציעה לי שנעבור לגור ביחד כי "למה לשלם על שתי דירות" ו- "צריך לקחת את הקשר קדימה". מאז ההצעה אני ממש לחוץ, לא ישן טוב בלילה, בלי מצב רוח. ותוך כדי כך מנסה להראות לה שהכל על מי מנוחות. אני לא יודע מה לעשות. מצד אחד היא בחורה שאם הייתי מכיר אותה לא מתוך ידידות אלא בצורה נורמלית בטוח הייתי מתאהב בה ונמשך אליה יותר אבל כרגע משהו חסר לי. מצד שני השכל אומר לי שזאת בחורה להתחתן אתה ולהביא אתה ילדים. האם אפשר למצוא את עמק השווה בין הלב לשכל? האם אני לא כל כולי איתה בגלל שהראש מפוזר ממחשבות?
תודה לעוזרים ולמייעצים!
אני נמצא בקשר זוגי כבר שנה (אני 27 והיא 24), היינו לפני זה ידידים משהו כמו שנתיים, במהלך הידידות החלה בינינו סוג של יזיזות כזו (למרות שלא נמשכתי אליה אבל הייתי סקרן, מה לעשות, גברים...). עם הזמן שעבר התחלנו להכיר אחד את השנייה יותר לעומק. הקשר העמיק ונוצרה גם משיכה (אמנם לא משיכה שאליה ייחלתי וחלמתי שיהיה לי עם הבת זוג שלי אבל המשיכה עלתה עם הזמן). אני גר אלצה כבר שנה בעודי שוכר דירה שבקושי נמצא שם. הבחורה מקסימה יפה ואיכותית ביותר ונותנת את כל כולה בקשר בהתמסרות ובאהבה רבה. אני לעומת זו גם מפגין אהבה אך בתוך תוכי משהו מקנן בי מתחילת הקשר ש "זה לא זה" מסיבות שונות המשונות למרות שכיף לי להיות אתה וטוב לי במחיצתה (כשאני לא מעורער ממחשבות) ואני אוהב אותה מאוד. אולי בגלל שאף פעם לא הייתי מאוהב בה (פרפרים בבטן וכו). או שאולי אני מרגיש שלא מציתי את חיי כרווק. או אולי מכל מיני פנטזיות שהאכלתי את עצמי שהדברים אמורים להראות אחרת. או בגלל שאני חושב שיש עוד מישהי בעולם הזה שתתאים לי יותר ממנה ואיתה אני אהיה שלם לחלוטין. לאחרונה היא הציעה לי שנעבור לגור ביחד כי "למה לשלם על שתי דירות" ו- "צריך לקחת את הקשר קדימה". מאז ההצעה אני ממש לחוץ, לא ישן טוב בלילה, בלי מצב רוח. ותוך כדי כך מנסה להראות לה שהכל על מי מנוחות. אני לא יודע מה לעשות. מצד אחד היא בחורה שאם הייתי מכיר אותה לא מתוך ידידות אלא בצורה נורמלית בטוח הייתי מתאהב בה ונמשך אליה יותר אבל כרגע משהו חסר לי. מצד שני השכל אומר לי שזאת בחורה להתחתן אתה ולהביא אתה ילדים. האם אפשר למצוא את עמק השווה בין הלב לשכל? האם אני לא כל כולי איתה בגלל שהראש מפוזר ממחשבות?
תודה לעוזרים ולמייעצים!
