מבולבלת
מרגישה שאני בסרט, עוד לא ממש מעכלת.
בעלי נדבק במחלת מין, מפה לשם, התוודה שהיה עם מישהי וסיפר לי על 2 מקרים שהיו לו עם אותה בחורה.
היתה שיחה ארוכה וכנה שהובילה למעשה שהוא אומר שיש לו בעיה והוא לא שבע מינית, אמר שהוא א רואה קשר בין האהבה שלו אלי לאקט מיני מהצד, שזה יעשה גם לנו טוב כי ככה הוא לא יהיה מתוסכל מינית כל הזמן (אכן בקשר המיני בנינו הוא רוצה כל הזמן, אנחנו מקיימים יחסים 3-4 פעמים בשבוע, והוא מבחינתו רוצה כל יום כמה פעמים ביום), וככה לא נריב על זה ויהיה לנו זוגיות רגועה יותר.
הוא ניסה להסביר לי מה עובר עליו יום יום לחיות ככה לא שבע מינית ושבחוץ יש לו הרבה פיתויים.
הוא אמר בכל הכנות שלא מאמין שישאר נאמן, וניסה לגרום לי להבין אותו ולקבל את זה, שזה לטובת הזוגיות שלנו, שהוא אוהב רק אותי ושאין פה קשר לאהבה אלא לצורך.
מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו?? מילא להתגבר על הפגיעה בלדעת על הבגידה. אבל להסכים לזה שלא יהיה נאמן כלפיי גם בעתיד?? כאילו.. זה נשמע לי כ"כ הזוי שאני צובטת את עצמי לדעת שבאמת קיימנו את השיחה הזאת.
ניסיתי בכל השיחה הזו להשאר הכי רגועה כי לא רציתי שיסתגר ושלא יספר לי. אני מעדיפה לדעת הכל ולא לטמון את הראש בחול. אז לא הייתי היסטרית בשיחה. בעיקר שתקתי והקשבתי. אבל עבר יום ואני לאט לאט מעכלת מה הוא בעצם אמר.
אני לא רוצה לפרק נישואין. ממש לא. יש לנו ילדים, יש אהבה.
אבל אני גם לא רוצה לחיות ככה.
ומה יהיה עכשיו? גם אם יגיד לי שאם זה לא מקובל עלי לא יעשה כלום- אין סיכוי שהאמון יחזור. הוא בפירוש אמר לי שהוא לא מאמין שישאר נאמן.
מרגישה שאני בסרט, עוד לא ממש מעכלת.
בעלי נדבק במחלת מין, מפה לשם, התוודה שהיה עם מישהי וסיפר לי על 2 מקרים שהיו לו עם אותה בחורה.
היתה שיחה ארוכה וכנה שהובילה למעשה שהוא אומר שיש לו בעיה והוא לא שבע מינית, אמר שהוא א רואה קשר בין האהבה שלו אלי לאקט מיני מהצד, שזה יעשה גם לנו טוב כי ככה הוא לא יהיה מתוסכל מינית כל הזמן (אכן בקשר המיני בנינו הוא רוצה כל הזמן, אנחנו מקיימים יחסים 3-4 פעמים בשבוע, והוא מבחינתו רוצה כל יום כמה פעמים ביום), וככה לא נריב על זה ויהיה לנו זוגיות רגועה יותר.
הוא ניסה להסביר לי מה עובר עליו יום יום לחיות ככה לא שבע מינית ושבחוץ יש לו הרבה פיתויים.
הוא אמר בכל הכנות שלא מאמין שישאר נאמן, וניסה לגרום לי להבין אותו ולקבל את זה, שזה לטובת הזוגיות שלנו, שהוא אוהב רק אותי ושאין פה קשר לאהבה אלא לצורך.
מה לעזאזל אני אמורה לעשות עכשיו?? מילא להתגבר על הפגיעה בלדעת על הבגידה. אבל להסכים לזה שלא יהיה נאמן כלפיי גם בעתיד?? כאילו.. זה נשמע לי כ"כ הזוי שאני צובטת את עצמי לדעת שבאמת קיימנו את השיחה הזאת.
ניסיתי בכל השיחה הזו להשאר הכי רגועה כי לא רציתי שיסתגר ושלא יספר לי. אני מעדיפה לדעת הכל ולא לטמון את הראש בחול. אז לא הייתי היסטרית בשיחה. בעיקר שתקתי והקשבתי. אבל עבר יום ואני לאט לאט מעכלת מה הוא בעצם אמר.
אני לא רוצה לפרק נישואין. ממש לא. יש לנו ילדים, יש אהבה.
אבל אני גם לא רוצה לחיות ככה.
ומה יהיה עכשיו? גם אם יגיד לי שאם זה לא מקובל עלי לא יעשה כלום- אין סיכוי שהאמון יחזור. הוא בפירוש אמר לי שהוא לא מאמין שישאר נאמן.