מבולבלת
היי אני מבינה את המוטו של המקום באמת.. את כל הענין הזה של אהבה וקבלת העצמי אני ממש מסתדרת עם זה ואפילו מסכימה .. אפילו מאוד. אבל.. בעבר כבר עלה פה .. עניין האחר.. וקבלת העצמי דרך האחר.. אז אני שואלת.. עד כמה אני יכולה לאהוב את עצמי שאני נתקלת בתגובות קרירות או גרוע יותר שופטות או דוחות .. כל פעם מחדש. ולא זה לא שאני מגדירה את עצמי מתוך מערכת יחסים או מתוך הצור במישהו אחר. אבל. אני חייבת לציין שכולנו חיות חברתיות וכולנו רוצים שמישהו יאהב אותנו בסוף היום.. אני תוהה עד כמה אני יכולה לאהוב את עצמי כאשר המסרים הם כ"כ הפכפכים.... כאשר אדם יכול לומר וואו את/ה הנפש התאומה שלי עד אותו רגע שהוא רואה אותך.. למרות שאמרת לו בדיוק ולא הסתרת מי ומה אתה בדיוק... כשאני מוכרת את עצמי כמו שאני .. מוצלחת, יפה, חכמה וכו' יש עוד הרבה אבל יש גבול לכמה אפשר לפרגן לעצמך לא? שכל זה מתבטל בגלל תמונה אחת... אני מתחילה לחשוב שאני אולי איזה מפלץ ואני לא... ואני פשוט לא יועדת.. החומות נבנות אפילו אם אני מנסה לא.. אז מה התשובה?
היי אני מבינה את המוטו של המקום באמת.. את כל הענין הזה של אהבה וקבלת העצמי אני ממש מסתדרת עם זה ואפילו מסכימה .. אפילו מאוד. אבל.. בעבר כבר עלה פה .. עניין האחר.. וקבלת העצמי דרך האחר.. אז אני שואלת.. עד כמה אני יכולה לאהוב את עצמי שאני נתקלת בתגובות קרירות או גרוע יותר שופטות או דוחות .. כל פעם מחדש. ולא זה לא שאני מגדירה את עצמי מתוך מערכת יחסים או מתוך הצור במישהו אחר. אבל. אני חייבת לציין שכולנו חיות חברתיות וכולנו רוצים שמישהו יאהב אותנו בסוף היום.. אני תוהה עד כמה אני יכולה לאהוב את עצמי כאשר המסרים הם כ"כ הפכפכים.... כאשר אדם יכול לומר וואו את/ה הנפש התאומה שלי עד אותו רגע שהוא רואה אותך.. למרות שאמרת לו בדיוק ולא הסתרת מי ומה אתה בדיוק... כשאני מוכרת את עצמי כמו שאני .. מוצלחת, יפה, חכמה וכו' יש עוד הרבה אבל יש גבול לכמה אפשר לפרגן לעצמך לא? שכל זה מתבטל בגלל תמונה אחת... אני מתחילה לחשוב שאני אולי איזה מפלץ ואני לא... ואני פשוט לא יועדת.. החומות נבנות אפילו אם אני מנסה לא.. אז מה התשובה?