מבואסת מהחיים
עבדתי באיזה מפעל במשך שבועיים לצורך המועדפת , וביום רביעי נתנה לי האחראית מספר טלפון . אמרה לי שביום חמישי אין עבודה ושביום חמישי , כלומר אתמול אני אתקשר ואשאל באיזה משמרת אני אהיה ביום ראשון. טוב , כמובן שזה הייה לי מוזר שהיא אמרה שאין עבודה ושכל המפעל לא יעבוד . באמת ביום רביעי הגז לא עבד והיינו מובטלים למשך שעתיים . עכשיו רק כל מי שמכח אדם התבקש לא להגיע לעבודה . כשהתקשרתי למספר שהיא נתנה לי האחרית , התברר לי שהוא שהוא שגוי. התקשרתי לכח אדם . התם נתנו לי את הטלפון של המשרד של המנהל המפעל. טוב , התקשרתי והוא אמר לי שכל שבוע הבא אני בחופש . שאלתי אותו למה והוא אמר לי שבקו החלבי , דהיינו קו חדש במפעל הם לא מפעילים שבוע הבא ולכן הם לא צריכים שם עובדים. אני מאוד כועסת , מאוד מאוד . בכל מפעל שאליו אני הייתי תמיד ישנה איזה שהיא תקלה . או שאני לא מתאימה , או שאין עבודה ושולחים אותנו מכח אדם להיות בחופשה כנגד רצוננו. הגיעה עובדת שהתחילה לעבוד מיום שלישי , אבל היא לא התבקשה לא לבוא לעבודה כי היא מהמפיל ומכח אדם . אני זועמת על כך שאני פניתי מכוח אדם . סתם בזבוז אם הייתי יכולה לגשת לשם ישירות מה שכן , אני יודעת שיש מפעלים שיקבלו אותי רק דרך כח אדם. אני בבעייה. למה עושים לי אבל כזה לשבת בבית שוב.? בנוסף לכך, התיאשתי מכך שאני בלי חברות. לשבת בבית מהווה עבורי דיכאון מוחלט. אין לי חבר ובעבודה אפילו נדלקתי על ערבי. אני שומעת הרבה ביקורות ויאטואליות קשות על כך. בסופי שבוע , במקום לצאת עם חבר שהייתי רוצה שיהייה לי , אני בוכה בבית. אין לי עם לצאת בסופי שבוע .קשה להיות בבית בלי חבר או חברות. כבר התחלתי לתהות מה יעלה בגורלי עם אני לא רואה אור בקצה המארה. איזה מישיהי שהייתי בקשר איתה אמרה לי שאני חסרת חיים , וברגע שאמרתי לה שאני שמתי עין על ערבי היא אמרה לי שאני נואשת, שאני זונה [למרות שאני בכלל בתולה והיא יודעת את זה],ושאני חסרת חיים שאני מתכתבת בצאטים. הגבתי לה שאני אכן חסרת חיים ואז היא אמרה לי מסכנה ושמה אותי על התעלם. איך אפשר להיות ככה..אל תשלחו אותי לפסיכולוג כי אמא שלי מודעת למצב שלי , והיא מנהלת איתי שיחות נפש מדי יום . אפילו היא התייאשה ממני. אמא אומרת שאני כמו קיר , שהיא מסבירה לי איך אני אמורה להתנהג , ואני ממשיכה בדרך ההפוכה. תאמת שהייתי מתה לחזור לצבא .בזמן שכולם רק סופרים את החודשים למנאיק , אני מתה לחזור לתקופה הנפלאה , שבה החלפתי אנשים בשמירות מהרצון והייתי נהנת מכך , ששם הייתי עם אנשים , ולרוב הייתי שמחה. איך לזעזל , אני אחשוב על חיובי, כשהייתי כבר ב4 עבודות שתוך מספר ימים פוטרתי בשל אי התאמה. אין לי חשק ללמוד ואין לי חשק למלצר או משהו ובאח שלא לעבוד בתור עובדת שירות. עד שסוף סוף מצאתי מפעל שאנשים שם לא משהו אבל העבודה מצויינת, גם שם תוך שבועיים מחזירים אותי הביתה , ויוצרים אצלי תחושה מבאסת . למה כשאני רואה זוגת בטלנובלות, אני מזילה דמעות. הייתי יכולה להנות מהשיחרור שלי , להיות עם חבר , להיות מאושרת . אבל אני לבד , אין עם מי לדבר. .. רק בא לי לישון ולא להתעורר , או אולי פשוט לשים קץ לחיים..? אין משמעות לחיי בכלל ואין להם טעם. הלוואי והייתי מתגייסת מחדש .!!!
