מארק קנופלר

[ngong]

מארק קנופלר

מארק קנופלר כל שנתיים יוצא לסיבובי הופעות באירופה וארה"ב. איך יכל להיות שמאז ההופעה המיתולוגית של הדייר סטרייט בפארק הירקון בשנות ה 80, אף אחד לא חשב להביא אותו לארץ. לדעתי הוא ימלא את הפארק באופן מרשים יותר מהסטונס.

 

[oren29at]

אני לא כל כך בטוח

ראשית, הרשה לי להמציא מושג מוזיקלי חדש, "פרדוקס מארק קנופפלר". הפרדוקס מתייחס למוזיקאי ותיק אבל פעיל מאד, שנמצא במילכוד: ככל שהוא פעיל יותר, ורוצה להציג את פועלו המודרני עלי במות, כך מצטמצם הקהל שמוכן להאזין לו.

אפשר לזהות שני בלוקים של פעילות מוזיקלית אצל קנופפלר: החלק הראשון של הדייר סטרייטס- חמישה אלבומי אולפן+ אלבום הופעה כפול+סינגל או שניים+ פסקול אחד, כל זה במשך שבע שנים (1978-1985). הבלוק השני התחיל בשנת 2000, נמשך כבר 14 שנה, וכולל שבעה אלבומי אולפן (מהם אחד כפול), פסקול אחד, הופעה חיה אחת או שתיים, וים שיתופי פעולה והופעות אורח.

מבלי להתייחס לאיכות החומרים העכשוויים שלו, די ברור שהופעה של קנופפלר תישען בעיקר על אלבומי ההווה שלו, ותכלול מעט מאד "מס נוסטלגיה"- קרוב לוודאי ש "Sultans of Swing" ו "Brothers In Arms" יהיו שם, לא בטוח שעוד שירים של הדייר סטרייטס.

בהתחשב בכל זה, אני בספק אם קנופפלר יכול למלא את נוקיה (10,000 מקומות), לא כל שכן את פארק זה או אחר.

מילה לדבי המוזיקה עצמה: המצב הרוח המוזיקלי של קנופפלר רחוק שנות אור מהדייר סטרייטס: כיום הוא עושה תערובת של פולק בריטי וקאנטרי אמריקני. נגינת הגיטרה שלו עברה שינוי- מסולואים מרשימים לפראזות יפות כלשעצמן. מי שחושב שהופעה של קנופפלר תהיה Dire Straits revisited עלול להתאכזב קשות.

באופן אירוני, ישנו הרכב אחד, של יוצאי דייר סטרייטס, שכן צפוי להעניק את החוויה הנוסטלגית המבוקשת. שמו של ההרכב הוא The Straits, והם היו צפויים לבקר בישראל בשנה שעברה, אבל ההופעה שלהם בוטלה עקב מיעוט של מכירת כרטיסים אם זכרוני אינו מטעני

 

[droriko]

לא מעריץ גדול של דייר סטרייטס

ולא מכיר טוב את מוזיקת הסולו של נופלר,אבל וואו! איזה גבר! ככה להקריב את גוש הזהב בשביל האמנות שלך? איפה והוא ואיפה הקפיטליסטים המטונפים האלה שלוקחים 700 שקל להופעה בשביל כל הלהיטים שכבר טחנו לך בגלגפלצ, שהאחרון מביניהם נכתב עוד כשפארק הירקון לא היה פארק לאומי אלא ראש עיריית תל אביב.

היחיד מהמיינסטרים שקצת מזכיר אותו זה אריק קלפטון עם כל הבלוז שלו.אבל גם הוא חוזר הרבה פעמים לבית החם והבטוח של הלהיטים. נופלר הוא תופעת טבע.

 

[oren29at]

בוא לא נגזים

קודם כל- זה לא שקנופפלר זנח את המיינסטרים רוק לטובת איזה אינדסטריאל-טקנו או משהו. קודם כל הוא עבר דירה או קומה אל עבר הקאנטרי- ז'אנר שיש בו קהל פוטנציאלי עצום ורב. אח"כ הוא חזר לשורשיו האנגלים/קלטיים (מי כמוהו מכיר את השורשים האלה, כבן למהגר יהודי מהונגריה שנולד וגדל בגלזגו שבסקוטלנד).

כדאי לקחת בחשבון את גילו ודורו של קנופפלר. הוא שייך לקבוצה שפרצה בסוף שנות השבעים- צעיר יותר מקלפטון, ג'אגר או בואי. קבוצת ההתייחסות שלו יכולה להיות, לצורך הדיון, סטינג, פול וולר (The Jam) וניק קייב.

