באמת עצוב, אבל חלק מטבע האנושי
לצערי אני חייבת לומר שהלשכה לא פעלה לטעמי בחוכמה באופן שבו היציגה את הדרישות לכמות השעות. הדרישה היחידה היתה לחתימת עורך דין על הצהרה. כמובן שעורך הדין לא יכול לדעת כמה שעות אימון ביצע המאמן ואינו מחויב לבדוק. הוא רק מחויב להזהיר את המאמן במשמעות הצהרת שקר. אני חושבת שהמנגנון הזה נוצר בזמן שהיו כמה עורכי דין בראשות הלשכה ובוועד. נראה לי שעורכי דין חשים שתצהיר הוא דבר מחייב, בעוד שאנשים מהשורה, אינם מבינים לעומקו את משמעות התצהיר, וקל להם לעשות אותו, גם אם אינו נכון או לחלוטין מדוייק. בארגון המאמנים הבין לאומי בו אני חברה (ICF), דורשים לקבל פירוט שמי של הלקוחות, עם פרטי קשר שלהם (טלפון או מייל), ותאריכי תחילת וסיום האימון, בנוסף לכמות השעות של כל מתאמן. נכון, שזה דורש מהמאמנים להסכים לחשיפת שמם, אך הארגון שומר את הדברים בחשאיות ומעולם לא שמעתי על תלונה בנושא. דיווח כזה גורם ליותר אמינות בדיווח, ולדעתי אינו פרצה הקוראת לגנב כמו אופן הדיווח של הלשכה. לא שמעתי מלקוחותי שאכן מישהו בדק איתם שהם התאמנו אצלי, אך מאחר ויש לארגון פרטי קשר, זכותו לעשות זאת אם יבחר. מכל לקוחותי בעבר ובהווה, רק אחת סירבה שארשום את שמה בדיווח, וכמובן שבקשתה כובדה. הייתי מציעה ללשכה לעבוד למנגנון דיווח דומה, ולוודא שמנגנוני שמירת הפרטיות עובדים באופן מלא. אני חושבת שזה יצמצם מאוד את הדיווחים הלא נכונים.