מאמר לחנוכה חלק א'

[REALI]

מאמר לחנוכה חלק א'

שלום לכל באי הפורום, ברצוני לשתף אתכם בכמה נקודות יפות ומחכימות -לדעתי- על ימי החנוכה. ראשית אזכיר כמה נקודות שחלקן ידועות יחסית וחלקן פחות ולאחר מכן אשתדל לחבר אותם לתמונה אחת כוללת ובהירה. המאמר מצד אחד ארוך אך מצד שני כתוב בצורה מתומצתת יחסית, לכן לדעתי כדאי לקרוא אותו במתינות ולשים לב לחלקים השונים. כידוע ימי החנוכה הם זכר לניצחון על היוונים לאחר מלחמה שכללה הן מאבק פיזי והן מאבק רוחני, ובהתאמה - ניצחון פיזי במלחמה וניצחון רוחני שהתבטא בשיאו בנס פח השמן. ומיהם היוונים הללו? שלוש ירושות הורישה יוון העתיקה לעולם: חכמת הפילוסופיה, האמונה באלים - המוכרת לנו כמיתולוגיה היוונית, כשבעצם המשמעות היא שהם המשיכו לעבוד עבודה זרה לכוחות שונים בטבע , אלא שהם התקדמו בכך שבמקום לייחס את הכוחות לפסלים עץ ואבן מעשה ידי אדם, הם התעלו להפוך את האלוהות למושג רוחני וייחסו את הכוחות לדמויות שמיימיות. והחידוש השלישי הוא משחקי האולימפיאדה. לאור זאת נראה תמוה שהם בחרו להאיבק בעם ישראל, שהרי הם עסקו הן בפיתוח חוכמות והן בתפישות רוחניות יותר, אומנם לצד פיתוח גופני גם כן, אך יותר היה נראה שהם דוקא יותר קרובים לישראל מאשר שאר העמים, בבחינת "יפת א-להים ליפת והוא ישכון באהלי שם". היוונים נהגו בדר"כ לתת חופש דת לעמים שכבשו תחת חסותם, כך ששוב עולה תמיהה על התנגדותם לעם ישראל ותורתו, ומעבר לכך מצינו שחז"ל שייכו את "תוהו ובוהו, חושך ותהום" לארבעת המלכויות שנאבקו בישראל ואת יוון הגדירו כחושך! דוקא יוון שקידמה את האנושות מאמונה בפסלים והנחילה לה חוכמות פילוסופיות מקיפות שהובילו את האנושות מן העת העתיקה אל עבר ימי הביניים, דוקא היא מוגדרת כחושך!? עוד דבר מעניין הוא, שהיוונים דוקא התעניינו בתורה ותרגמו אותה ליוונית "תרגום השיבעים", אך דוקא על מעשה זה חז"ל קבעו תענית (אחד הסיבות לצום עשרה בטבת). עיקר גזרות היוונים היו על שבת, קידוש החודש וברית מילה. בנוגע לתקופה ההסטורית מדובר בימי הבית השני, שמה שמאפיין אותם הוא הסתלקות הנבואה. מאז אדם הראשון הקב"ה היה מתגלה לעבדיו בעולמו ועם ישראל היה מחובר אל קונו על ידי אלפי נביאים שחיו בתוכו ודבר זה בא אל קיצו ממש בתחילת התקופה היוונית, כך שאפשר להגדיר את התקופה הזאת כתקופה החשוכה ביותר בהסטוריה. אמנם מכאן והלאה מתחילה ההתפתחות של התורה שבעל פה - חיבור המשנה והגמרא, שבאה במובן מסויים כתחליף לנבואה, שהרי שניהם באים להנחות את חיי היום יום ולתת הוראות שעה רלוונטיות, ונוצר תפקיד ה"חכם" שחז"ל הגדילו לעשות כאשר הגדירו "חכם עדיף מנביא". שמונת ימי חנוכה הם בשיא החורף - בתקופה הכי חשוכה במהלך השנה, כך שגם מבחינה הסטורית וגם קלנדרית זו התקופה הכי חשוכה. המצווה היא להדליק נרות והיא נעשית רק בלילה. ומצווה לפרסם את הנס הן ע"י הנרות והן באיזכורים תכופים של הנס בברכה בזמן הדלקת הנרות ובתפילות ובסעודות בברכת