מבולבלת..

[Behind Blue Eyes17]

מבולבלת.. ../images/Emo201.gif

טוב אז כמו שרובכן מכירות אותי כבר.. יש לי חבר חייל כבר יותר משנתיים, אני איתו מאז שאני בת 15 ואני מאוהבת בו לחלוטין!

אני אשכרה מתבגרת איתו וחווה איתו דברים מדהימים והוא פשוט הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! אבל לאחרונה עולות בי מחשבות על זה שבמידה מסויימת אני איכשהוא מפספסת את ההתבגרות שלי. איך אני אסביר את זה? רוב החברות שלי רווקות, אז הן יוצאות למסיבות ולפאבים בשקט ומתחילים איתן בנים והן לא בקשר יציב עם בן אדם אחד. זאת תקופה כזאת שהיא לא בהכרח הכי כייפית אבל בכל זאת זה חלק מההתבגרות להכיר כמה שיותר אנשים ובנים מסגנונות שונים.. ויש את החופש הזה להיות עם סתם ידידים ולהרגיש שאת לא אשמה. אני איפשהוא חושבת שאני נשארת מאחורה בזה שאני תמיד עם אחד. הרי כל החיים שלי אני אהיה עם בן אדם אחד, אז זה לא מוקדם מידיי? יוני הוא בחור לחתונה ובאמת אני חושבת את זה, הוא מתאים לי מכל הכיוונים והוא משלים אותי, ולפעמים אני חושבת שחבל שאני לא הכרתי יותר בשלב יותר מאוחר של החיים שלי.. אפילו בגיל 18-19 זה מעולה. אני אפילו לא מבינה מאיפה זה צץ פתאום, זה לא שרע לי בקשר שלי איתו. להיפך, אני מרגישה שאנחנו קרובים יותר ויותר כל פעם שאנחנו נפגשים וכיף לנו ביחד ואנחנו ממש אוהבים. אולי זה סתם מחשבה שתעבור, הרי בסופו של דבר לכל דבר יש יתרון וחסרון אז אולי כדאי לא ממש להתייחס לזה נכון? אשמח לשמוע מה אתן חושבות!

 

[דניאלי המלאכית]

אני באותו מסלול איתך

גם בי עולות המחשבות האלה , אולי אני מפספסת דברים בדרך . ואני איתו רק חצי שנה! , וזה נראה לי כמו מיליון ואחד שנים שאנחנו ביחד. אפילו אתמול ישבתי לראות את 'עונת החתונות' ואמרתי 'החתונה שלי תהיה הכי מדהימה והיא עוד תהיה עם ספיר אז בכלל...' ובכללי שנינו רק מחכים לרגע למרות שיש המון המון המון שנים לחכות. וגם בי עולה המחשבה 'למה לא הכרתי אותו עוד שנתיים שלוש?' . ולעומת זו חברות שלי בלי אף אחד. חוץ מחברה אחת שגם היא לא בדיוק עם מישהו היא חושבת שהם שנה ביחד אבל הם ניפגשים פעם ב....... (חודשיים?) והמרחק נסיעה בניהם זה אולי 10 דק'? סתם מפגרת. אני חושבת שלכל אחת צצה המחשבה הזו שהיא המון זמן . ועדיין את רוצה להכיר ולהכיר אבל זה קצת מונע. תשמעי , אני חושבת שכל דבר לטובה. ולא צריך להתייחס לזה. העיקר שאת אוהבת אותו? הוא אותך? אתם המון המון זמן ביחד! אז אין סיבה לחשוש . שבת שלום

 

[Behind Blue Eyes17]

לפחות אני לא לבד בזה.. חח חשבתי שאני מוזרה :/

אני פשוט צריכה להשלים עם זה.. ולהסתכל על הקשר שלי ושלו בצד החיובי ביותר.. בכך שלי יש קשר יציב ויש לי בחור שאוהב אותי ושתמיד פה בשבילי.. ולעומת זאת חברות שלי שהן רווקות יש להן בחורים אבל הם מתחלפים כמו גרביים והם לא משמעותיים בשבילהן.