נדמה לי שלפחות קייב ו-וולר מנהלים קריירה פעילה ומתפתחת גם בימים אלה, ולא ממחזרים את תהילות העבר שלהם. מסתבר שגם סטינג מנהל קריירה פעילה למדי, עם קצב סביר פלוס של אלבום לשלוש-ארבע שנים. הוא אמנם ממחזר טיפה עם עיבודים סימפוניים לקלאסיקות שלו, ואיחוד של פוליס, אבל בגדול- הוא מעלה פחות גרה ממה שחשבתי לפני שפתחתי את וויקי

הכי ממחזר מהחבורה הוא פיטר גבריאל. הקריירה שלו התחילה אמנם עם ג'נסיס כבר ב 1969, אבל עקב העיקרון הראוי להערכה שלו לא לבצע חומרים של ג'נסיס בהופעות (עיקרון זהה לזה של קולינס), אפשר להתייחס אל גבריאל כבן מחזור 1977. העניין עם גבריאל הוא שאין לו הרבה ברירות: עם קצב של אלבום פעם בעשר שנים, כמה חומר עכשווי כבר יש לו לבצע?

 

[droriko]

עם כל הכבוד לוולר,ויש כבוד

אני לא רואה אותו ממלא את פארק הירקון,ואם הוא ינסה למחזר את ״תהילת העבר״ בג׳אם ויופיע רק עם השירים שלה הוא לא ממלא אפילו את הסינרמה

 

[oren29at]

מה זה ישראל?

וולר הוא מוזיקאי מאד מוערך בבריטניה. אני לא עוקב אחריו, ומכיר מעט מאד מוזיקה שלו (עד היום מזדמזם באזני "Youre the Best Thing" הנוראי של הסטייל קאונסיל, זכר לנעורי האייטיז שלי) (עכשיו שמעתי אותו ביוטיוב, לראשונה מזה 30 שנה. אכן מאוס), אבל למיטב ידיעתי יש לו מעמד של "זקן שבט" באנגליה, ואין לו בעיה למלא אולמות בסיבובי הופעות באנגליה עצמה, ומן הסתם באירופה.

בהתאמה, כל אלבום חדש שלו מעורר גלים ולא פיהוקים, לפחות בעיתונות הבריטית.

 

[droriko]

ואגב לגבי נופלר,וזה לא ממש קשור לדיון

אולי הוא סקוטי ממוצא הונגרי, אבל אחרי שאתה מנגן שנים קאנטרי,המעבר למוזיקה אירית הוא די טבעי,שהרי בין שני הסגנונות יש קשר דם

 

[Barmelai]

אולי את הזאפה

וגם זה בתנאי שיבצע שירים של דייר סטרייטס. בארץ אין כמעט לקוחות לתוצרת של קנופפלר אחרי דייר סטרייטס. שני הנאמנים שעדיין סופרים אותו גולשים משום מה כאן. אחד מהם אאל"ט מנהל את הג'וינט הזה. כשלעצמי, אוהד גדול לשעבר של הסטרייטס, הפסקתי לספור את קנופפלר אחרי Lover over gold והפסקול של Local hero. ההופעה בפארק זכורה לי מאוד לטובה.

 

[arieltr]

Kill to Get Crimson

אלבום שלו מ-2007.
דייר סטריטס זה לא אבל זה גם לא אמור להיות.
מה כן, זה אלבום ענק של יוצר בתקופה המאוחרת שלו, אך מאוד מקסימה ואקסטרא נהדרת never the less.

 

[oren29at]

אחלה אלבום

טיפה מייבש בחלק מהשירים- חלקם "חלקים" מדי, או מופקים מדי, אבל קנופפלר אכן קם על צד ימין בכל מה שקשור לכתיבת שירים.

מבחינתי, נייר הלקמוס שיוכיח אם את/ה תאהב/י את מארק קנופפלר המודרני הוא האלבום The Ragpicker's Dream. מי שרוצה מוזמן לעשות את המבחן כאם ועכשיו- שש וחצי דקות בסך הכל, שאחריהם תוכלו לדעת אם אתם איתו או בלעדיו:

http://youtu.be/h-cA_Znry2k

 

[חובבת מוזיקה]

גיטריסט ענק

זמר בינוני..
sailing to philadelphia משנת 2000 גם טוב לטעמי
speedway at nazareth
https://www.youtube.com/watch?v=KaKiEciEK5M

 

[oren29at]

ו

על האלבום ועל השיר.

זה אלבום הסולו האהוב עלי ביותר שלו, יחד עם הראשון, Golden Heart מ 1996.

"Speedway to Nazareth" מתחיל פולקי, כמו ערימת חציר ביום שמש, ואז, בחלק השני, מניע כמו איזה הארלי דייוידסון וינטאג' מטופל היטב, ורוכב בעצמה אל עבר השקיעה, מלווה בנעימת נצחון סרג'יו מוריקונה סטייל.

