מאניה דיפרסיה

[Bananit84]

מאניה דיפרסיה

שלום לכולם,,
יש לי שאלה..
בחורה כבת 31 המאובחנת במאניה דיפרסיה, בחורה מקסימה אך רגישה מאוד מאוד מאוד.
כל שינוי קטן בתבנית הרגילה מובילה אותה לדאונים רציניים והאחרון היה לפני כמה חודשים וסופו היה אשפוז במחלקה סגורה למשך כחודש ומצי.
עכשיו היא שוב נכנסת לסחרור הזה, היא הולכת לפסיכולוגית שלה, אך העומס על הלב (פיזית) מתחיל לעלות ואנו דואגים לה. אנו חוששים ממצב של אשפוז נוסף והפעם לא נראהה שהיא תצא מזה מהר.
כיצד ניתן לעזור לה? למשפחה? איך ניתן למנוע את ההגעה שלה למקום הנוראי הזה שוב?
ושאלה נוספת- האמנם באמת צריך להגן על חולי מאניה ולעטוף אותם באינספור חבילות צמר גפן כדי שעולמם לא יזדעזע או שהם כן צריכים להזרק למים בכדי ללמוד להתמודד עם קשיים ועם העולם. הרי אבאמא לא יהיו כאן תמיד להרים אותה... והעולם לצערינו לא ורוד כלל....

אודה להתייחסות מהירה בעיקר לשאלה הראשונה.
תודה רבה.

 

[עפרה מהודר]

יש משהו שלא הבנתי מהשאלה:

1. מה פירוש "העומס על הלב - פיזית"?. האם הבחורה סובלת מבעיות רפואיות בלב? מתקשה לעלות במדרגות או משהו כזה? או הכוונה בכל זאת לבעיה רגשית? ("כבד לה על הלב"?)

2. אם מותר לשאול -- מהי הקירבה שלך לבחורה הזאת? האם את היא הבחורה? אמא שלה? מורה שלה?

אני חושבת שהמידע הזה יעזור לאנשים להתייחס לשאלות שלך.

 

[Bananit84]

אז ככה

1. עומס על הלב- בעקבות הכדורים שהיא לוקחת, נגרם לה לעיתים דופק מואץ מדי שממש נראה חיצונית כאילו הלב עוד רגע עף החוצה.
וזה קורה כשמשהו מתערער בה. כשהאיזון מופר.
באופן כללי אין לבחורה בעיות רפואיות פיזיות. גם לא לב.

2. הבחורה היא גיסתי.

תודה על התייחסותך.

 

[עפרה מהודר]

תשמעי

מאניה דפרסיה זו מחלה רצינית.
וטוב שהבהרת את עניין תופעות הלוואי של התרופות.

מאחר שזו באמת מחלה רצינית, לא נראה לי שמישהו כאן בפורום יוכל לתת לכם תשובה רצינית.
את זה יכול לעשות רק מישהו שמכיר את הבחורה.

אם היא לא מרוצה מתוצאות הטיפול/ים הנוכחיי/ים שלה, אולי כדאי לה ללכת לשמוע חוות דעת רפואית נוספת.

למיטב הבנתי, במקרה כזה יש לפנות לפסיכיאטר -- לא לפסיכולוג.

בתור קרובת משפחה שלה, נדמה לי שאת לא יכולה לעשות הרבה -- מלבד אולי להציע לה את הכיוון הנ"ל (חוו"ד נוספת).
בטח לא יזיק גם להתחשב קצת ברגישויות שלה.

גרא, מה דעתך?

 

[גרא.]

Bananit84,בכדי לענות או להגיב על השאלות

שהעלית,יש צורך בהרבה יותר מידע על הבחורה, על המשפחה,על מחלתה,על ההיסטוריה הרפואית שלה,
כך שבפורום הזה,או בכל פורום אחר,אי אפשר להתייחס ברצינות הנדרשת.יתכן שיש צורך לשתף את
הטיפול הפסיכולוגי במעקב פסיכיאטרי ,שיוכל להוסיף את הממד הפסיכיאטרי /תרופתי בטיפול הקיים.

 

[יעל ניסן]

מעבר למה שכתבו לך

עפרה וגרא

לענות באופן קונקרטי זה להגיד לך שהחלק הכי חשוב בעזרה לאנשים המאובחנים עם מחלה דו קוטבית היא העזרה ללמוד לאזן.
החלק הראשון הוא ללכת לפסיכיאטר, לקבל טיפול תרופתי עם היד על הדופק (במקרה שלה - תרתי משמע!) ולהגיע לכדור הנכון במינון הנכון.
ואחר כך ללמוד לנהל את החיים כך שלומדים להכיר את הסימנים המוקדמים של יציאה מאיזון ולומדים להכיר מה עוזר ובאיזה אופן.

לוקח לפעמים שנים ללמוד להגיע ליכולת לאזן באופן תקין.

 

[Bananit84]

תודה רבה על התגובות.

לשמחתי היא הצליחה להתאזן ולהרגע בתנאים מסויימים.
באופן כללי היא כמובן מטופלת גם אצל פסיכיאטרית ובדיקות ונסיונות שונים של כדורים שונים.

מקווה שיהיה בסדר גם הלאה.

אבל באמת אני שואלת לגבי העטיפה והחממה.
משפחתה עוטפת אותה מאוד וחוששת אפילו להביע את דעתה לגבי דברים מסויימים כי מפחדים איך היא תגיב.
האם זה לא מוגזם??
הרי זה סוג של לחיות בשקר. לחשוב לדוגמא שכולם מקבלים משהו מסויים שקורה, כשההורים בעצם אוכלים את עצמם ולא מעיזים לומר מילה כדי לא לערער אותה, ואז מגיע פיצוץ גדול יותר. שכמעט הביא אותה לאשפוז, וכולם מתבכיינים אוי מה עשינו לה, איך העזנו לדבר בכלל. כשכל מה שנאמר היה אך ורק לטובתה.
ואגב, הפסיכולוגית- תפקידה במצב כזה לא אמור להיות ללמד אותה להתמודד עם העולם? לומר שהיא צריכה גם להבין את ההורים? אלא במקום זה תקפה את האם על שהעזה לערער את עולמה של הבת.

ובאופן כללי לגבי אנשים כאלה- אם לא ילמדו להתמודד עם העולם, איך ישתלבו בחיים? ישבו בבית ויבכו על גורלם שהם עצמם מביאים עליהם?
איך באמת נוהגים במצבים כאלה?

קצת מעצבן לראות את זה מהצד ולשתוק, במיוחד שמדובר בבחורה חכמה, שיכולה לבאמת להצליח בחיים בזכות עצמה.
לי אישית- יש חשק לפעמים לנער אותה שתתעורר... אבל מי אני... רק נספחת משפחתית...