מאלאן אהבה
מתנצלת מראש. אבל חייבת לעלות רגע לבמה - ולהגיד אהבה. דווקא היום, כשכבר התכוננתי נפשית לשבת ולכתוב את הכאב ככה בפתוח. לכתוב את הרחמים. לכתוב (כמו שאני תמיד אומרת) את עצמי לדעת... דווקא היום אני נכנסת הנה, לפינה הקטנה שלי, שלעיתים כה קרובות היא כה מתסכלת. מאלאן חיבוקים, וקר לי; מאלאן כעסים - ופה אצלי כל הכוסות במקומן; מאלאן מחיאות כפיים - ושקט נוראי בצד הזה של המסך. והנה אני חוזרת ובאה. מדברת לפעמים שטויות, סתם בשביל לשמוע שאני עדיין חיה. והנה היום - בפינה הזו המלאה-ריקה, הפינה הוירטואלית שמסרבת לבוא יחד איתי למיטה בלילה, אני קוראת, צוחקת, דומעת, מתעודדת, דואגת.... דואגת לאש-לי צוחקת מפסי, דינה, דיאבולו בוכה עם גן עדן, עם רשפים, נבוכה עם האשה ההיא שתמיד היא נבוכה מתרגזת על השקספירית, שכל הזמן צודקת נפעמת (מה זה נפעמת, זה לא מילה) מההתרככות המפתיעה-מדהימה של הדג מתלבטת - כהרגלי, אם לבעוט לו, או לחבק לו לאטיוד-פה-גדול ומרחרחת סביב אלון - מנסה לגלות באיזה אפטר-שייב הוא משתמש תוהה איפה השארתי את תבור, את השוטה, את איש המערות - מתה לדעת עליהם עוד. לא מבינה לאן נעלם יוג, ומי בלע את ארזזז... ו... פתאום יש גם איזה מיליון וחצי חדשים כאלה אצלי בפינה. פתאום אני מלאה. פתאום אני יחד עם כולם - מוצאת בעצמי פינות נשכחות. עושה "סדר" לקראת החג, או האביב, או סתם - לקראת החיים. ככה, נשפך ממני אל כולכם. ובאה לי איזו תודה ענקית כזאת. ומאלאן אהבה !!!!! מייקי
מתנצלת מראש. אבל חייבת לעלות רגע לבמה - ולהגיד אהבה. דווקא היום, כשכבר התכוננתי נפשית לשבת ולכתוב את הכאב ככה בפתוח. לכתוב את הרחמים. לכתוב (כמו שאני תמיד אומרת) את עצמי לדעת... דווקא היום אני נכנסת הנה, לפינה הקטנה שלי, שלעיתים כה קרובות היא כה מתסכלת. מאלאן חיבוקים, וקר לי; מאלאן כעסים - ופה אצלי כל הכוסות במקומן; מאלאן מחיאות כפיים - ושקט נוראי בצד הזה של המסך. והנה אני חוזרת ובאה. מדברת לפעמים שטויות, סתם בשביל לשמוע שאני עדיין חיה. והנה היום - בפינה הזו המלאה-ריקה, הפינה הוירטואלית שמסרבת לבוא יחד איתי למיטה בלילה, אני קוראת, צוחקת, דומעת, מתעודדת, דואגת.... דואגת לאש-לי צוחקת מפסי, דינה, דיאבולו בוכה עם גן עדן, עם רשפים, נבוכה עם האשה ההיא שתמיד היא נבוכה מתרגזת על השקספירית, שכל הזמן צודקת נפעמת (מה זה נפעמת, זה לא מילה) מההתרככות המפתיעה-מדהימה של הדג מתלבטת - כהרגלי, אם לבעוט לו, או לחבק לו לאטיוד-פה-גדול ומרחרחת סביב אלון - מנסה לגלות באיזה אפטר-שייב הוא משתמש תוהה איפה השארתי את תבור, את השוטה, את איש המערות - מתה לדעת עליהם עוד. לא מבינה לאן נעלם יוג, ומי בלע את ארזזז... ו... פתאום יש גם איזה מיליון וחצי חדשים כאלה אצלי בפינה. פתאום אני מלאה. פתאום אני יחד עם כולם - מוצאת בעצמי פינות נשכחות. עושה "סדר" לקראת החג, או האביב, או סתם - לקראת החיים. ככה, נשפך ממני אל כולכם. ובאה לי איזו תודה ענקית כזאת. ומאלאן אהבה !!!!! מייקי
