מאמר פרק ח'

[Apikachu L]

מאמר פרק ח'

 

[יאקומו]

הוא לא נפתח לי!

....... (רק כדי שיקפוץ ^^)

 

[יאקומו]

מצטערת, אבל אני לא נכנסת לצ'אטים

(עברתי שירשור...) סליחה שאני משתמשת בשלך יאנה, פשוט לא משתמשים בו יותר!!!

 

[meytar]

שלחתי לך עוד מסר...

ואין לך על מה להצטער, ס22ה! גם אני כמעט ולא נכנסת. הייתי אולי בשניים כל החיים שלי.

 

[Apikachu L]

אים הוא לא ניפתח אז אני אשלח לך

רק שתדעי הפרק משוגע קצת! הנה:פרק ח' - יאן וייאנג "נהדר, ממש נהדר" גאטומון הלכה בחדר מצד לצד . היא עצרה והביטה בחברותיה. "אני לא מבינה איך הסתבכנו ככה , זה נוראי" אמרה והתישבה בעצב על השטיח. "זה גרוע, אבל יש לך הצעות כלשהן?" אמרה אפיקצ'ו וקארי נאנחה, אתמול הן גילו כמה דברים נוראיים למדי פרט להצעות הנוראות של מיוטיסמון. הן גילו שבעולם הזה מיוטיסמון מסוגל לשלוט בזמן.להאט אותו או להפך. ככה שהעשרים וארבע שעות האלו יכולות להמשך זמן רב. ואם זה לא מספיק היו להן כאלה סיוטים. הן חלמו שהן לא הסכימו להצעה המטורפת של מיוטיסמון ואז הוא התחיל מלחמה נוראית בעולם הדיגיטלי והרג את כולם ובסוף הרג גם אותן. החלום ניראה ממש אמיתי וזוועתי לגמרי. "בואו נצא החוצה, אין מה לעשות כאן " אמרה קארי הן הסכימו ויצאו . בינתיים דיוויס וטי קיי ישבו בצד ובכו , שאר החבורה עמדה סביבם במן שיתוק. "עברה רק שעה" מילמלה יולי "יש עוד 23." "את ממש מעודדת" אמר קן "מה אני יכולה לעשות" אמרה יולי "קודי , זוז. "אמר דיוויס במין כעס "תיראו, אנחנו יכולים לשבת כאן ולהתבאס או לעשות משהו" אמר הוקמון "הוקמון צודק, אנחנו לא עוזרים בזה שאנחנו יושבים כאן" אמר ורמון "אם נשב כאן לא נוכל לעזור להן אנחנו צריכים לעזור להן" אמר ארמדילומון. פתאום הופיעו טאי ואגומון וכשראה טאי את המחזה המוזר ניגש ושאל . כשהסבירו לו צנח טאי על הדשא ואמר "ידעתי, פשוט ידעתי, למה לא הבנתי קודם" חוזרים לסיפור השלישיה ישבה על צוק ונידנדה רגליים, היתה רוח נעימה, וקאגאאפים קיפצו סביב… "אתן יודעות" אמרה גאטומון "המקום הזה לא כל כך נוראי – רק מי שגר בו" "הקאגאאפים האלו חמודים - והם דומים לדיג'ימונים" אמרה קארי "כן, אתן יודעות אני מרגישה לפעמים שהמקום הזה מאוד אפל ולפעמים מאוד מואר - אף פעם לא בין לבין – זה מאוד מוזר לדעתי" אמרה אפיקצ'ו וקארי וגאטומון הינהנו בהסכמה. "את צודקת וזה מזכיר את הנבואות ' ובעולם של אור ואופל טהור ' " ציטטה גאטומון. " נכון וגם השם של העולם מסביר את זה " הוסיפה קארי "אוף" רטנה גאטומון "הגלימה הזו מעצבנת אותי אני לא מתכוונת ללבוש אותה יותר" "טוב, אולי באמת כדאי להוריד אותה , גם אותי היא מרגיזה" אמרה קארי " אני לא חושבת שהוא נתן לנו אותה סתם" אמרה אפיקצ'ו "בדיוק" אמרה גאטומון "בגלל זה היא מרגיזה, לכי תדעי מה ההשפעות שלה" "אני חושבת שאת צודקת" ענתה קארי "טוב ,זה רעיון טוב" אמרה אפיקצ'ו הן הורידו את הגלימות ותלו אותן על עץ קרוב וחזרו לצוק. הן עמדו שם והסתכלו למטה. פשוט עמדו שם. הוא לא יכול היה לסבול את זה, הוא ידע שזה עלול ליקרות אבל כלום לא קרה להן. פשוט כלום . וזה הכעיס אותו. הגלימות האלו הו אמורות להגן עליהן מאותה ישות שחורה אדומה שהתקיימה כל כך קרוב לעולם שלו, ולמנוע את חלק מהשימוש בכוחותיהן . ומה שהכי הכעיס אותו היה הוא עצמו - הוא הפסיק להבין את עצמו וזה היה בילתי נסבל. מאוד בילתי נסבל. הוא לא הבין למה הוא רוצה לדאוג להן – הוא ממש רתח מזעם ולא היה לו על מי להוציא את זה. הוא רצה לצחוק באירוניה לו – למיוטיסמון אין