עבדתי באיזה מפעל במשך שבועיים לצורך המועדפת , וביום רביעי נתנה לי האחראית מספר טלפון . אמרה לי שביום חמישי אין עבודה ושביום חמישי , כלומר אתמול אני אתקשר ואשאל באיזה משמרת אני אהיה ביום ראשון. טוב , כמובן שזה הייה לי מוזר שהיא אמרה שאין עבודה ושכל המפעל לא יעבוד . באמת ביום רביעי הגז לא עבד והיינו מובטלים למשך שעתיים . עכשיו רק כל מי שמכח אדם התבקש לא להגיע לעבודה . כשהתקשרתי למספר שהיא נתנה לי האחרית , התברר לי שהוא שהוא שגוי. התקשרתי לכח אדם . התם נתנו לי את הטלפון של המשרד של המנהל המפעל. טוב , התקשרתי והוא אמר לי שכל שבוע הבא אני בחופש . שאלתי אותו למה והוא אמר לי שבקו החלבי , דהיינו קו חדש במפעל הם לא מפעילים שבוע הבא ולכן הם לא צריכים שם עובדים. אני מאוד כועסת , מאוד מאוד . בכל מפעל שאליו אני הייתי תמיד ישנה איזה שהיא תקלה . או שאני לא מתאימה , או שאין עבודה ושולחים אותנו מכח אדם להיות בחופשה כנגד רצוננו. הגיעה עובדת שהתחילה לעבוד מיום שלישי , אבל היא לא התבקשה לא לבוא לעבודה כי היא מהמפיל ומכח אדם . אני זועמת על כך שאני פניתי מכוח אדם . סתם בזבוז אם הייתי יכולה לגשת לשם ישירות מה שכן , אני יודעת שיש מפעלים שיקבלו אותי רק דרך כח אדם. אני בבעייה. למה עושים לי אבל כזה לשבת בבית שוב.? בנוסף לכך, התיאשתי מכך שאני בלי חברות. לשבת בבית מהווה עבורי דיכאון מוחלט. אין לי חבר ובעבודה אפילו נדלקתי על ערבי. אני שומעת הרבה ביקורות ויאטואליות קשות על כך. בסופי שבוע , במקום לצאת עם חבר שהייתי רוצה שיהייה לי , אני בוכה בבית. אין לי עם לצאת בסופי שבוע .קשה להיות בבית בלי חבר או חברות. כבר התחלתי לתהות מה יעלה בגורלי עם אני לא רואה אור בקצה המארה. איזה מישיהי שהייתי בקשר איתה אמרה לי שאני חסרת חיים , וברגע שאמרתי לה שאני שמתי עין על ערבי היא אמרה לי שאני נואשת, שאני זונה [למרות שאני בכלל בתולה והיא יודעת את זה],ושאני חסרת חיים שאני מתכתבת בצאטים. הגבתי לה שאני אכן חסרת חיים ואז היא אמרה לי מסכנה ושמה אותי על התעלם. איך אפשר להיות ככה..אל תשלחו אותי לפסיכולוג כי אמא שלי מודעת למצב שלי , והיא מנהלת איתי שיחות נפש מדי יום . אפילו היא התייאשה ממני. אמא אומרת שאני כמו קיר , שהיא מסבירה לי איך אני אמורה להתנהג , ואני ממשיכה בדרך ההפוכה. תאמת שהייתי מתה לחזור לצבא .בזמן שכולם רק סופרים את החודשים למנאיק , אני מתה לחזור לתקופה הנפלאה , שבה החלפתי אנשים בשמירות מהרצון והייתי נהנת מכך , ששם הייתי עם אנשים , ולרוב הייתי שמחה. איך לזעזל , אני אחשוב על חיובי, כשהייתי כבר ב4 עבודות שתוך מספר ימים פוטרתי בשל אי התאמה. אין לי חשק ללמוד ואין לי חשק למלצר או משהו ובאח שלא לעבוד בתור עובדת שירות. עד שסוף סוף מצאתי מפעל שאנשים שם לא משהו אבל העבודה מצויינת, גם שם תוך שבועיים מחזירים אותי הביתה , ויוצרים אצלי תחושה מבאסת . למה כשאני רואה זוגת בטלנובלות, אני מזילה דמעות. הייתי יכולה להנות מהשיחרור שלי , להיות עם חבר , להיות מאושרת . אבל אני לבד , אין עם מי לדבר. .. רק בא לי לישון ולא להתעורר , או אולי פשוט לשים קץ לחיים..? אין משמעות לחיי בכלל ואין להם טעם. הלוואי והייתי מתגייסת מחדש .!!!