 

[Please Dont Cry]

אני ממש מבינה אותך

אני אמנם לא עם חבר שלי מגיל 15, אבל כן מגיל 17 ואני ממש מתבאסת שלא הכרתי אותו אולי בשלב מאוחר יותר, או לא יודעת, כי אני לא יודעת אם אני באמת אוכל להיות עם אותו בנאדם כל החיים, אבל זה באמת מי שאני רוצה להיות איתו (לפחות ככה אני מרגישה כרגע) וחבל לי שזה אומר שאני אפספס את הכל בדרך. והלוואי שהיה לי משהו טוב להגיד, אבל אין לי, כי זה מן קטע כזה שאין מה לעשות איתו. זה עובדתית... וגם אותי זה מטריד, אבל אני יודעת שאין מה לעשות ופשוט אני זורמת עם הרגע ובינתיים טוב וכיף אז אין סיבה להרוס את זה. ואני לפעמים חושבת שאולי אחרי הצבא כל אחד מאיתנו ירצה להתנסות במשהו אחר ואולי נחליט שניפרד לכמה חודשים, ואם באמת כל כך טוב לנו ביחד אז זה דיי ברור שנחזור, ואם לא, אז כנראה זה לא אמור לקרות. טוב אני סתם חופרת, קיצור אני ממש מבינה אותך P: אבל אם טוב לך כרגע אני לא חושבת שאת צריכה לפרק את זה, כי תחשבי שגם חברות שלך לפעמים חושבות עלייך ומקנאות שיש לך חבר כל כך הרבה זמן ושמישהו אוהב אותך בזמן שהן יוצאות ובכל זאת נשארות לבד. (לא שיש לי משהו נגד רווקות, אבל אוף נו, הבנת!) ובסופו של דבר, אם את באמת חושבת על זה לעומק, אני בטוחה שאת יודעת שעדיף ככה...

 

[Behind Blue Eyes17]

את ממש לא חופרת!

את יותר מרגיעה רק שתדעי חח.. אז מה שאת אומרת זה פשוט לקבוע עובדה שזה המצב.. ואין מה לעשות עם זה כל כך וככה להשלים עם זה? אני מקווה שזה יעבור לי, אני עוד לא יודעת מה יהיה בעתיד ואם הקשר הזה ימשיך, אולי אחרי הצבא גם אנחנו נעשה כזאת הפסקה או משהו כזה.. תודה

 

[GrowingMadness]

אין, אני מתה על התגובות שלך פשוט.

אני חושבת שגם אצלי ואצל חבר שלי זה יקרה. אפילו ששנינו דיי באותו ראש בסה"כ [להשתחרר, לעשות פסיכומטרי, לעבוד שנה, ויאללה לדרום אמריקה לחצי שנה]. אבל... כן אנחנו נצטרך לדעתי איזשהוא "מבחן" שיגיד לנו שאנחנו באמת צריכים להישאר ביחד. וואו, זה מרגיש לי כזה כואב....

 

[FallOutGirl]

../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifזה מפחיד כמה שאת נשמעת כמוני :ם

ולאקס שלי קוראים יונתן.. ובאמת שהוא היה ניראה לי הכי מתאים לחתונה ולחיים.. ועדיין אפילו שנפרדנו לפני חצי שנה, הוא ניראה לי הבנאדם שאני יכולה לחיות איתו לנצח. אבל באמת הרגשתי שאני מפסידה את ההתבגרות וגיל הנעורים.. והתחלתי לצאת למסיבות וזה עוד שהיינו חברים.. וקרה שהתחילו איתו והתעלמתי, וניפנפתי.. אבל אני בנאדם מאוד פלרטטני וזה הגיע למצב ששני ידידים שלי נישקו אותי בזמן שהיה לי חבר.. ואני? זרמתי עם הנשיקה.. לא יותר מיזה. וזה קרה בהבדל של איזה 4 חודשים. והאקס יודע. סיפרתי לו ברגע שזה קרה.. אבל כנראה שבאמת היה חסר לי הקטע של החופשיות ולהרגיש כמו כולם.. וכנראה שאני צריכה עדיין להתבגר :\ אז חתכנו.. אחרי שנתיים ו3 ביחד. וזה כלכך כואב. עדיין כואב. אבל אין ברירה.. אני לא יכולה להמשיך לחפש אנשים חברים ולהשאיר אותו איתי כי אני רוצה איתו עתיד אבל מסתכלת מסביב.. והמחשבות רצות. בקיצור.. הוא התגבר על זה באיזהשהו שלב, אני ניסיתי לחזור כמה פעמים כי הבנתי את הטעות שלי. אבל כבר מאוחר מידי. ואולי זה לטובה.. והתחלתי לצאת עם בחורים שונים, ממקומות שונים, גילאים שונים.. לגלות עולם אני לא יכולה להגיד לך במה לבחור.. אבל באמת שצריך להבין - שאם נמצאים עם מישהו בקשר רציני ואת רוצה לשמור על זה - צריך לעשות וויתורים.