במילה אחת: irrresistable.

גם "Silvertown Blues" מהאלבום הזה מצוין, יותר דייר סטרייטס אוריינטד

http://youtu.be/3GIeOxMsSn8

 

[חובבת מוזיקה]

איזה תאור מגניב )

יש בהחלט לקנופלר את הדבר הזה שממיס את הלב ותענוג לאוזניים..

 

[י ו א ב]

אז את פארק הירקון הוא לא ימלא

אבל בניגוד לקודמיי, אני חושב שיש לו פוטנציאל.
מה רע באיזו קיסריה או משהו כזה?

בסיבוב האחרון שלו, שמבוסס על privateering, הדיסק הכפול שהוציא ב- 2013, הוא מבצע גם חומרים של דייר סטרייטס.
יש את Sultans Of Swing, Romeo & Juliet, Telegraph road, So Far Away ועוד כמה.
מכניס 2-3 דייר סטרייטס בהופעה.

 

[Barmelai]

Mark Knopfler Greatests

כנראה שאני צריך להתנצל, יש כאן יותר משני גולשים שעדיין מקשיבים לקנופפלר. במחשבה שניה, במקום לבקש סליחה, אבקש משהו יותר פרודוקטיבי ממומחי הקנופפלר: הרכיבו כאן ביחד את הסטליסט לפרצוף מתוך הקריירה של מארק. נקרא לזה "אוסף היילייטס", נקרא לזה "מיקסטייפ קנופפלר". איך שתרצו.
המגבלות היחידות הן:
- לא להמליץ על אלבום שלם. מזה בדיוק אנחנו רוצים להמנע

- לא לכלול שירים של דייר סטריטס.
קדימה - תנו בראש!

 

[oren29at]

בעבודה. עדכונים בהמשך.

 

[arieltr]

מ-Kill to Get Crimson זה לא קל

לשלוף שניים שלוש שירים.
בגדול, מי שמחפש באלבום סולואים (אני) בסגנון הדייר סטריטס (שוב אני) או 'ספידוואי' מ-'סיילינג טו פילי' (שוב שוב אני) צפוי להתאכזב מאוד.
זה לא אלבום שיקפוץ עליכם מיד אלא אלבום שדורש הקשבה מלאה, אחרת הוא יחלוף מעליכם ויחפש לנחות בנחת אצל מישהו אחר.
אם כך מה בעצם אני עושה כאן? שאלה מעולה.
הקסם הקנופפלרי פזור לאורך כל האלבום הזה, והמפתח לאלבום הוא האוירה של כל שיר ושיר. אני מאוד אוהב את הקול וההגשה של מארק, הוא מודע לזה שהוא כבר לא צעיר ורק עם גיטרה ביד, כך שהצורך הזה די חלף וכעת אפשר להוציא את המיטב ולהמיס אותי גם בעזרת אקורדיון למשל. או חליל. או סתם ליק בודד מהגיטרה. וזה עובד מצויין שאני על הכורסא אצל קנופפלר. יש בו משהו כל כך חם ומחבק באיש הזה.

You can tell me your troubles
I'll listen for free
My regulars trust me, it seems
You can come and see Uncle
to get through the week
leave your pledges with me to redeem

All my yesterdays broken
a watch with no face
all battered and old
Bits of the movement
all over the place
and a heart full of holes

דוז-פואה של יוצר מבוגר, שממש לא רק גיטריסט מעולה, אלא הרבה יותר. הנה, תשמעו את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=5uApEAMBhYs


והנה ללא הקדמה, בלי שום סולו גיטרה, תשמעו איך אני נמס לחלוטין ומה שנשאר ממני פשוט עף הרחק הרחק למעלה:
http://www.youtube.com/watch?v=QckCBwdeCJU
אין זה פשוט קסם מה שהוא עושה שם.


Get a job with a pension
Don't ever mention
you once had a craving
for the brushes and paint

So go, forget it, let it all go

These are not my decisions
flaming visions
ringing expressions
the clamouring voice
It's volcanic desire
the unquenchable fire
It isn't a question
of having the choice

Anyway, now I'm old
but if you won't be told
if you've been created
to answer the call
all passion and lust
is going to end in the dust
but you'll hang on some
government gallery wall

You must go, forget it, let it all go

שיר פשוט נפלא:
http://www.youtube.com/watch?v=GIZnIeIBjIo


ברמלאי כמה שירים אמרת מותר? יש לקראת סוף האלבום שני שירים קצת יותר ערומים אולי, אבל מאוד טובים.
עוד שניים זה יותר מדי? אוקי.
אז הנה אחד אחר במקום:
http://www.youtube.com/watch?v=blC-scRu99A

 

[Barmelai]

בוא נציב מגבלה של עד 100 שירים

המטרה היא פשוטה: להוציא את המוץ מהתבן, את המחט מהשחת ואת הנחש מהקש (רגע, את הדבר האחרון עשה כרגע השופט דוד רוזן). או במילים אחרות: אותם שירים שבגללם אתה חוזר שוב ושוב לאלבום. או ננסח אחרת: אותם שירים שקופצים לך לראש כשמוזכר שם האלבום. קפיש?