על מי להוציא את הכעס – טוב אולי זה לא מדוייק – הוא דרך על קאגאאפ אור תועה - היצור הקטן צרח וטס אל השלישיה . זה לא מספק במיוחד אבל משהו עדיף על כלום . הוא החליט לעשות משהו בקשר לשלישיה הארורה הזו. הוא התחיל לצעוד לעברן – הן לא הבחינו בו כנראה כי המשיכו לעמוד ללא תנועה – הוא התקרב וכשהיה במרחק של מטר וחצי בערך קרה דבר שהתרחש מהר מאוד. הוא דרך על זלזל הן הביטו אחורנית וליפני שמשהו קרה חלק מהצוק עליו הן עמדו הן נפלו למטה. הוא ניגש אל קצה הצוק וחשב מהר מכפי שחשב מימיו - הן היו רחוקות מידי והוא עשה את הדבר היחיד שיכול היה לעשות. "ברק ארגמן משולש" השוט הארגמני הזוהר שהתפצל לשלוש תפס כל אחת מהן. את קארי בשוק(רגל – מתחת לברך – מעל הקרסול) את גאטומון בזנב ואת אפיקצ'ו ביד. קארי, אפיקצ'ו וגאטומון התנודדו ונאנקו מכאב. ואז קרה הדבר שהוא פחד ממנו. הישות הזו האדומה שחורה נוזלית שמעבר לסדק שהוא הגבול של העולם שלו וכל כך קרובה אליו כנראה הבחינה בהן . הוא לא ידע איך אבל הוא פשוט ידע וגם ידע היטב מה עלולות להיות התוצאות של זה. הוא העלה אותן והעמיד ו.. ובכן זה קצת מגעיל אבל הוריד מעליהן את השוט (קילף ליתר דיוק בתוספת כמה חתיכות של עור )ולקח אותן אל נחל קרוב. הן פשוט בהו בו ורעדו קצת – זה לא מצא חן בעיניו הן גם הביטו כמה פעמים אחורה . הוא לקח אותן אל הנחל ומכיוון שהמשיכו לבהות ולרעוד ולא הראו יזמה כל שהיא הוא שטף את הפצעים שהוא עצמו גרם להם בשביל להציל אותן (לא לזלזל – פצעים עמוקים בהחלט). הוא הושיב אותן מתחת לעץ וכיסה בגלימות שלהן. הן המשיכו לרעוד ולבהות רק חזק יותר. הוא התחיל לחשוד שמשהו באמת לא בסדר. הוא התבונן בהן מקרוב ואז. הן נאנקו התכופפו קדימה ושריטות קטנות החלו להופיע על עורן. הוא השעין אותן לאחור בחזרה ואז הוא הבין - הדבר הנוזלי שחור-אדום הזה ניסה לעשות להן משהו או שהן ניסו להלחם בו. "תפסיקו, אתן הורגות את עצמכן" צעק וזה לא עזר הוא ניזכר במשהו וחייך – הוא צריך לזעזע אותן במשהו והיה לו רעיון אפיקצ'ו הזו נתנה לו פעם סטירה אולי זה הזמן להחזיר לה – הן קשורות כך שזה ישפיע על שלושתן ואים זה לא ישפיע בכל זאת הוא יתן לשלושתן סטירות אם ידרש. הוא נתן לה סטירה חזקה למדי היא הפסיקה לרעוד לרגע ואז המשיכה. זה לא עזר ואם הוא לא ימצא פיתרון מהר הן ימותו - הן לא שולטות בכוחותיהן ועדיין מנסות . הוא חשב קצת ועלה לו רעיון שקיווה שיעבוד – הוא ידע שאם משהו יזעזע אותן אז זה יהיה זה. הסטירה הוכיחה את מה שהוא היה צריך – הן בהכרה מלאה אבל פשוט מנסות להלחם בדבר ההוא. "הגיע הזמן – אתן יודעות – שאני אעשה את מה שהייתי צריך לעשות מזמן..." הוא נישק כל אחת מהן וצעד צעד אחורנית הן הפסיקו לבהות ולרעוד. ונראו די מבולבלות. הן היו מופתעות. למה הוא עשה את זה? הוא הציל אותן כנראה – פעמיים. אבל מה קרה להן הן לא הבינו מה שהן כן הבינו שהיה אופל רב כל כך קרוב אליהן רודף אותן ומנסה לפגוע בהן ופוגע בעולם . הדבר ההוא שרדף אותן היה האופל ההוא שרודף את העולם , הן כנראה טעו בהשערה שלהן. האופל המאיים היה הדבר הזה והוא היה חזק מאוד, חזק מידי והן ידעו שהפעם כוחה של כל החבורה לא יספיק קארי, אפיקצ'ו וגאטומון ידעו שיש רק דרך אחת להציל את העולם - לעיתים צריך לבחור בין הרע לגרוע ביותר כדי להציל את הטוב. הן בחרו ברע. בפרץ של אור ואופל הפצעים שלהן נרפאו אבל במקום הפצעים שגרם מיוטיסמון היו צלקות עגולות בצורת היין והיאנג. זמן האור והאופל הגיע. סוף פרק ח'

 

[יאקומו]

יפה!

 

[Apikachu L]

תודה לך