מאמר טוב

זה מעניין אבל שכל דקה מערכת יחסים ( לא רק זוגית)

יכולה להפוך להצגה ואוטומט ולגרום להתרחקות כשמתעלמים מהצרכים העמוקים.
הייתי שמחה שהדבר הזה היה יותר קביל בחברה בכל מישורי מערכות היחסים לא רק זוגית כי גם קשר בין חברות יכול להיות הצגה ( מניסיון).
אני מעדיפה יחסים אמיתיים אבל אין ספק שזה מפחיד . אני לא רוצה חברות שהקשר איתן יהיה הצגה וריצוי זה חייב להיות אמיתי ואמיתי זו בחינה מחודשת של כל רגע ורגע אחרת זה מערכות יחסים תועלתיות בלבד אבל הריגוש הכי אמיתי זה בלהיות אמיתי
 
חוץ מזה אני מרגישה לפחות על עצמי שרגעים עם לב פתוח הם נדירים

מידי בחברה. כן קל לחבב אדם כן קל יחסית להתנהג לפי הספר כן אפשר להנות מזה אבל האם זה אומר שהלב יהיה פתוח? אדם יכול לומר לאדם אחר שהוא אוהב אותו ושכייף לו איתו האם זה באמת ירגיש בגוף כאילו השני מתכוון לזה?
לב פתוח זה נדיר לב סגור זה ה"נורמאלי" וזה בדיוק בגלל שאנחנו מפחדים ממה שהפחדים אומרים. וזה לא מספיק לומר את הפחדים צריך גם ללמוד איך לתקשר בלי שזה ישליך על הקשר זה שלמישהו יש ספיקות בנוגע לקשר לא אומר ישר שצריך לפרק את החבילה זה לא בדיוק כן או לא זה כל הזמן תהליך של אימות מחדש שאפשר להכניס את כל החלקים לקשר או להרגיש שהחלקים מוכלים אחרת זה קשר עם לב סגור או הצגה או בשביל הכייף בלבד שטחי
 
זה מבעס שאפילו עם חברות אני

מרגישה לב סגור גם אם הן יפתחו בפני. ולמה כל פעם שרוצים לדבר על הדברים האילו בגלל הפחד הנטישה של כולם אז כולם נבהלים ואי אפשר ליצור דיאלוג אמיתי כמו שהוא מציע במאמר אני לא אוהבת להרגיש עם לב סגור
 
וזה טריקי כי זה לא דיאלוג מהסוג של סיפוק פתרונות אחרת זה

יכול לגלוש לריצוי זה בעיקר קבלה לדעתי
זה מסובך להיות אדם
 
למעלה