המטרה היא מאוד מעשית, ליצור אוסף היילייטס על פי טעמכם, עבור בורים כמוני, ולחסוך מאתנו את הטרחה להתחיל לשמוע את כל התקליטים, רק כדי להגיע בסוף לרשימה האלה בדיוק.

 

[arieltr]

אהה 100 זה מצויין

אם כך גם הרצועה המצמררת משהו הזו:
http://www.youtube.com/watch?v=RFiI6i7fF9I

וגם הדבר היפה הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=_QpALGgYiZI

 

[oren29at]

Mark Knopfler- Sceneries

לקח לי קצת זמן, פלוס האזנה חוזרת ל Kill to Get Crimson, להבין את תמצית המוזיקה הקנופפלרית של עשרים השנים האחרונות.

קנופפלר יוצר נופים מוזיקליים, תוך שימוש בסט של צבעים ואקורדים מוגדרים מאד. לפעמים יוצאות לו גלויות, לפעמים הוא לוכד את הרגע. עוד יותר לפעמים הוא מנציח אנשים בסצינה חד פעמית, שאורכה כאורך השיר. יש לשירים שלו הרגשה מאד ברורה- טעמים וריחות שגם אם לא נתקלת בהם בחיים, עדיין מרגישים מוכרים ואהובים מאד.

האוסף שיצרתי רחב יריעה כשם שהוא מוגבל. נתחיל עם חסרונותיו המובנים:

- אני לא מכיר את כל אלבומי הסולו שלו. The Ragpicker's Dream מ 2002 היווה אכזבה מסוימת, ואת Shangri-La מ 2004 הורדתי בזמנו, שמעתי מספר פעמים, ואז מחקתי באכזבה גדולה. עדיין זכרתי לטובה שני שירים משם. האכזבה מ Shgangri-La גרמה לי לוותר על All the Roadtunning מ 2006, אלבום השת"פ שלו עם אמילו האריס, שעל כן אינו נוכח.

באופן דומה, Get Lucky מ 2009 איכזב אותי עם, שוב, שני שירים שאהבתי, מה שגרם לי לוותר על Privateering, אלבומו הכפול והאחרון לבינתיים מ 2012. על כן גם הוא אינו נוכח.

- חלק מהנופים שאותם קנופפלר אייר התחבבו עלי פחות מאשר שירים אחרים, ולכן האוסף לא מקיף את סל כל ההשפעות המוזיקליות שקנופפלר הביא אל המוזיקה שלו. זה לא אוסף מייצג (את קנופפלר), אלא אוסף אישי (שלי), וככזה הוא בהחלט ראוי לאיתגור מצד כל מי שחווה את המוזיקה של קנופפלר אחרת ממני (שלא לומר מכיר את האלבומים והשירים שאני לא מכיר).

מה כן יש בו:

- 24 שירים, זה מה. 24 שירים הגיעו אל קו הגמר, ובמקום ניפוי החלטתי לחלק אותם לשני חלקים נטולי עמודי שדרה מובחנים זה מזה. ניסיתי לחלק שירים "דומים" בין כל אוסף, ואז יצרתי רצף אינטואיטיבי ככל שיכולתי. אני מקווה שמי שיקשיב לאוספים האלה ימצא בכל אחד מהם את האופי שלו. בכל מקרה, אין שום בעיה אם מישהו יחליט לאסוף מהשניים אוסף "דפיניטיבי" קצר יותר וטוב יותר, לדעתו.

- כאמור, האוסף בנוי משירי (רוב) אלבומי הסולו של קנופפלר מהשנים 1996-2009. שני שירים ששמחתי לגלות שיש לי לקוחים מהתקליטון של הסינגל "What It Is", שיצא בשנת 2000 (הסינגל עצמו לקוח מהאלבום Sailing to Philadelphia, אבל הוא לא נכלל באוסף הכפול שלי).

אחרון חביב: חשבתי לרשום כמה מלים על כל שיר, אבל החלטתי בסוף שהמוזיקה מתארת את הנופים השונים מצוין גם בלי תוספות משלי. רק ציינתי מאיזה אלבום/סינגל לקוח כל שיר.

את האוספים שיכנתי בדרופבוקס שלי. מי שירצה גישה אליהם מוזמן לפנות אלי במסר פרטי