מאמא מודאגת.

[mld]

מאמא מודאגת.

איך להזהיר ילדים מהתעללות מינית, הטרדות וכו'. איך אני אהיה מסוגלת להסביר לילד שלי על העניינים הקשים בלי להפחיד אותו?

 

[bananagong]

חינוך=דוגמא אישית

הם מחקים אוצנו בכל פעולה, מחשבה ורצון. אם נבהיר לעצמיינו את הטוב מיד לעומתו יתגלה הרע ואת הוויסות הנכון ביניהם עלינו לברר בעצמיינו והלעביר להם. הכל עניין של מודעות סביבתית. לא כדאי להסתיר את המציאות מעיניהם אך באמת דרושה חכמה כדי לא לעבור את הגבול שבו כבר לא יוכלו לשאת.

 

[פלגיה]

להסביר ולהסביר ולהסביר

ולא תמיד אפשר להימנע מהפחדות. להיפך - לפעמים הפחדות הן כורח המציאות. כמו שהסברתי לילד קטן על סכנות הכביש, והפחדתי אותו, כדי שיפחד, ויזהר, ולא יסכן את עצמו.

 

[עוד אלה]

../images/Emo35.gifזה יחסי לגיל הילד/ה

 

[dify]

לדעתי

החלק החשוב הוא לתת לילד את התחושה שהוא יכול לבוא הביתה לספר ה-כ-ל, לא שופטים אותו ולא כועסים עליו לא משנה מה הוא יספר. (את זה אני אומרת על סמך המקרה האישי של חברה שלי, שנפגעה כילדה, והתגובות בבית סגרו אותה- קודם כל הניחו שהדם בתחתונים זה מחזור מוקדם ו"שמחו איתה"- מה שמבחינתה היתה חוויה של בגידה עצומה בה, וכשכאב לה והיא גילתה התנגדויות לדברים שונים היא חטפה צעקות והמון כעס עליה במקום לברר מה השתנה ולמה הילדה פתאום חסרת מנוחה. היא לא הרגישה שהיה לה עם מי לדבר בבית, היא הרגישה שאף אחד לא יאמין לה ושרק כועסים עליה, לכן אני בכלל לא בטוחה שהיא באה מלכתחילה וסיפרה להם את זה בזמן אמת...) אני גם חושבת שבאופן כללי הביטחון העצמי של הילד משפיע פה. ילד עם ביטחון עצמי בעצמו ובסביבה ירגיש בעצמו שמשהו לא תקין ויתנגד או לא יתבייש לספר. לכן לדעתי יותר נכון לעבוד עם הילד באופן כללי על תחושת הביטחון העצמי והביטחון בבית מאשר ספציפית על דברים שאולי לא יתקל בהם לעולם. אולי רק לדבר באופן כללי על "אם אתה מרגיש שמישהו רוצה שתעשה משהו שאתה לא רוצה, אל תסכים ותספר לי ואני אגיד לך אם אתה חייב לעשות את זה או לא" (שהילד לא יפסיק ללמוד בבי"ס כי הוא מרגיש שהוא לא רוצה

)

 

[פלגיה]

מניסיוני

(המר, חובה לציין) זה לא עוזר. גם כאשר ישנה אווירה של פתיחות ושאפשר לספר הכל - זה לא תמיד מונע את הפגיעה. ה"לספר" מגיע אחרי שכבר הפגיעה נעשתה, ולפעמים אחרי הרבה זמן. אולי הפתיחות מונעת החמרה של המצב, אבל היא לא מונעת. וכך גם לגבי ביטחון עצמי - גם אם הביטחון העצמי של הילד *בשמים*, זה לא עוזר לו מול מבוגר, בוודאי לא מול מבוגר מוכר.

 

[dify]

מסכימה

שההצעה שלי זה לא במקום, אבל זה מהותי. ולגבי הביטחון העצמי- אני חושבת שתוקף מחפש "טרף קל", הוא מחפש מי יהיה הילד הביישן שלא יצעק, מי יהיה הצייתן. זה לא שמי שיש לו ביטחון עצמי מוגן לחלוטין, אבל הוא בעמדה קצת יותר טובה, לדעתי. בואי נגיד, שהחברה שלי שסיפרתי עליה, היתה טרף זמין לשכן שידע מה המצב בבית, ידע שיסמכו עליו כשהיא אצלו וידע שלא יתהו לאן היא נעלמת כל יום כי המצב בבית היה לא טוב אז לא דאגו לילדה שהסתובבה "למטה". הוא גם ידע שהיא מחפשת תשומת לב ומקור חום בחוץ וניצל את זה. אז שוב, אני מסכימה איתך שלהיות מודע, להיזהר, להבין זה חשוב. אבל גם ביטחון עצמי ותחושה ש"יאמינו לי ויקבלו אותי" זה גם חשוב. לדעתי.

 

[פלגיה]

בואי נגיד

שבמקרה הכי קרוב שפגשתי התהפכו היוצרות. גם אני חשבתי כמוך שיש "קורבן קלאסי" חסר ביטחון עצמי שהוא טרף קל. והתקיפה - תוקפת במקומות הלא צפויים, ומפילה מגננות. במקרה שראיתי - מי שהיה חסר ביטחון עצמי היה דווקא התוקף. ותקיפה שמלווה במניפולציות רגשיות - היא עדיין תקיפה.

 

[fool2]

לדעתי (ולדעתי בלבד, לא מדבר מתוך ניסיון)

אני לא חושב שצריך להפחיד את הילדים יותר מידי. נכון זה מצב שהוא מלחיץ להורה ויש רצון לדעת שכשהילד מחוץ לבית הוא מוגן, אבל אני מאמין בשיטות הסברה יותר מאשר הפחדות. כאשר מפחדים ממשהו זה יכול ליצור אנטי כלפי ההסברים או חמור מכך זה יכול ליצור פחד מיותר מאנשים זרים. לכן, אני הייתי מסביר ומשתמש בספרים/סרטים שעוסקים בנושא אבל זה תלוי בגיל של הילד.