 

[Behind Blue Eyes17]

וואלה? חח זה באמת דומה.

אבל אני לא מבינה איך יכולת לוותר על קשר כזה יציב עם מישהו כמוהו? אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על פרידה ממנו, הוא הדבר הכי טוב שיש לי.. ואני לא מתארת אותי בלעדיו. אם נפרד זה כאילו שחלק ממני כבר לא יהיה.. אני גם הייתי רוצה לנסות דברים חדשים ולהיות אולי עם אחרים אבל זה בלתי אפשרי מבחינתי לסיים את הקשר בגלל הסיבה הזאת. אני לא חזקה מספיק כמוך בשביל לעזוב מישהו שאני כל כך אוהבת.

 

[FallOutGirl]

../images/Emo210.gif../images/Emo80.gifזה היה הדבר הכי קשה בחיים שלי..

והאמת שהוא זה שהיה מספיק חזק ואמיץ להעיר אותי ולהגיד לי שאני ככה.. שאני נעלמת לו. שאני מסתכלת מסביב. הוא אמר שאני צריכה לבחור או בו או להיות עם אחרים. ולא יודעת למה בחרתי להיות עם אחרים.. בחרתי בהנאה של אותה השנייה.. כאילו למחרת התחרטתי על זה ועד היום חצי שנה אני עדיין בוכה על זה. אבל מצד שני, לאט לאט מבינה שכנראה זה מה שהיה צריך לקרות.. לא רציתי להמשיך לפגוע בו. חשבתי על זה המון.. והדבר האחרון שאני רוצה זה לפגוע בו שוב.. לפגוע שוב באמון שלו בי שגם ככה כבר לא היה כזה חזק..

 

[Behind Blue Eyes17]

יכול להיות שדווקא עשית טעות..

אבל לפחות את שלמה עם זה. בתכלס זה עדיף לך מאשר להישאר איתו ולפגוע בו למרות שזה כואב לך הפרידה. אני לא יכולה לוותר על מישהו כמו יוני גם אם יתמוטט העולם! אני מרגישה שהוא הבן אדם שהכי חשוב לי, וגם אם אני מפספסת את ההתבגרות שלי וזה כן מעצבן אותי באיזשהוא מקום אז אני צריכה לעשות חושבים ולעשות פשרות וכמובן שלבחור בקשר שלי איתו כי זה הדבר שהכי עושה לי טוב! וברור שיותר מסתם לצאת ולהיות בין מערכות יחסים לא רציניות.. למרות שכן הייתי רוצה שזה יקרה לי אבל אני מוותרת על זה.

 

[maayanimi]

אממממ... אני באמת מבינה על מה את מדברת

לגמרי לגמרי. ולא פעם גם לי עלו המחשבות האלה. והאמת שגם התייעצתי עם חברות שלי- יש לי חברה ממש טובה שנפרדה אחריי 3 שנים מהחבר הראשון שלה, והייתה שבורה וכולם אמרו לה- עשי טובה מי נמצאת כל החיים שלה עם הבחור הראשון שלה ומתחתנת איתו?! והיא באמת לקחה את זה ככה ועכשיו היא מתנסית בואי נאמר.. מצד שני יש לי עוד חברה שגם לה יש חבר הרבה זמן (כמעט שנתיים) כמו לי (שנתיים ו-8), ובדיוק לפני יומיים בערך דיברנו על הקטע שאנחנו נמצאות עם אותו אחד כ"כ הרבה זמן בגיל הזה (יאיר הוא לא החבר הראשון שלי, אבל הראשון לא היה רציני בכלל אלא רק חודשיים). והגענו למסקנה שבאיזשהו מקום אנחנו אפילו ברות מזל- בשביל מה להיפגע ולסבול אם על ההתחלה השגנו משהו טוב? בשביל מה בכלל לנסות עוד דברים אם טוב??? ואת יודעת משהו? בת דודה שלי נמצאת עם החבר הראשון שלה מגיל 17 - כבר 16 שנה! והיא אוהבת אותו והוא אותה, וכמבון שהם נשואים עם 2 ילדים והשלישי בדרך. מצטערת על החפירה, אבל באמת שבשורה התחתונה ואחריי הרבה מחשבה על הנושא- למה בכלל לחשוב מה יש בחוץ עם טוב לך כ"כ עם מה שיש לך? זה מזל גדול שזכית בכזה קשר על ההתחלה בלי להתעסק בכל הבררה שבחוץ

