מאפליה

bugbuster

New member
מאפליה

בירחי אישה, כל עוד את יכולה, בירחי מנשמתי העכורה, האפלה, מגינוני בשלות מהוקצעים וכה זיופים. מכוח נסיון ואשליית אדנות בם התאמנתי בחדרי חדריו המוכתמים של קושר זימה ומזימה. כולם מראית שווא, כולם מראה פתאים, ברחי אישה, הן רשת כבר פרוסה למצודתך. בירחי אישה, בירחי מקרבתי כאיילה רכה ודרוכה כחץ ביפני מפל הבוץ המשתפך, מאימרי כנות שקופה, שאינם אלא ליטוש של אמירה ומישחקי מילים, טריק, שטיק, טכניקה זולה. ברחי אישה, הן באתי למיפתנך, נושף בנחירי מטבעות כנות מזויפות, מיתהדר בנוצות אותה ציפור כנות מזוייפה, ואת נפעמת והלומה, עוורת מהבחין. בירחי אישה, בירחי הרחק הרחק לייתורת שיפוטך האחרונה שעוד נותרה בך, לזו הקמה וזועקת בנפשך, עלי לברוח מפניו כבורחת מפני אש, עשן, או צחנת הסרחון והרקב, והצריחה והצווחה וזעקת הלחישה. בירחי אישה, ואין לך לאן. קם שטן של תאווה ותשוקה שורפת ומכלה, ונועץ בך ציפורניו.
 
אם כבר למות אז מנעיצת ציפורני

התשוקה נשמע לי דיל לא רע. העלת לדעתי כאן כל כך הרבה- אחריות הפיתוי ואיכויות המשחק המזויף שיש בבסיסו. אותו זיוף שהוא בעצם בסיס הקיום של התשוקה לדעתי.
 

bugbuster

New member
עצומה אחת,

אני מזכיר לך יקירה ברגע ההשתפכות הזה שלי, את הראשונה שהגבת לי בפורם הזה. והכוונה ללפני שנה ומחצה עוד מעט. שלך.
שנה טובה.
 
לברוח?

למה לברוח, קרבתך מאיימת? התאווה והתשוקה הן בסיס קיומינו, טעמה הפלא של הקירבה, הרגש והתענו. אל תתייסר.
 
למעלה