המזון. זו מצווה שחכמים תיקנו ואעפ"כ זה נחשב למצווה ולא ל"תקנה" ומברכים עליה. אסור להשתמש באור הנרות האלו כי הם עצמם קדושים וכן חייבים להדליק את הנרות במקום המיועד להם וא"א להדליקם ואח"כ להעבירם למקומם (על שלושת דברים אלו הגמרא תמהה "והיכן ציוונו?!" "וכי נר קדושה יש בו?!" וכן דנה האם הדלקה עושה מצווה או האם הנחה עושה מצווה). מצווה מן המובחר להדליק בשמן זית וכן להוסיף כל יום נר נוסף (או -לדעת בית שמאי- להפחית כל יום). בדומה לסוכה אסור להניחם מעל גובה עשרים אמות (שהעין לא שולטת שם) וכן אסור להניחם מתחת שלושה טפחים (שזה בטל לקרקע ואין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים),אך בשונה מסוכה - סוכה חייבת להיות מגובה עשרה טפחים ומעלה, בעוד שנרות חנוכה הם להיפך- מצווה מן המובחר להניחם מעשרה טפחים ומטה. בגמרא מוסבר שסוכה היא דוגמת הארון וקודש הקודשים ולכן היא שייכת לרשות השמים, כלומר לתחום השמיימי, והגמרא מסבירה שמעל עשרה טפחים מסמלים את התחום השמיימי ואילו מתחת עשרה טפחים מסמלים את התחום הארצי ומכאן נבין שנרות חנוכה משוייכים לתחום הארצי! כעת נתבונן בתהליך הכללי אותו אנו עוברים במהלך החגים השונים במשך השנה, נבין את מקומו של חנוכה בתוך המהלך הזה ומתוך כך נחבר את כל הפרטים שראינו לתמונה אחת כוללת. החג הראשון הוא פסח, בו אנו שרויים בשיעבוד וטומאה - ניתוק מעצמינו - מחירותינו וניתוק מריבונו של עולם. פסח מסמל את היציאה מסורגי הכלא אומנם אנחנו עדיין נמצאים בשפל בתחתיות ארץ ולכן מתחיל תהליך של בנייה אישית ועלייה כלפי מעלה במהלך ימי ספירת העומר עד שאנו מגיעים לשיא ועומדים בפתח השמים וכאן יש עצרת (חג שבועות נקרא עצרת בתורה) - נעצר התהליך ואנו מקבלים מדרגה חדשה מלמעלה - משער החמישים, מקבלים מדרגה שמיימית, ומקבלים את התורה. אומנם כאן אנו ניצבים כמלאכים מנותקים מהעולם ולכן מתחיל תהליך נוסף של ירידה והורדת המדרגה האלוקית לתוך חיי העולם הזה, עד שאנו מגיעים לסיום-"אסיף"- לסוכות בו אנו יושבים תחת צל השכינה ששורה עכשיו כאן בעולם הזה ולא רק בשמים וגם כאן שוב יש בשיא התהליך עצרת (שמחת תורה נקרא בתורה עצרת) - התהליך הגיע לשיאו ונעצר ואז מקבלים מדרגה חדשה - מכניסים את כל הרהיטים מהסוכה הביתה והבית עצמו יכול להיות מקום השכינה ואין מצווה מיוחדת ליום הזה כי החיים הרגילים עצמם התקדשו. (תהליך זה נקרא שלושת הרגלים וגם שאר החגים והצומות משתלבים בו יפה אך אין כאן המקום להאריך בזה). לאחר תהליך זה הקדושה ירדה מן השמים והתנחלה בארץ וכאן מסתיימים החגים בתורה, אומנם אז מופיעים חגים חדשים - חגים מדרבנן- חנוכה ופורים, שאותם חכמים בעצמם קבעו. חגים אלו מסמלים שלא רק שהקדושה השמיימית יכולה לרדת לארץ, אלא שאפילו הארץ עצמה היא קדושה והארץ עצמה יכולה ליצור קדושה. חנוכה מסמל קדושה עצמית ויצירת קדושה מצד הנפש והשכל של האדם הארצי, ופורים מסמל שיש קדושה עצמית אפילו מצד הגוף החומרי של האדם.