 

[Behind Blue Eyes17]

את צודקת!

אני לא חשבתי לרגע שאני לא ברת מזל ואני גם לא חושבת על פרידה ממנו.. אני כל כך אוהבת אותו וטוב לי איתו מאוד. זה סתם מחשבה שעלתה פתאום.. וסחטיין על בת דודה שלך! חח אני רואה שגם דברים כאלה יכולים לקרות.. ואני שמחה שאתן מבינות אותי חח

 

[GrowingMadness]

את כלכך לא לבד! :>

גם אני חושבת ככה. אני מכירה את ליאור מאז שאני בת 16! ואני עוד חצי שנה כבר בת 20... איזה מטורף. אפילו שכן יצא לחוות מלא דברים ולצאת למסיבות ולפאבים שיתחילו איתי [גם כשהייתי איתו.. אין מה לעשות בד"כ את הערסים זה לא מעניין שיש לך חבר

], אני גם מרגישה שאני כאילו נשארת מאחורה כזה לפעמים.. תתעודדי בזה שיש אלפי, אבל אלפי בנות שיחליפו איתך עכשיו. למצוא חבר לחיים זה כלכך הרבה מעבר ללצאת למועדונים ולפאבים בלי להרגיש אשמה... אני גם לפעמים עוצרת וחושבת כאילו... "מה, אני אהיה רק עם בן אדם אחד לכל החיים?" ודברים כאלה... וכן זה מוזר, אבל אם זה אמור להיות - זה יהיה. פשוט תזרמי. את עדיין צעירונת, אין לך מה להתחיל לחשוב על העתיד הרחוק כשעוד יש כלכך הרבה לפנייך.. לא שאני מדברת ממרום שנותיי זה גם פשוט מה שאני חושבת על עצמי.

תזרמי ומה שאמור לקרות - יקרה! ואם האהבה שלכם אמורה להימשך היא תימשך.

 

[Behind Blue Eyes17]

אהבתי מה שכתבת, זה נכון..

עדיף באמת לזרום עם זה.. מה יעזור לי לחשוב על זה? וברור שכשיש חבר כזה זה יתרון גדול מאוד וזה עדיף מאשר סתם לצאת לפאבים אבל כמובן שעושים וויתורים אם רוצים לנהל כזה קשר. תודה על ההבנה

 

[GrowingMadness]

../images/Emo24.gif

תאכלס מה יעזור לך לחשוב על זה.. זה סתם מבאס. תזרמי

 

[You r mine]

לדעתי,

את אפילו לא צריכה לחשוב על זה.. תהיי רגועה ובטוחה בעצמך, יש לך חבר יותר משנתיים! זה לא משהו שהוא מובן מאליו.. כולן היו מתות להיות במצב שלך. ונכון, זה אולי לפעמים מבאס שאת לא יכולה להיות מחוזרת כמו שאר החברות שלך.. אבל תסתכלי פה על הצד החיובי שיש לך מישהו שאוהב אותך אהבה אמיתית ולא סתם מחפש רק להשכיב אותך.

 

[Behind Blue Eyes17]

חח קצר וקולע.. תודה על ההסבר המשכנע!