 

[REALI]

חלק ב'

וכך אנו מוצאים בחנוכה שחכמים עצמם - בני האדם - יוצרים חגים, ו"היכן ציוונו?" - נכון הוא לא ציוונו! ואנו יכולים לבד לצוות! ו"נר קדושה יש בו?" - כן! אנחנו יוצרים קדושה במציאות! ואסור להשתמש לאורם כי זה לא רק חפץ מצווה כמו ארבעת המינים, אלא זה חפץ קדושה! יצרנו קדושה ממש ואסור להנות מהם. ולמה דוקא כאן יש התלבטות אם הנחה או הדלקה עושה מצווה? - כי כאן לא מספיק שיהיה נר דלוק כמו שמספיק שיהיה ציצית על הגוף, כאן צריך גם להדגיש שאנחנו אלו שהידלקנו אותו, שאנחנו יצרנו אותו. והנר יעמוד מתחת לעשרה טפחים כי הוא שייך לרשות הארץ והוא מגיע מאיתנו! והמצווה היא להדליק נר, כי אנחנו לא רוצים לקבל מלמעלה את האור השמיימי, כאן אנחנו רוצים ליצור בעצמינו את האור, לכן לא נשתמש באור השמש השמיימי, נחכה ללילה שהוא יכבה ונדליק אור של אש, אור שאדם יוצר אותו ואיתו נאיר. וחכם עדיף מנביא, כי לקבל את האור מלמעלה זה עצום, אבל ליצור אותו בעצמך זה הנס האמיתי ולכן חנוכה יוצא לפועל דוקא בתקופה הכי חשוכה - שאור הנבואה נכבית ולכן דוקא בתקופה זו שהאור מלמעלה כבה,מתפתחת התורה שבעל פה - יצירה תורנית עצמית שלנו. ונוסיף כל יום נר נוסף, כי אנחנו לא מבטאים כאן את אור השמש הקבוע, אנחנו לא מבטאים כאן את האור הא-לוקי השמיימי הנישגב הקבוע, אנחנו מבטאים את האור העצמי שלנו שהוא הולך ונבנה בנו עם התקדמות השנים (או הולך ומתאחד לפי בית שמאי שתמיד מסתכלים מצד העתיד האידיאלי ולא מההוה). ולכן גם נדליק בשמן זית שמסמל חכמה - ולא נבואה! וחנוכה בהיפוך אותיות - חכמה (מ' בכתיבת סת"ם מורכבת מ- נ' + ו' שוכבת באלכסון). נותר לנו להבין למה היוונים מסמלים התנגדות לזה שיש קדושה עצמית בעולם. היוונים כמו עם ישראל באותה תקופה, פיתחו גם הם את החכמה ושמו אותה במרכז. ההבדל היה שבעוד עם ישראל מפתח חכמה שהיא בד בבד גם קדושה - חלק מתורת ה' עצמה ועם ישראל מאמין שהחכמה הארצית קשורה בקשר הדוק עם העולם העליון, הרי שאצל היוונים יש הפרדת רשויות – אין משמעות לפסלים כי אין קדושה בארציות ולעומת זאת כן קיים עולם רוחני – אך הוא עולם בפני עצמו של אלילים בשמים ולא חלק מאיתנו. ולכן היוונים יעסקו בלפתח את הצד הארצי ששייך להם – את החכמה האנושית – שהיא אנושית נטו מבחינתם, כמו גם במקביל את הגוף האנושי. הם מלאים בחכמה אך הנאורות שלהם היא חושך לעולם, כי היא קורעת ומנתחת את העולם לנתחים מופרדים. ולכן הם יתנו חופש דת לכולם, כי גם ככה זה לא חלק מהם – ירצו יקחו, לא ירצו לא יקחו, אבל אצל עם ישראל פתאום יש קונפליקט – העולם הרוחני משולב במיימד האנושי, אז הם יגזרו על השבת – הסמל של העולם העליון היורד לתוך העולם שלנו ומתחבר לו – מעין עולם הבא. הם יגזרו על קידוש החודש – היכולת שלנו לקבוע מועדים וקדושה בתוך הטבע והם יגזרו על המילה – מצווה וקדושה המופיע מהעולם העליון בגוף שלנו. וכשהם יתרגמו את התורה ליוונית (ודוקא ליוונית) זה יהיה אסון, כי זו הכרזה שהתורה היא ספר לימוד שאפשר לתרגם וללמוד אותו והיא רק חכמה שכלית ח"ו ולא קדושה בקדושה א-לוהית. ולכן דוקא בחגי דרבנן חנוכה ופורים יש לנו מצווה לפרסם את הנס, להודיע שיש ניסים, שיש קשר הדוק בין העולם העליון והעולם הזה ויותר מזה - שנס יכול לצמוח גם מלמטה – הקב"ה לא הוריד אבנים מהשמים, אלא החשמונאים הדליקו נרות במעשה ידיהם וה' ברך את השמן שלא יגמר, החשמונאים נלחמו מעטים מול רבים והקב"ה ברך את ידיהם שלא יכשלו מול אויביהם הרבים. "תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית שיקרע הים" – חלק מתנאי העולם וחוקי הטבע שלו זה שיש ניסים בתוך הטבע עצמו, נס שמובנה בהסתרה בטבע, קדושה שמובנת בהסתרה בשכל ובתורה שבעל פה- שיוצאת מפי בן אנוש.

 

[אלה מורז]

חנכה שמח

תודה ריאלי על המאמר הכתוב בופן קולח ושוטף בהיר וקל להבנה כמו גם בהחלט הרחיב את דעתי תודה בברכה אלה

 

[אלה מורז]

נס פך השמן-מעטים מול רבים

שלום להלן נקודת מבט ממקומי,הערות והארות יתקבלו בברכה. השאלה שלעיתים נשאלת ,האם נס חנכה הנו פך השמן, או שמא מעטים מול רבים הנה שאלה שלא במקומה כלל, אך מובנת נס פך השמן ונס מעטים מול רבים הנו אותו נס בביטויו השונים שמן נשמה שמונה נשים מחויבות להדליק שאף הן היו בנס מה שבמעגל הרחב אף בקטן מה שבחוץ בפנים הביטוי בתוך המקדש כפי שהתבטא מחוץ לבית המקדש, מה שהתבטא מחוץ לבית המקדש הנו הביטוי של אשר התרחש בקודש קודשים כה כסלו סוכל הך שבקשו היונים נשמת עם ישראל "חותמו" של השם גוי קדוש וכו עם ישראל מעטים לעומת רבים פך השמן ,מעט שמן בחותמו של הכהן הגדול, להרבה ימים , פך השמן מבטא את המעטים מול רבים ולא בכדי שמונה ימים ,שיש בשמונה הן את עניין השמן כפי נשמה , ומשמעות 8 מלכות שמים על ארץ המתבטא למשל בית הבחירה למאירי מסכת שבת בעניין השמן מהלך ד ימים , שזה ד וד 8 בהקשר מלכות שמים על ארץ לכן המובן הרוחני מדוע תקוע אלפא לשמן (יש לזכור שכול הרוחני מתגשם בגשמי כלומר היסטורי לכאן אן לכאן על פי הבחירה (ובכאן אף כאן ) בבלי שבת כב עב נשים חייבות בנר חנכה שאף הן היו באותו הנס בבלי שבת כא עב ............. ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס , והדליקו ממנו שמונה ימים . בארכיב הבלוג שלי יש עניין ,שאיפה -חיים , נשף -מות, בשאיפת החיים ,עניין האור הקשרו לקלפת המוח ,ועניין העשב (מאמר בבלוג) = קבלו אור. בשל שהנשמה זכרית נקבית , ובשל שעניין מעטים מול רבים הנו במישור של אחדות,הרי שזה הבבלי ואלו הירושלמי מישור של איחוד . הרי ברור שנשים היו באותו הנס ,באותה שאיפת חיים , והקשרה לאור , נס החיים הן במובן החיים מהשם , הן במובן הזכרים נותני החיים ,והן במובן הקשר נשים וחיים (ראה למשל אהרון הכהן ) , לכן ספר אבודרהם מדגיש שהנס אינו משום מעשה יהודית , שעניין הנשים המדליקות מובנו עניין הנקבי כפי שהובא לעיל ,ולא בשל שנס נעשה עי אשה כזו או אחרת, כפי שבבלי אמנם מציין את גבורת המכבים ואינו זוקף הנס , לזכותם במנותק ממשמעות המלאה של הנס. ומדברי יהודית ניתן לראות, שהיא עצמה אינה אומרת עוצם ידי ,שכן "ותאמר חזקני נא האלהים ". נאמר שכל השמנים טומאו מלבד אותו פך, נאמר במקבים ב שחגגו את חג הסכות בחנוכה , שלא יכלו לפני כן בשל הגזירות , בעת שהיו בהרים במערות כחיות השדה . נאמר במדרש זוטא שיר השירים פרשה ג שלא הקריבו הקרבנות בחנוכה במקום , "אין קדושה אלא במקום שעקד אברהם את יצחק בנו. מכאן אנו למדים שבעת הגזירות שמנים טומאו ,במובן שהיו כאלה אשר היו ידי עשו ללא קול יעקב , כחיות בשדה, השדה ,הנו הסוכה , העולם הזה . משנטהרו חגו את חג הסוכות בחנוכה. הקרבת הקרבנות לעומת זאת, לא היתה במקומה, מכיון שאת שהקריבו הנו משמעות העקדה ,לעקוד את הגחמות וכו של ידי עשו בשדה ,ללא קול יעקוב. כלומר עקדת יצחק במשמעות התגברות על היצר, להעלות לעולה , שהקרבן היחידי בבית המקדש אם כך היה צריך להיות קרבן תודה- הלל. לכן ספר המנהיג הלכות חנוכה בירושלמי , לגבי הקשר חנוכה ופרשת בהעלותך ש12 נשיאים של שבטים הקריבו והכהנים עגמה נפשם , אמר הקבה" למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו ,בהעלותך את הנרות יש להם חנוכה אחרת , שיעשו בניו של מתתיהו כהן גדול וחשמונאי ובניו ." מאי זה אחרת? עניין קרבן תודה ,כמו גם כפי שהבאתי במאמרים קודמים שאור החנוכיה דולקת מאורה של המנורה . השמנים שטומאו ,בהקשר חיות השדה , מלבד פך אחד, שזהו מתיתיהו הכהן ובניו ...,"חלילה לנו לעזוב את התורה והמצוות ...." מקבים א משלא עשו כך ,והקריבו קרבנות משמעותו שעלול להתפרש להם "עוצם ידי , "שאמנם היו הזקנים ובני החיל שהם אחד שלחמו בגבורה , אלא שבהקשר של מובן השמן ל8 ימים ,מובן מעטים מול רבים =ידו של השם . שאין הדבר אומר שיש להיות פסיביים , אלא שמלחמת המכבים היא ביטוי גשמי ,להשם מוביל מלחמות ישראל, המלה נס אותיות נון סמך =נסמכנו כלומר לא על הנס נסמכים, כי אם על המעשים הראויים ,בכלים שנתנו לאדם הנסמך אל שולחן השם ,ובכך החיים נס מתמשך . ואחרי הכול ההליניסטים קראו מלחמה על אלוהי ישראל, ולכך סבות ,מדוע דוקא אלוהי ישראל, בעוד שלאחרים היה חופש פולחן הדת . הבבלי מכיר בגבורת המכבים ובנצחונם , "כשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום " אך הסיבה לנצחון, הסיבה לגבורה , עניין האור. מלכות בית חשמונאי כביכול אינה מתישבת עם התפישה שכהן אינו מלך , אולם ממקומי לא כך הוא, ואתיחס לעניין הספיציפי של בית חשמונאי, די אם נביט במלה כסלו - כס לו כסלו משלב בתוכו מלכות וכהונה. בפסיקתא רבתי פיסקא א ....נכנסו לבית המקדש מצאו שם 8 שפודין של ברזל, ובעו אותם והדליקו בתוכם נרות " לעתיד לבוא בית המקדש הנו מברזל ,שיפודין אלה מברזל מלמדים על השלב של בית המקדש לברזל . ברזל הקשרו לגאולה , לעת עתה די אם נאמר ברז ל =מים חיים לצנורות השפע , והקשר לאליהו ואלישע במשמעות חיים שפע וכו כפי שמובא בספר אבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה ובכך פסיקתא רבתי פיסקא ב "7 חנוכות הם ....וחנוכת העולם הבא שאף היא יש בה נרות כדכתיב ,והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתיים" ומהו השמיני חנוכה בעולם הבא ? זהו החנוכה בסוכה במובן הרוחני של העולם הזה הארעי בקבע . לא בשמים היא ,אך מן השמים היא או לחילופין בעולם הזה ולא ממנו . לסכום ,בית המקדש הפנימי אינו נפרד מבית המקדש החיצוני, הזקנים ובני החיל אחד , אורייתא וסייפא בני ישראל נלחמים כשצריך והשם מוביל מלחמתם. בית שמאי בית הלל ואהבת לרעך כמוך , צא ולמד התורה ואהבת השם אלהיך, למד התורה ,אוצרהחיים, אהבת לרעך כמוך בית הלל הולך ומגדיל הנרות, איכות שבכמות , אור של זה ועוד זה ועוד זה בית שמאי הולך ומפחית ככול שהאור גדל מעטים הנושאים אותו , כמות שבאיכות שני הבתים צודקים ואין זו מחלוקת של סתירה כי אם של תמונה שלמה. עצם הלוז מקבל מזונו מסעודת מלווה מלכה עצם הלוז משמעו חיים נבחן &nbs