 

[מאיויוXD]

../images/Emo108.gifמבינה אותך, אבל

אבל לא כלכך מסכימה. אני לא אשקר - גם לי, בערך בחודשיים איתו כשהבנתי באמת מי הוא ומה עוצמת האהבה ביננו, היו הרהורים כאלה.. אבל זה כלכך לא נכון! אני מסתכלת על זה בדיוק הפוך - לפי דעתי, העתיד שלי פשוט פרוש לפניי. אני רואה חיים מאושרים ואורכים עם החבר, (כן, גם הוא חבר לחתונה, לגמריי מזדהה איתך בקטע הזה), עתיד פשוט ורוד. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. ואיזה פספוס בראש שלך? D: להפך! הם אלה שמפספסים, אהבה אמיתית, אושר אמיתי, חבר אמיתי ורציני שישאר איתם תמיד ושאוהב אותם איזה מוקדם ואיזה נעליים? להפך, את צריכה להגיד תודה על הזכות המטורפת ועל המזל הזה שאין לכל אחד, שנפל בחלקך להכיר בנאדם כזה בגיל כלכך צעיר שגרם לך להיות מאושרת ושיהיה לך טוב. תאמיני לי שהרהורים האלה יעברו לך מהר ואת תביני מהר מאוד כמה באמת את ברת מזל

 

[Behind Blue Eyes17]

אני איתו כבר שנתיים,

אבל אף פעם באמת לא עצרתי וחשבתי על זה.. תמיד הייתי שמחה שזה המצב שלי! ואני עדיין שמחה גם עכשיו! אבל אני פשוט רואה שהקשר כל כך רציני וזה מתקדם בצעדי ענק אפילו לכיוון של חתונה ואנחנו מאוד צעירים עדיין. וזה טיפה מלחיץ שאני אהיה עם אחד כל החיים שלי אבל מצד שני זה דבר מדהים שיש כזאת מערכת יחסים ואת צודקת אני באמת ברת מזל שיש לי אחד כמוהו. אסור לי אפילו לחשוב על להיות עם בנים אחרים, לא שאני רוצה גם.. אבל סתם היו לי מחשבות שאולי באיזשהוא מקום אני מפספסת את גיל ההתבגרות שלי ואת כל החוויות והניסיון שרוכשים בתקופה הזאת. אבל כמו שאמרו בהודעות מעליך, בשביל לקבל ולהישאר עם משהו טוב צריך לעשות פשרות על הדרך וזה עובדה..

 

[disarray]

טוב קראתי מספיק,תקשיבי..

קחי בפרופורציות!!! ותאמיני לי שאת לא מפסידה כלום! היה לי חבר כשהייתי יותר צעירה ואז כלום במשך שנתיים ועכשיו אני עם הנוכחי כ10 חודשים..תאמיני לי שכל התקופה הזאת רק חיכיתי למישהו! זאת לא נואשות או תלות או כלום- זה פשוט טבע האדם, השאיפה היא להתחלק לזוגות ולחיות כך כל החיים..זה גנטי-תבדקי בספרים ואצלי-גם דודה,גם ההורים,סבים וסבתות הורים של חברות,90 אחוז מהם עם החבר הראשון ,ואליו הן גם נשאו וחיים יחד באושר ושלווה.. אם יש משהו טוב ביד למה להסס.. וזה לא כאילו מישהו דוחף אותך לחתונה..ההורים שלי היו יחד מי"ב והתחתנו רק ב24..כי לפני רצו ללמוד,להיות בצבא להסתדר בחיים..5אפשר להיות יחד ועד לא למסד את הקשר אפחד לא דוחף אותך לחתונה.. אני עם החבר הכי מאושרת כרגע..אבל זה לא אומר שאני חושבת על חתונה או להפך-על פרידה..אני זורמת..קודם נלמד נטייל נהנה נתארגן על עצמנו,היה ונשארנו יחד?על הכיפאק ממשיכים..אם לא אז לא בקיצור תהני ממה שיש לך,תאמיני לי שאף אחת לא נהנית מלצאת עם בחור אחר כל שבוע (ומנסיון-יש לי חברות ממש פרפריות וגם הן לא אוהבות את זה ורוצות מישהו קבוע)..אז את ממש ברת מזל ולפי הסיפורים שלך פה יש לכם קשר ממש בריא ומחזק. אז רק תמשיכי להנות ממנו=] ואלת תלחצי מאחרים,תמיד יש לנו נטייה להסתכל לדשא של השכן,אבל ביני לבינך- שלנו הרבה הרבה יותר ירוק!!