 

[אלה מורז]

פניה למנהל הפורום

שלום למנהל הפורום לאחר ששלחתי את המאמר שלי קראתי אודות הפורום,ויתכן שאין המאמר עומד בקריטריונים באם כך אנא קבל התנצלותי ומחיקתי מהפורום יתקבל בהבנה בברכה אלה

 

[נאמן למקורות]

כל עוד זה במידה - זה בסדר.

 

[אלה מורז]

תודה

 

[REALI]

שלום אלה

תודה שקראת את המאמר שלי, זה מאד שימח אותי. ואהבתי את המאמר שלך, השארת לי המון המון חומר למחשבה. תודה! חנוכה שמח!

 

[אלה מורז]

שלום ריאלי

שיתפתי את המאמר שלך בדף הפייסבוק שלי,הנה מה טוב ומה נעים ששוב אנו משוחחים. במאמרך הנך מתיחס לעובדה שהיונים לחמו כנגד אלוהי ישראל, להלן קטע ממאמר הנקרא יון-יונה-שכינה "מלחמת היונים ביהודים היתה מלחמה כנגד אלוהי ישראל בגלוי ,שכך אף אמרו מפורשות. אולם באם נבחן לעומק הרי שכול המלחמות כנגד ישראל ובכלל כול הנקרא שנאת חינם בכול מקום מכול מקום בין בני אדם הנה הכרזת מלחמה כנגד אלוהי ישראל. כלומר עולם המכריז מלחמה על בוראו ומשמעות ישראל במובן הכלל עולמי. וכך הדבר באופן סמוי נסתר המלחמות ( שלא במובן הגנה ומלחמות אור כאשר נדרש )הנן עולם המכריז מלחמה על השם באופן לא מודע ומביא כליה על עצמו . הצד הגלוי הביטוי הגשמי של מובן מלחמה כנגד השם אלוהי ישראל (כלומר מלחמת האדם כנגד הבורא),הנה בעיקרה כנגד עם ישראל השומר את תורת השם ובכך מובנו עולם נגד עצמו . בשל שעושה אלוהים בדמותו.עולם הפוך." עד כאן ציטוט מהמאמר את המאמר במלואו לחפץ בכך ניתן לקרוא בברכה אלה

 

[REALI]

שלום אלה

ושוב תודה, הזכרת הרבה את סוכות וזכור לי שחנוכה מהווה גם השלמה מסויימת לסוכות ואני חושב שיש לזה גם ביטוי הלכתי או לפחות חקלאי. בכל אופן זה גם עולה מהמאמר שלי, באופן שבסוכות הקדושה יורדת מן השמים אלינו לארץ, אך ממילא היא גם קצת מנותקת מאיתנו, קצת "גדולה" עלינו, ולכן כל עניין הסוכה הוא ארעיות - גם יוצאים מהארציות והופכים אותו לארעי - מחוץ לבית, וגם הקדושה חופפת מעלינו בעראיות של עננים - ענני כבוד - שאין בהם ממשות קבועה - כענן כלה. כך שכל צד צריך לצאת מגידרו ואז איכשהו יוצרים מפגש במציאות ביניים נייטראלית. אומנם חנוכה, באה להשלים מצב זה ולהצמיח קדושה חדשה מלמטה שנובעת מתוך המושגים שלנו ולכן גם קבועה בנו, "וחיי עולם נטע בתוכינו - זו תורה שבעל פה". דיברת גם על החיבור של הנשמה לעניין (נשמה - שמן - שמונה) וכן על הקשר של הנשים לחנוכה. אנחנו פוגשים הרבה את הקשר בין נרות לנשמה - "נר ה' נשמת אדם" ומדליקים נרות נשמה, והנה לפני כמה זמן התחדש לי שאחת הסיבות שנשים דוקא מדליקות נרות בשבת הוא שנשמות יורדות לעולם דוקא דרך הנשים, ולכן בשבת שיורדת אלינו נשמה יתרה חדשה היא יורדת דרך האישה וגם הנרות של שבת, מסתבר, קשורות לעניין הנשמה שיש פה. נשמה יתרה. אולי גם בנרות חנוכה יש עניין דומה. חנוכה שמח. ואני מקווה שעדיין לא חרגנו מהמידה של מנהל הפורום (ושאר החברים).

 

[אלה מורז]

שלום ריאלי והחברים

תודה ריאלי הנה התחדש גם לי. ריאלי, הנך כותב "אולי גם בנרות חנוכה יש עניין דומה" וממקומי הקשר שאני רואה בין נרות חנכה והאשה ממישור זה של דברים הנו חינוך,שכן הנשים אמונות על החינוך.(תורת אמך) מה דעתך? בברכה

 

[REALI]

ממקומי

"ויבן ה' אלוקים את הצלע – זו תורה שבעל פה". עסקתי בחנוכה מן ההקשר של היצירה האנושית, שבמרכזה החכמה האנושית, שהיא בהקשר הרוחני שלה התורה שבעל פה. תורה שבכתב בחינת זכר, תורה שבעל פה בחינת נקבה. התורה שבכתב היא רעיונית יותר ונותנת הדרכות גלובליות -כלליות, התורה שבעל פה יונקת ממנה ומוציאה תורה מעשית פרקטית. זכר משפיע לנקבה והיא מקבלת ומוציאה פירות מתוקנים. שמים זכר משפיע גשמים, ארץ נקבה מקבלת ומוציאה פירות וכך גם במובן המטפורי של שמים וארץ כפי שהשתמשתי בהם במאמר. ולכן בחנוכה שהצד החזק הוא הארץ ממילא הצד הניקבי הוא חזק. ועוד - חכמה באה במקור מן הצד הזכרי ומן הצד העלום, כלומר המקורי מצד אחד אך גם גולמי מצד אחר. בחנוכה עוסקים דוקא בצד הניקבי של החכמה – ההוצאה לפועל של החכמה בעולם הזה – התורה שבעל פה, על כל הילכותיה המעשיות. וזה נקרא לעשות "בית" לחכמה בלשון חזל. [וזו אף מטרת כל הבריאה – לתת בית לחכמה ולכן בראשית= בי"ת ראשית (ראשית=חכמה)]. וידוע שמה שמגדיר בית זאת האישה "ביתו זו אישתו" וזה מובן כנ"ל. ולכן בחנוכה "מצוה נר איש וביתו" – ביתו דוקא. ולפי זה נבין את הפסוק שציטטת – שמע בני מוסר אביך – מהצד הזיכרי יש שמיעה – תאוריה, ויש מוסר – תוכחה שבאה ממקום חיצוני ומנותק ממקומו של המקבל, ולעומת זאת – ואל תיטוש תורת אמך – אל תיטוש - מעשים שבפועל, ותורה – מושג מעשי ומחובר למקבל המבטא דרך פעולה ודרך חיים. וכנ"ל. וכך גם החינוך, משמעותו להוציא מן הכח אל הפועל וכנ"ל שבחנוכה מוציאים לפועל את הצד הארצי (וזו בעצם מהות המושג ארץ – כלי שמוציא דברים לפועל "תוצא הארץ") וזו גם האישה – מוציאה דברים לפועל. ולכן גם מעשית היא המחנכת. כל זה ממקומי כמובן. עוד- אשה = אש ה'. וכנ"ל במאמר שאש הוא אור שעולה מלמטה – שנוצר מהאדם עצמו (ופונה מעלה לשמים) והאשה אף היא נוצרה מן האדם עצמו "עצם מעצמי" ומעלה אותו לה', שמוציאה אותו לפועל שרק ביחד הם קרויים אדם. בברכה.

 

[אלה מורז]

תודה איש יקר

 

[REALI]

תודה לך! חג אורים שמח.